הנוסטלגיה תנצח
זאב נחמה, הכח המוביל בלהקת אתניX שמגיעה להופעות ברחבי ארה"ב בשבוע הבא, מבטיח שרק האהבה תנצח. הוא משתדל להביא לנו אותה עם שירים שיעוררו גלים של נוסטלגיה במי שמקשיב להם מאז סוף שנות השמונים
שמונה שנים חלפו מאז ביקרו חברי להקת אתניקס בארה״ב. בפעם האחרונה הם הגיעו לכאן במסגרת סיבוב הופעות וסגירת מעגל בעקבות אלבומם ה-14 במספר, שזכה לשם המחייב: ״אמריקה״. ״אנחנו מתרגשים לחזור ולפגוש את הקהל שלנו שם״, אמר השבוע סולן הלהקה, זאב נחמה. ״קיבלנו בשנה האחרונה הרבה פניות באמצעות הפייסבוק מישראלים שגרים בארה״ב ומבקשים שנגיע להופיע בפניהם והנה זה סוף סוף קורה״, הוא הוסיף. רגע לפני שהוא אורז את ארבעת חברי הלהקה הנוספים וטס איתם להופעות בלוס אנג׳לס, סן פרנסיסקו וניו-יורק, הוא מספר לנו על ההצלחה השברירית של אחת הלהקות הפופולריות והוותיקות שפועלות בישראל. ״רק בחודשים האחרונים הרגשנו שוב בשלים לפתוח קופות בארה״ב והתחלנו לגבש את הסיבוב הנוכחי. אני מבין שנכון לעכשיו המופעים בקליפורניה כבר סולד אאוט״.
ההצלחה הנוכחית שלכם היא סוג של קאמבק?
״תראי, אנחנו עובדים כל הזמן, אבל היו לנו גם שנים לא קלות, בהן התפרנסנו בעיקר מתמלוגים ופחות מהופעות ומכירות של דיסקים. היה לנו גם ניסיון לשווק אלבום באינטרנט. דווקא האלבום האחרון, 'אהבת חינם', שיצא לפני שנה, הניב כמה להיטים והחזיר אותנו למרכז הבמה. אנחנו בעיצומו של סיבוב הופעות בארץ שאותו מיתגנו בתור 'המסיבה של אתניקס', הקהל מגיע לשמוח וזה ממש טירוף״.
הקהל בניו-יורק מקבל בונוס, בנוסף ל״מסיבה של אתניקס״, מתוכננת גם מסיבת פורים אחרי ההופעה. תגיעו מחופשים?
״כשאנחנו על הבמה, זו בעצם התחפושת שלנו – התדמית של כוכבי רוק. הופענו בעבר כמה פעמים בניו-יורק, אני זוכר מופע בהאנטר קולג׳ ובהזדמנות אחרת במסיבת סילבסטר במועדון פלדיום, שהיה נחשב אז לדיסקוטק הכי חם בעיר. אני מכיר את מועדון בי.בי קינג כי ראיתי שם הופעות של אמנים אחרים. באמריקה אנחנו לא מרגישים כמו תיירים אלא באים לפגוש את הקהל הישראלי שלנו וזה כמו להיפגש עם קרובי משפחה שלא ראית המון זמן. זה מרגש, זה קהל חם ומחבק במיוחד. במופעים שמתוכננים באמריקה נוסיף לרפרטואר של המסיבה גם את הבלדות שלנו, כמו 'מחר אני בבית', נשלב נוסטלגיה עם חדשנות. אני יודע שהקהל מאד מתגעגע. יש לנו בערך 400 שירים שכתבנו ללהקה וגם לאמנים אחרים, שנוכל לבחור מתוכם״.
גיל בניו-יורק
להקת ״אתניקס״ הוקמה בשנת 1988 כהמשך ללהקת המחאה ״מוסקבה״, אותה הוביל נחמה בשיתוף הקלידן תמיר קליסקי. השניים צירפו להרכב את המפיק המוזיקלי יועד ניר שעזב כעבור זמן קצר לטובת קריירה מוזיקלית מצליחה בלונדון, את הגיטריסט גיל אלון ואת המתופף גל הדני, כשהקו המוזיקלי היה פופ מערבי בשילוב צליל אתני מזרחי. נחמה וקליסקי, שטיפח את תדמית החנון עם המשקפיים שפיצח את נוסחת כתיבת הלהיטים, הצליחו לכבוש את לב המיינסטרים וזכו שש פעמים בתואר ״להקת השנה״, בעידן שבו המאזינים היו מדרגים את השירים האהובים עליהם באמצעות שליחת גלויות, הרבה לפני דור הטקסטים והאפליקציות. X בולט נבחר לעטר את הלוגו של הלהקה, מה שהוביל כאן, בארה״ב, למפגש עם קהל לא שיגרתי. ״אני זוכר שכמה ימים לפני אחת ההופעות שלנו בניו-יורק, יצא הסרט 'מלקולם X' והגיעו הרבה אפרו-אמריקאים שראו את המודעות שלנו עם ה-X מפוזרות ברחבי העיר. הם כנראה חשבו שזה קשור לסרט והגיעו בטעות להופעה״, מספר נחמה. ״דווקא קיבלנו מהם בסוף המופע אחלה פידבקים, הם נהנו מהמוזיקה״.
עד כה חברי להקת אתניקס הוציאו 13 אלבומי אולפן, מתוכם בלטו להיטים כמו ״ציפור מדבר״, ״מושיטה״, ״כתם הפרי״, "שיר ישן״, דואט עם זהבה בן בשם ״קטורנה מסאלה״, דואט עם ריטה בשם ״אגדת השמש והירח״, ״תותים״, ״ג׳סיקה״, "היא לא תשוב״ והשיר שכל די ג׳יי מקפיד להשמיע בכל חתונה: ״תביא קצת דינרוס״. נחמה מוכר כפנים של הלהקה וזוכה לפופולריות גדולה, גם בזכות החיקוי לו זכה בתכנית הסאטירה ״ארץ נהדרת״ ולפארודיה ״זז כמו נחמה״, המבוסס על Moves like Jagger ומלגלג על הכוריאוגרפיה המינימליסטית של נחמה בהופעותיו הבימתיות, צעדים מדודים ימינה ואז שמאלה. לפני ארבע שנים, השתנה ההרכב המקורי של הלהקה עם עזיבתו של הגיטריסט גיל אלון שבחר להגר דוקא לכאן, לניו-יורק.
איך קיבלתם את ההחלטה של גיל לעזוב את הלהקה לטובת אמריקה?
״גיל לקח את גורלו בידיו. הוא החליט שהוא אורז את המשפחה ועוזב את הארץ. קיימנו מופע שבו נפרדנו ממנו על הבמה ואמרנו לו שהוא תמיד ישאר חלק ממשפחת אתניקס. יורם פויזנר וגלעד פסטרנק הצטרפו כחברים חדשים ללהקה״.
יש סיכוי לאיחוד בבי. בי.קינג?
״אם ננגן ביחד על הבמה בניו-יורק? אני לא יודע. בדרך כלל אנחנו לא מופיעים בלי לקיים חזרות לפני״.
בכל זאת ניגנתם במשך 25 שנים יחד, זה בטח כמו לרכוב על אופניים. יצרתם עם גיל קשר לקראת הביקור?
״תראי, זה דבר שצריך לבדוק אותו. גיל לא עזב בטריקת דלת אבל הוא לא מחובר אלינו כבר ארבע שנים. כתבנו מוזיקה חדשה, הוצאנו אלבומים מאז. נדמה לי שהוא עובד בעסק המשפחתי איפה שהוא בניו-יורק. אני לא מעודכן וגם לא מעוניין לדבר בשמו״.
גם הוא חלק מגל המהגרים שזכו לכינוי ״היורדים החדשים״?
״אני לא מתעסק בהגדרות האלה בכלל, מי אני שאגיד למישהו איפה טוב יותר לחיות? אנחנו חיים בעולם בלי גבולות, אזרחי העולם הגדול. גם אני גרתי כמה שנים בלונדון, אי שם בשנות השמונים המוקדמות. עבדתי ב׳אלעל׳ ולמדתי באקדמיה למוזיקה. חזרתי לארץ כי אני לא מאמין שאני יכול למכור קרח לאסקימוסים. מה, האמריקאים יעדיפו אותי על פני ברוס ספרינגסטין? ברור שלא ולכן בחרתי לחיות בארץ וליצור במקום שבו אני מרגיש שייך״.
עובד או לא עובד
בספר דברי הימים של המוזיקה הישראלית, אתניקס יזכרו כאלה שפרצו דרך עבור הזמרים המזרחיים שלא הצליחו לחדור את חומת המיינסטרים. הצלילים האלקטרוניים שבקעו מהסינתיסייזר של קליסקי השתלבו היטב עם הסלסולים של זהבה בן והטקסט ״צאי אל החלון״ שכתב נחמה ובוצע ע״י אייל גולן, הפך להמנון חוצה עדות. ״אתניקס הפקות״ היו אלה ש׳גילו׳ את גולן והפיקו לו שלושה אלבומים שסייעו לו לזכות בתואר ״הזמר הלאומי״, שנים לפני שהתפוצצה "פרשת הזמר המפורסם והקטינות". לאחרונה נכתב בעיתונות בישראל כי רעיון לקיים בקיץ הקרוב מופע משותף ללהקה ולזמר המפורסם שפעם היה בן טיפוחיה, נגנז בעקבות סירובם של חברי אתניקס להופיע עם גולן על במה אחת.
״כל השמועות האלה לא נכונות״, הבהיר השבוע נחמה, ״לא תכננו להופיע בפארק הירקון ולא ביטלנו שום דבר. אני לא שופט את אייל, אני לא חוקר, לא מאמין בלשון הרע. גם לא הייתי זבוב על הקיר בחדר סגור עם הקטינות או מה שזה לא יהיה. כל אחד חי את חייו ואני לא שופט בן אדם שאני מאד אוהב. צר לי על כל הפרשה, זה הכל״.
מה אתה חושב על הז׳אנר הים תיכוני כיום?
״אני לא אוהב לקטלג מה זה מוזיקה איכותית ומה לא. לאף אחד אין זכות להחליט ולקבוע ולתת תו תקן. אם אנשים אוהבים מוזיקה מסוימת וזה משמח אותם ומרגש אותם, מי אני שאתערב? אני למשל לא חובב ג׳אז ויש כאלה שמאזינים אך ורק למוזיקה קלאסית. אני אוהב את בוב דילן, ג׳ניס ג׳ופלין, קאנטרי, פרנק זאפה, כאלה שעשו היסטוריה. מוזיקה זה לא תובנות, זה מה שעושה לך טוב. זו אמנות, זה גירוי החושים. זה לא צריך להיות כל כך מורכב. עובד או לא עובד. חלק גדול מהפופ הים תיכוני שמושמע כיום בארץ דלוח לדעתי. אבל זו דעתי האישית! זה הטעם שלי בלבד. לאייל גולן כתבנו שירים באיכות אחרת״.
אהה! אז גם אתה מדבר במונחים של איכות.
״אני לא מזלזל חלילה באף אמן או יוצר. גם לגבי אתניקס, יש 80% מהחומרים שאני אוהב ו-20% שאני לא ממש שלם איתם. אמן רשאי לחקור את דרכו האמנותית״.
תספיקו ליהנות קצת מאמריקה במהלך הסיבוב?
״אנחנו מגיעים לזמן קצר, יש לנו בערך יום בכל מדינה. זה הסיפור בסיבוב הופעות, זו עבודה קשה. אנחנו מגיעים על הקשקש וטסים בחזרה על הקשקש, נוחתים חזרה בארץ ביום שבת בצהריים ובמוצ״ש כבר מתוכננת לנו הופעה. מאחר ואני חובב בישול, מבין באוכל טוב וגם יודע לבשל גורמה מורכב, לא נוותר על חוויה קולינרית. מתוכנן לנו ביקור בחוות בקר בקליפורניה, מאלה שאת רואה את הפרה ושעה אחר כך היא מוגשת לך כסטייק בצלחת. אני לא יודע אם נאכל שם אבל מאמין שיהיה לנו זמן לסטייק משובח ב׳סמית אנד וולנסקי׳ בניו-יורק״.
אני מבינה שאתה לא נמנה על טרנד הטבעונות ששוטף את ישראל.
״ממש לא. אגב, חוץ מהסטייק אני גם אוהב את מרק האפונה שלהם״.
נשמע שעברת איזשהו תהליך רוחני.
״עברתי טיפול בשיטת זאב נחמה. הכוח נמצא בתוכנו. אנחנו מחליטים מתי הכוח הזה חבוי ומתי אנחנו מגלים אותו מחדש. השיר החדש שלנו ״גשם של אלים״, מדבר בדיוק על זה... על אנרגיות והתחדשות ועל זה שבן אדם צומח בכל פעם מחדש. גם אני מנסה להמציא את עצמי בכל יום מחדש״.
וממש היום אתה חוגג יום הולדת 53.
״כן, כבר לא ילד. הזמנתי ערימות של סושי ממסעדה טובה כאן באיזור ואני מחכה למלא חברים ואמנים שיגיעו לחגוג יחד איתי. תמסרי לקהל שלנו באמריקה, שאנחנו באים לעשות כיף ושיש לנו המון אנרגיה טובה ושרק האהבה תנצח. ממש כמו בשיר״.
