הוא אדיר

״פורים זה החג הכי עסוק אצל הקומיקאים״, מגלה אדיר מילר, בשיחה שקיימנו עימו בהפסקה בין מופע למופע. ״עכשיו אני בדיוק בדרך למופע בבאר שבע. אלף איש מחכים לי שם במסיבת ענק. אני לא מתחפש, פשוט מגיע ומשעשע את החבר׳ה. עובד קשה״, הוא מוסיף. בשבוע הבא הוא ינחת בסן פרנסיסקו שם הוא יצחיק את הסטארטאפיסטים בסיליקון ואלי. אחר כך הוא ימשיך ללוס אנג׳לס, מיאמי, יחצה את הגבול לטורונטו בקנדה ויקנח במופע ב׳סימפוני ספייס׳ בניו-יורק. ״עדיין לא הופעתי עם הסטנד אפ שלי באמריקה. בשנת 2000, יעני לפני 14 שנים (!), הופעתי בפני קהילות יהודיות כחלק מקאסט בהצגה, אבל זו למעשה הפעם הראשונה שבה אני מגיע עם המופע שלי. נטו. ברור שאני מאד מתרגש״, הוא אומר.

״אני לא נוהג להכין מה שנקרא 'שיעורי בית'. זה אולי ישמע לא מקצועי אבל אני מאד אוהב להרגיש את השטח באותו הרגע. אני משוחח עם הקהל, מקבל אינפורמציה ולפי זה אני זורם. אני ממש לא מכין קטעים או פאנצ׳ים מראש. זה נורא תלוי בקהל. המופע בנוי מקטעים שביניהם יש 'שבילים'. השבילים יכולים להיות ארוכים ומפותלים ויכולים להיות קצרים, הכל תלוי בדינמיקה שמתפתחת. לפעמים אני צריך לגלח כמה מהקטעים הקבועים כדי שהמופע לא יתארך לשלוש שעות. בקיצור, זה מאד משתנה מערב לערב. אני לא אכין מראש בדיחות על הישראלים במיאמי או על ההייטקיסטים בקליפורניה. זה בעיקר מבוסס על אימפרוביזציה. המופע מאד מאופיין, זה דומה לטיפול זוגי. רוב החומרים מבוססים על זוגיות, משכנתא וילדים, בדומה לנושאים שמטופלים ב'רמזור'״.

קוסנם דרכון

מילר, כמעט 40, יליד חולון, החל להופיע כסטנדאפיסט עם שיחרורו מהצבא. הוא שימש כסיידקיק של דודו טופז ז״ל, כשזה עוד היה ״הראשון בבידור״ והמשיך להצחיק את מדורת השבט בתכנית האירוח של יאיר לפיד, לפני שזה עבר להתעסק במדד האינפלציה ובשער הדולר כשר אוצר. בשנת 2008 עלתה בשידורי ״קשת״ בערוץ 2 הסידרה ״רמזור״ שכתב מילר בשיתוף עם רן שריג. הסדרה עקבה אחרי קורותיהם של שלושה חברים מגבעתיים, אמיר (אותו מגלם מילר), איצקו (ליאור כלפון) וחפר (נירו לוי), סוג של ״סיינפלד״ כחול-לבן. הצופים שהזדהו עם הקיטורים החינניים של הגיבורים, הצביעו בשלט והסדרה שברה את שיאי הצפייה בישראל. מופעי הסטנד אפ של מילר נמכרו מראש והוא הפך באופן רשמי למצחיקול המצליח ביותר בארץ. במקביל להצלחה במדד הרייטינג ובקופות, מילר טיפח גם קריירה כשחקן קולנוע מוערך. בשנת 2010 הוא זכה בפרס אופיר, האוסקר הישראלי, על משחקו בסרט ״פעם הייתי״, שביים אבי נשר.

יום לאחר מופע הסטנד אפ שלו בניו-יורק, הוא צפוי להשתתף בפסטיבל הקולנוע הישראלי בג'יי.סי.סי בטנפליי, שם יוקרן הסרט ״פלאות״, בכיכובו. ״הזמינו אותי להתארח בפסטיבל ולהיפגש עם הקהל המקומי״, סיפר מילר. ״אמרתי לעצמי, גם ככה אני שם וסוף סוף יש לי ערב פנוי, אז למה לא למלא אותו בעוד התחייבות ועבודה? בכל מקרה, אני מאד מתרגש לקראת כל המסע הזה ואת יכולה למסור לחבר׳ה שם שיהיה מצב רוח טוב ובעיקר פנאן״.

צילום: רמי זרנגר

״אני שמח שזה מעביר לכם את הזמן בכיף, לא קל לטוס 12 שעות רצוף. בכל אופן המופע שמוקרן בטיסה מורכב רק מהאילתורים עם הקהל. חוץ מזה, אני כל הזמן מחדש״.

״הפרק על הדרכונים הזרים נולד אחרי שאמא שלי הוציאה לי דרכון הונגרי. כל המשפחה שלה נורתה על גדות הדנובה ולה היה חשוב שבכל זאת תהיה לנו אזרחות הונגרית כי זה הרי דרכון אירופאי, כחלק מהאיחוד. זה נורא הצחיק אותי בזמנו. הוזמנתי להשתתף בפסטיבל סרטים הונגרי עם 'פעם הייתי' בו אני מגלם ניצול שואה. אמרתי לעצמי, 'הנה אני סוגר מעגל' והצטיידתי בדרכון ההונגרי. בשדה התעופה בחרתי לעמוד בתור הקצר של האזרחים, חשבתי שהנה, סוף סוף יצא לי משהו טוב מהדרכון הזה. הצגתי את הדרכון המקומי לפקיד ההגירה והוא התחיל לנהל איתי שיחה בהונגרית. אני לא יודע מילה בהונגרית, אז עניתי לו שאני לא דובר את השפה. הוא זרק לי את הדרכון בזילזול ואמר לי שאני לא נכנס להונגריה עם הדרכון הזה. בקיצור, לקראת הנסיעה הנוכחית לאמריקה, ביליתי שלוש שעות בשגרירות האמריקאית בת״א, כמו כלב, ועכשיו יש לי חותמת ויזה בדרכון הישראלי שלי. לא צריך את הדרכון האירופאי״.

הירוק הפך לאדום

לפני ארבע שנים זכה מילר לכבוד בינלאומי כש״רמזור״ זכתה בפרס האמי לקומדיה הטובה ביותר מחוץ לגבולות ארה״ב. מילר זכה בפסלון המוזהב יחד עם אלעד קופרמן, מפיק הסדרה והבעלים של ״קופרמן הפקות״. בעקבות ההכרה מעבר לים, הסדרה נמכרה לרשת FOX האמריקאית ול-14 מדינות נוספות באסיה ובאירופה.

צוות רמזור

״יצא לי בארבע השנים האחרונות לבקר בארה״ב די הרבה. היו לנו, זאת אומרת, לאנשי חברת ההפקה, הרבה פגישות עם אנשי FOX לפני שהסדרה נמכרה וגם לאחר המכירה. היו לי גם ביקורים בטורונטו במסגרת פסטיבל הסרטים. אני מאד אוהב לטייל בארה״ב ולא שולל מגורים בה אבל זה לא משהו שעלה על הפרק. אני מאד אוהב את ישראל ואת האנשים בה וקשור לארץ בטבור. אין לי איזה חלום אמריקאי ומאד טוב לי במקום בו אני נמצא היום. אני אוהב את המנטליות הישראלית. אמריקאי אומר לך I love it! ואין לך באמת מושג מה הוא חושב. אני לא יכול לקרוא אותם, בישראל מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. לטוב ולרע״.

רמזור בגירסתה האמריקאית עלתה לשידור במאי 2011 תחת השם Mixed Signals. התוצאה השאירה את הצופים אדישים והרייטינג דישדש. כעבור עונה אחת בלבד, הסידרה בוטלה וירדה מלוח השידורים.

״התשובה מאד פשוטה, זה לא עבד כי זה לא היה 'רמזור'. מה ששודר באמריקה, פשוט לא היה זה. הם זרקו לפח את כל התסריטים שכתבנו ועשו מזה משהו אחר לגמרי. ההומור בסדרה הוא כל כך אוניברסלי ולא מיועד רק לקהל המקומי, אבל שום דבר מזה לא נשמר בגירסה האמריקאית. לצורך השוואה, הסדרה נמכרה גם לרוסיה. שם, העתיקו את הסדרה אחד לאחד. אם תצפי בי׳ו טיוב׳ בפתיח ל'רמזור' ברוסית, זה נורא מצחיק! רואים את שלושת החברים, בגירסה הרוסית שלהם עם אותם השטיקים. אגב, הסדרה זוכה שם להצלחה היסטרית והיא זכתה בפרס הסדרה הקומית הטובה ביותר לשנת 2013״.

(צילום: ערוץ 2)

״עזבי אותו, הראש שלו בכלל בקרים״.

״כן, בשעה טובה בתחילת אפריל העונה החדשה תעלה ב'קשת', בערוץ 2. יש משהו מיסטי בסיפור שלי עם רמזור. בכל פעם שעלתה עונה חדשה זה היה במקביל להולדת צאצא נוסף. הבת הבכורה שלי נולדה במקביל לכתיבת התוכנית. בתחילת העונה השלישית נולדה לי הבת השנייה, כיום בת 4.5, ואוטוטו עולה העונה הרביעית וצפוי להיוולד לנו בן זכר, בשעה טובה. זהו, לא יהיו עוד עונות כי אני מסתפק בשלושה ילדים״.

״עד עכשיו צילמנו 13 פרקים. בעונה הרביעית אמיר וטלי מגדלים את הבת שלהם, ירדנה, בת השמונה חודשים שקרויה על שם הכלבה האהובה שלהם שנפטרה בסוף העונה השלישית. איצקו ולילך מתמודדים עם החיים כזוג גרוש ועם משמורת משותפת על הבת, וחפר, כרגיל, ממשיך לחפש עבודה וזוגיות ומנסה להיגמל מעישון״.

העונש של הדודה

השיחה עם מילר זורמת ומתובלת בבדיחות על ישראלים וישראליות. אחרי שהאזין לחוויות שלי ממסיבת פורים בניו-ג׳רזי בה בני זוג ישראלים התחפשו ל׳רגע ודודלי׳ וכשהם רקדו צמוד השתרר פתאום שקט מביך בקרב החוגגים, מילר מייד שלף זכרונות ילדות בשחור-לבן, כאלה שזר לא יבין. ״זה מאד מוזר הקטע הזה. מה עשה גבר מבוגר עם ילד קטן וסקרן עם נמשים? איזה מין חברות זו היתה? את אולי לא זוכרת אבל בזמנו, התוכנית ׳רגע ודודלי׳ שודרה ב-11 בבוקר ומהשעה עשר ורבע הקרינו שקופית עד לשידור. ישבתי במשך שלושת רבעי שעה כמו אדיוט ובהיתי בשקופית עד שהתוכנית תתחיל. מטורף. דור שלם העביר ככה את הזמן. בסה״כ צולמו שתי עונות שהוקרנו 38 אלף פעמים. אני בכלל חושב שהדמות של אדון ששון לא הייתה מספיק מוערכת. התוכניות של החינוכית ניסו לחנך אותנו ואנחנו אכלנו את החרא הזה. רק בשנת 82׳ נכנס השידור בצבע, ממש מהפיכה״.

״היום כבר אפשר לספר שהייתי מפקד צוות בחדר האזנות. הייתי חייל מורעל ומאד סמכתי על צה״ל עד לרגע שבו התגייסתי. היה לי תפקיד מאד רציני והעובדה שנתנו אותו לאחד כמוני מעידה משהו על הצבא שלנו. מה שכן, מאד נהניתי מהשירות, תקופה יפה״.

״למדנו שיעור חשוב. אם מוצר שכתבתי ופיתחתי יימכר בעתיד ויצטרך לעבור אדפטציה ולהתאים למדינה אחרת, אתעקש להיות מעורב בכל שלבי ההפקה. פשוט התלהבנו מהעובדה שב-FOX חיזרו אחרינו ואחרי שחתמנו על החוזה, איפשרנו להם לעשות מה שהם רוצים. זו הייתה טעות. יש לי דודה אמריקאית שגרה בפלורידה ולא מבינה עברית. אמא שלי התקשרה אליה לפני השידור של הסידרה בארה״ב וסיפרה לה ש'רמזור' נמכרה. היא צפתה בפרק הראשון ואז התקשרה לאמא שלי לדווח לה: 'דארלינג, ראיתי ו... זה ממש לא מצחיק, סורי'. כשהיא הגיעה לביקור בארץ, הושבתי אותה מול ה-DVD כדי לצפות בגירסה המקורית של 'רמזור' עם כתוביות לאנגלית. רציתי להוכיח לה שלא נעשה חסד עם הגירסה האמריקאית. זה נגמר בזה שהיא צפתה בעשרה פרקים רצוף ולא הפסיקה לצחוק״.

״היא מאד רוצה לבוא כדי לראות איך הקהל מגיב. אמרתי לה שאין טעם שהיא תגיע כי היא לא מבינה עברית, אבל את יודעת מה, כשהייתי קטן היא דיברה באנגלית בכל המפגשים המשפחתיים ולא הבנתי מילה. עכשיו מגיע גם לה לסבול קצת״.

״הביקור הפעם אינטנסיבי וקצר כי אשתי, שלי, נמצאת בחודש השמיני להריונה. אני טס בלעדיה ובלי הבנות. אין לי זמן לא לשופינג ולא לבילויים. וגם אם צריך קצת מתנות, גברים נכנסים לחנות, כמו מבצע: קונים, משלמים, יוצאים. בלי יותר מדי התלבטויות״.

״תודה רבה, לא צריך לתת לאשתי רעיונות. גם ככה היא ציידה אותי באחת הנסיעות שלי ברשימות, ואז הגודל לא התאים. הייתי צריך ללכת, להחזיר. סתם בלאגן״.