אירועי השבוע בניו-ג'רזי

זמירה, איך תספרי את סיפור המדינה בערב אחד?

גדלתי בבית להורים יוצאי לוב, חסרי כל ברכוש, אבל מלאים בנשמה. עוד בגולה הם היו ציונים ששתו מכוסות מצויירות עם מגן דוד וסמלי מדינת ישראל, והגיעו לארץ לפני קום המדינה. הם חוו את מלחמת העצמאות, ימי הצנע, וכל שלבי הקמת המדינה. היינו בית מלא שמחה עם שנים-עשר ילדים שההורים גידלו בחום ואהבה רבה. עברנו את המעברה והגענו לרמת גן שם חיינו. אמא שלי הכינה ארוחות גורמה מכלום, וכולם שמחו וצחקו. אבי היה חזן, מוהל ושוחט. פעם עשו הכל. קום המדינה שזור כחוט השני בחוויות איתן גדלתי. כל מה שעיניין את הורי היה שנלמד ונתחנך ונגדל להיות בני אדם. הם היו דתיים אבל לא הצביעו למפלגות הדתיות. אבא אמר שאי אפשר לערבב דת בפוליטיקה. הם היו אנשים חושבים עם עקרונות. אבי היה חותם "ס.ט." וכששאלנו לשם מה, היה אומר שזהו "סימן טוב".

מתוך שירים בצבע חאקי, שירי הלהקות הצבאיות

איזו ילדה היית?

התבגרתי עם מחברת ועפרון ביד. בגיל שמונה התחלתי לכתוב. הכתיבה היתה הבריחה שלי, השקט מרעש הבית מלא הילדים. הייתי מסתגרת וכותבת לעצמי. לעלון בית הספר, כתבתי שירים וסיפורים. זכיתי בפרסים על הכתיבה, ולעיתים לא האמינו לי שאני זו שכתבתי. גדלתי על ברכי ספרי הקודש בבית ספר דתי עם סיפורי התנ"ך. כשהגעתי לתיכון, ביקשו לממן לי את כל הלימודים במלגה, אבל אבי ביקש שאלך לעבוד. עבדתי ביום ולמדתי בערבים. התשוקה היתה בילתי נשלטת. העבודה הראשונה שלי היתה בספריה. כשנדרשו לקנות ספר לבר-מצוה היו האנשים נשלחים אלי להיוועץ. אבא מאוד העריך אותי, אבל שמר אלי, היית הבת הראשונה אחרי הבנים שנולדו. כשרציתי להתגייס, דבר שלא היה מקובל אז בקהילה שלנו, סיפרתי להורים שאני בצבא אחרי שכבר גייסו אותי. אמא היתה ליברלית יותר ותמכה בי. היו לה הרבה אמרות שפר, ובין השאר אמרה לאבא: "ניסים, אלוהים נתן לנו שתי עיניים, אחת בשביל לפקוח ואחת בשביל לסגור". לאבא היה קשה אבל הוא שלח אותי עם מסר אחד: "תקומי בבוקר ושתוכלי להביט במראה". לימים כשהתגייסתי ללהקה הצבאית "להקת גייסות השריון" החבר'ה היו מגיעים אלינו הביתה בכל שעה אחרי ההופעות, ואמא היתה מכינה להם מכל טוב עם המעט שהיה.

מה לקחת איתך מהחינוך של ההורים?

את הנתינה. אבא עזר לכולם ללא הפסקה. הוא טען שיש כאלה שיש להם פחות. כשפניתי למוזיקה, למרות שהוא רצה שאהיה מורה, מקצוע מכובד עם הכנסה, החלטתי ל"חנך" דרך הבידור. אבא לא שיתף פעולה עם הבחירה שלי בשיר ובמשחק, ופעם ראשונה אני מגלה אותו בקהל כששיחקתי את אמא של חנה סנש בהצגה בסוף התיכון. ראיתי את הדמעה בקצה העין שלו. לימים הוצאתי את האלבום "יונתי תמתי", שהוקדש כולו לשירת יהודי לוב. סגרתי מעגל עם אבא. הוא ידע שאני אוספת את החומרים אבל לא זכה לשמוע אותו מתנגן. מאמא לקחתי את האהבה למטבח, ואספתי את כל המתכונים שלה. אני חולמת להוציא ספר עם הריחות, התבלינים ואהבה שהיא שמה לתוך התבשילים שהגישה לנו.