לאן הולך הכסף? הבנקאים עושה סדר

משפחת ברהום, נתניה

זלמן קונה רק סיגריות, ולבני הזוג אין זמן לצאת אפילו לקפה, אז לאן הולך הכסף? מעכשיו כל הוצאה, אפילו ארטיק, נרשמת

למרות שרויטל (39) וזלמן (47) ברהום אינם בזבזנים, הם לא יודעים בדיוק כמה הם מוציאים בחודש או ביום. בתחילת המפגש עם מנהלת הסניף המרכזי של בנק הפועלים בנתניה, מיכל פינקלשטיין, שלפה רויטל לפטופ, והכריזה שרוב "שיעורי הבית" שהיו צריכים להביא לפגישה נמצאים בו. "מפתיע", ענתה פינקלשטיין, "בדרך כלל משפחות מגיעות אלינו לפגישה ראשונה מקסימום עם דוח עו"ש שקיבלו בדואר".

רויטל פותחת: "אנחנו כל הזמן סביב המינוס. הכיסוי שלו מגיע בדרך כלל מההורים, אבל אז מיד נוצר מינוס חדש. החלום שלנו הוא לצאת מהאוברדרפט אחת ולתמיד, ובעיקר – לעבור מדירת 4 החדרים שלנו לדירה חדשה, בת 5 חדרים. הילדים גדלו וצריך להשתדרג.

"הבעיה", היא מוסיפה, "היא שאנחנו לא מתאמצים להגדיל הכנסות. למשל, לחנות הירקות של זלמן ואחיו יש המון פוטנציאל. יש להם לקוחות קבועים, שבעיקר מזמינים משלוחים. לו היינו משפצים ומשנים תדמית, בטוח היינו מוסיפים לקוחות. אבל זלמן חושש להיכנס לשיפוצים".

זלמן מרוויח 6,000־7,000 שקל נטו, ורויטל, חשבת שכר בגן אירועים, כ־7,500. הם מפרישים 300 שקל בחודש לתוכנית חיסכון לילדים. מדי חודש הם משלמים 1,240 שקל החזר הלוואות, ו־2,200 שקל על 2 משכנתאות.

"כמה אתם מוציאים על אוכל ובילויים?", שואלת פינקלשטיין. זלמן: "זה מצחיק, אבל אנחנו, שהיינו בליינים עד שנולדו הילדים, לא מגיעים אפילו לבית קפה. אנחנו כל כך עסוקים בפרנסה ובטיפול בעידו (שאובחן לאחרונה כאוטיסט), שלא נשאר לנו זמן".

רויטל: "קניות בסופר אני עושה. זה לפחות 500 שקל ביום חמישי, ועוד שתי קניות של 70־100 באמצע השבוע. אני לא מגיעה עם רשימה מסודרת, הכל בראש, אבל משתדלת לקנות רק מה שצריך. אחת הבנות שלנו צמחונית, ועידו לא אוהב בשר, אז אני קונה כל שבוע רק את הבשר שאני מתכננת לבשל בשישי־שבת, ולא מעבר לזה".

פינקלשטיין שואלת את בני הזוג כמה כל אחד מהם מוציא בחודש. זלמן: "אני לא מוציא כלום, למעט חפיסת סיגריות אחת ליומיים". רויטל: "אני עובדת בעיקר עם כרטיס אשראי. משתדלת לא לחלק לתשלומים, אלא אם זו קנייה גדולה של רהיט או מוצר חשמל, וגם אז רק תשלומים ללא ריבית. מזומן הולך לנו על שיעורים פרטיים לילדות: 240־360 שקל בשבוע לאחת, ועוד 160 בחודש לשנייה.

(צילום: דנה קופל)

הוראה מתקנת לעידו זה 360 שקל בשבוע, טיפול תרופתי עוד 400 שקל בחודש, וזה עוד לפני שיעורי שחייה, ובקרוב נשלם עבורו גם 3,450 שקל למפגשי מיומנויות חברתיות". "אז כמה כסף אתם מוציאים ביום?", היא מנסה.

זלמן: "אני ממש לא יודע". רויטל: "אין לי מושג".

פינקלשטיין מגישה להם טבלה שעליהם למלא: "בשבועיים הקרובים תנהלו רישום מסודר של כל ההוצאות במזומן, כדי למנוע זליגה לא מבוקרת. כל הוצאה, אפילו ארטיק או סיגריות, נרשמת בפנקס קטן. כך נבין אם נקנו דברים מיותרים, ואם ניתן לחסוך במקום אחד לטובת אחר".

ועוד שיעורי בית: להביא דוח יתרות של המשכנתאות, דוח עו"ש של 3 החודשים האחרונים, נתונים על פוליסות ביטוח, וגם "מאזן בוחן" של החנות (נתוני מס וכו') מרואה החשבון. יאללה, לעבודה.

משפחת ביטון, באר־שבע

גיא ואבישג חולמים לקנות דירה משלהם, בבאר–שבע או בדימונה ("גיא גדל שם, ויש גם הטבות מס") מנהל הבנק בטוח שזה אפשרי

נרגשים להתחיל את הצמיחה שלהם, הגיעו בני הזוג ביטון מבאר־שבע, גיא (36) ואבישג (33), לפגישתם עם ניסים אוזן, מנהל הסניף הראשי של בנק הפועלים בעיר. הם סיפרו לו שהם גרים אצל ההורים של אבישג עם בתם הקטנה, מרוויחים יחד 20 אלף שקל ברוטו, אך לא מצליחים לחסוך סכום משמעותי ("לא חיים בצורה ראוותנית, אבל יוצאים למסעדות וקונים דברים").

אבישג עובדת כמטפלת בגן ילדים פרטי בעיר, וגיא מנהל עבודה במפעל עוף הנגב, ושניהם מרוצים מעבודתם. הם גם סיפרו לאוזן על ציפיותיהם מתהליך הליווי הפיננסי.

"החלום שלנו הוא שאחרי כל המשימות, נצא מכאן עם מפתח לבית משלנו", אמרה אבישג. "אנחנו בהחלט רוצים להמשיך לגור באזור הדרום. לא חשוב לנו אם זה יהיה בבאר־שבע או בדימונה, שם גיא גדל, העיקר שזה יהיה שלנו, ונוכל להתחיל להקים בית".

גיא מוסיף כי "אם אנחנו עוברים לדימונה, ההכנסה שלנו כזוג תגדל באלפי שקלים, בגלל הטבות המס שיש לתושבים שם".

(צילום: ישראל יוסף)

בניסיון לממש את החלום, בני הזוג ניגשו למכרז על מגרש בשכונת בנה־ביתך חדשה בדימונה, אך השבוע התבשרו שלא זכו בו, וכעת שוקלים קניית בית בפרויקט הנבנה בעיר.

לדבריהם, הם יכולים לארגן הון עצמי ראשונה לקניית דירה: יש להם מעט חסכונות, הם יקבלו עזרה מההורים, וגיא יכול לקבל גם הלוואה בתנאים נוחים ממקום עבודתו.

אוזן שמע את בני הזוג, וכדי להרכיב תמונה ראשונית של מצבם הכספי, שאל אותם על הוצאות בכרטיס אשראי, תוכניות חיסכון והלוואות (השניים משלמים 1,100 שקל בחודש כהחזר הלוואה שנטלו להקמת עסק ,שנסגר, לתוספות שיער).

לפגישה הבאה הוא ביקש מהם להביא תלושי שכר, דוח תנועות עו"ש, ואישורים על כל חיסכון, הלוואה, קרן השתלמות, קופות גמל או פנסיה שיש להם.

"על פי מה ששמעתי בינתיים, נראה לי שחלום הדירה שלכם בר־ביצוע", אמר להם. "אתם בהחלט צריכים הכוונה, אך אם תתחילו לנהל את הכסף בצורה נכונה, תוכלו להשיג חלק גדול ממטרותיכם. יש בהחלט מה לעשות. אני כבר רואה כי ההתנהלות שלכם בחשבון העו"ש אינה נכונה, ובפגישות הבאות נציע לכם הצעות להתנהלות פיננסית טובה יותר עבורכם".

בין היתר, המליץ מנהל הסניף לבני הזוג להתחיל לבדוק דירות בבאר־שבע ובדימונה תוך בחירת סביבה שתתאים לחינוך הילדה (גנים קרובים, בתי ספר, חוגים). בהמשך הם יפגשו את יועצי המשכנתאות של הבנק, שיוכלו להתאים עבורם את המשכנתה המתאימה ביותר ליכולתם הכלכלית.

אוזן מציע להם לנהל רישום מדויק של כל ההכנסות וההוצאות, ומציין שלבני הזוג יש סכום עודף בחשבון מדי חודש, וכדאי להשקיע אותו, בהתאם לתוכניות העתידיות.

משפחת רון גל, רעננה

עם חשבונות נפרדים, התנהלות שונה ("רק הוא במינוס") והלוואות נפרדות, איתי והדס לא מודעים למצבם הכספי. עצה ראשונה: לעשות סדר

איתי והדס רון גל נושמים עמוק כשהם מתיישבים מול מנהלת סניף בנק הפועלים ברעננה, ליאורה אלחנטי. הם זוג בתחילת דרכו, דתייה בת 31 וחילוני בן 34, אחרי חתונה וירח דבש ארוך ("יקרים אבל שווים כל חוויה"). החשבון עדיין לא משותף.

בימים האחרונים עשו מהלך דרמטי: מעבר מדירה שכורה מרווחת במודיעין, שעלתה להם 4,500 שקל בחודש, לדירה קטנה בהרבה ברעננה, שעולה רק 3,000. מדובר גם בהחלפת גזרה משפחתית: איתי גדל במכבים־רעות, הדס ברעננה.

(צילום: ישראל יוסף)

איתי מתמחה בכירורגיה אורתופדית בבית חולים מאיר בכפר־סבא והדס עוסקת בתחום הטיפולי ("חייבים שתי מכוניות"). החלום שלהם הוא, איך לא, בית, רצוי עם קליניקה, אבל הם עוד אינם יודעים כמה הון עצמי יוכלו לגייס, עם סיוע משפחתי.

הם מסבירים לאלחנטי שהם "זוג רגיל לגמרי", שהתחתנו בקיץ האחרון, מגדלים את הכלב זיק, בלי מינוסים בשמיים, ומחזירים הלוואות לרכישת זוג מכוניות שברולט ספארק. לאיתי נותר להחזיר 17 אלף שקל, ולהדס 30 אלף.

לכל אחד חשבון בבנק אחר. אצל איתי מסגרת האשראי מנוצלת, "עם 5,000־4,000 שקל מינוס", אצל הדס חשבון הבנק מאוזן: "אני לא בזבזנית, לא מוציאה הרבה על בגדים". פעם בשבוע הם יוצאים למסעדה. אחרי חתונה ב־120 אלף שקל וירח דבש של חודש וחצי במזרח, שעלה עוד 45 אלף שקל, "נכנסנו ל'ברוך' כספי", הם אומרים. "לא חסכנו, ובגלל זה אנחנו כאן".

לדבריהם, שניהם באו מבתים אמידים, מקבלים סיוע כשצריך, ומעולם לא התעמקו יותר מדי במצבם הכספי. כך, למשל, באמצע השיחה הם מגלים שיש להם כרטיס אשראי מיותר.

אלחנטי שולחת את בני הזוג להכין הרבה שיעורי בית לפעם הבאה, ולהביא תדפיסים של כל ההיבטים של מצבם הפיננסי, כמו הלוואות, תלושי שכר, ותנועות בחשבונות הבנק - וגם לבדוק עם ההורים כמה יוכלו לעזור בדרך לדירה. "איך שאני רואה את מצבכם, צריך ללמוד הכל מהתחלה", היא אומרת לבני הזוג. "איך לנהל חשבון, איך להתנהל וגם איך מגייסים הון עצמי", ומוסיפה: "אתם מזכירים לי חתך טיפוסי של הזוגות הצעירים שבהם אני מטפלת בבנק".

לדברי אלחנטי, ניהול שני חשבונות בנק נפרדים יוביל אותם לחוסר שליטה. כהתחלה, היא אומרת, כדאי להעביר את החשבונות לאותו בנק וסניף וכך לקבל תנאים יותר טובים, ולבחון גם את שיפור תנאי ההלוואה על הרכב.

הדס מהססת. חשבון הבנק שלה מנוהל בסניף שבו מנוהל גם חשבונו של אביה. לאורך הפגישה הם שבים ומציינים כי הסיבה המרכזית להגעתם לפרויקט היא רצונם לרכוש דירה, אבל "אין לנו מושג איך".

כהתחלה, אלחנטי מציעה להם להיפגש עם ההורים של איתי, שהבטיחו לעזור לבני הזוג עם רכישת דירה, והם מקבלים את עצתה וקובעים פגישה בניסיון להעריך את גודל ההון העצמי שיוכלו לגייס.

השתתפו בהכנת הכתבה מתי סיבר ועופר פטרסבורג