באופן חסוי

השמירה על סודיות בטיפול פסיכולוגי נשמעת לנו כתנאי מובן מאליו, שהרי המטופל בא לשפוך את נפשו, ואם יש לו אמון במטפל הוא ישתף אותו בסודותיו הכמוסים ביותר. מטופלים מסוימים, שנוטים לא לסמוך על אחרים, שואלים אותי אם אמנם מה שהם מספרים לי חסוי, ועל כך אני עונה שחדר הקליניקה הוא חדר אטום.

החיסיון בטיפול מעוגן גם במסגרת חוק הגנת הפרטיות ושמירה על זכויות החולה, ומקורה בשבועת היפוקרטוס עתיקת היומין, שהיא אחד העקרונות החשובים ביותר בעולם הרפואה: "כל אשר אראה ואשמע בשעת הטיפול וגם שלא בטיפול באורח חיי האנשים ואשר אין להשמיע מחוץ לביתם, לא אגלה מזה מאומה. כי ידעתי שסוד מופלא הוא שאין להזכירו" (מתוך שבועת היפוקרטס).

בזכות השמירה על סודיות יכול כל מטופל למסור מידע ללא חשש שהדבר עלול לגרום לו נזק. יתר על כן: גם במקרים בהם מטופל מבקש מהמטפל למסור מידע עליו, למשל לרופא או לפסיכיאטר המסייע בטיפול תרופתי, מוטל על המטפל למסור מידע אך ורק כאשר קיבל אישור בכתב עם חתימת המטופל. פה ושם כל מטפל התנסה באתגרים בתחום זה, והרי דוגמה טיפוסית: לפני שנים התחלתי לעבוד עם מורה בכירה בבית ספר תיכון, אשה מרשימה, אסרטיבית, ובעלת יכולת מנהיגות. היא ניהלה רומן סוער וממושך עם בחור צעיר ממנה, סוחר סמים שניצל אותה כספית. למרות שהכירה בנזק הרב שגרם לה ועשתה מאמצים לעזוב אותו, היא לא יכלה לסיים את הקשר. אחת מחברותיה התקשרה אלי, וביקשה באופן חסוי למסור מידע שלטענתה יסייע לטיפול. אני זוכרת שעניתי לה באופן אוטומטי שללא רשותה של המטופלת אין ביכולתי לדבר איתה, והיא טרקה לי את השפופרת בכעס. ידעתי שאם אספר למטופלת על המקרה, הדבר יגרום לסערה בינה ובין חברתה, והעדפתי לשתוק. ואכן בפגישה הבאה עם המטופלת המקרה לא הוזכר, והיה לי ברור שהחברה ניסתה להתערב מבלי שביקשה את רשותה של המטפלת.

ניתן לחשוב על דוגמאות אין ספור, בהן אי שמירה על סודיות בטיפול עלולה לגרום לנזק רב למטופל. למשל: אדם שהסתבך עם החוק, עושה מאמצים בטיפול לחזור למוטב ומחפש עבודה הולמת. או נערה מתבגרת שמשתמשת בסמים, וטוענת שאם הדבר יתגלה להורים זה עלול רק להזיק לה. השמירה על סודיות בעבודה עם מתבגרים מהוה אתגר בפני עצמו, מכיוון שכחלק מהשלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים, מסרבים בני נוער לשתף את הוריהם במה שעובר עליהם. מטפלים שעובדים עם בני נוער נתקלים באין סוף דילמות שקשורות בשיתוף ההורים, בעקר כשמדובר בהתנהגות של הרס עצמי.

כאן לעיתים המטפל מהלך על חבל דק: הנער או הנערה נמצאים בטיפול, אבל כיצד יש לנהוג בהוריהם? חלק מהם משתפים פעולה עם ההורים והטיפול "עובר חלק", אבל מה עם אלה המורדים? ואיך לנהוג בהורים חודרנים או שתלטנים? ולמרות כל זאת ישנם מטפלים שאוהבים לעבוד עם בני העשרה ורואים בעבודה עם ההורים חלק מן ההתמודדות.

עם כל החשיבות שניתנת לחיסיון בטיפול, ישנם גם יוצאים מן הכלל: החוק מחייב חשיפה בעיקר במקרים בהם מדובר בפיקוח נפש, כלומר כאשר המטופל מביע כוונה לפגוע בעצמו או באחרים. החוק דורש דיווח גם במקרים של הורים המתעללים בילדיהם, כך שלעתים מתעוררת השאלה האם יש למהר ולדווח על מעשיו של הורה שהוא גם מטופל, במטרה לשנות את התנהגותו.

לעיתים נוצרות דילמות אתיות עבור המטפל, שהתשובה להן אינה חד משמעית. לאחרונה פנה אלי לטיפול אלן (שם בדוי), גרוש כבן חמישים, בעל עסק משגשג של שירותים מסוימים אותם ניתב ללקוחות עשירים.

אלן התפאר בעובדה שדרך העסק שלו הוא התוודע לעשירי העיר ולאח"מים למיניהם. הוא נהג לזרוק שמות של סלבס על ימין ועל שמאל. אבל הוא נהג לתאר אותם כאנשים רעים וחזר והתלונן על כך שאנשים עשירים נמצאים מעל לחוק ושהוא נלחם לתקן את המעוות. המעניין הוא שלפני שהגיע לטיפול, אלן הסתבך בעצמו עם החוק: הוא סיפק שירותים לאשתו של טייקון, וזה סירב לשלם לו בטענה שהמחיר שהוא ביקש היה מופקע ולא היה כלול בחוזה. אלן הגיב בסידרה של קללות, עלבונות ואיומים בטלפון כלפי האשה, שמן הסתם הוקלטו ונשלחו למשטרה. אלן החליט לייצג את עצמו במשפט וחבר המושבעים מצא אותו אשם. הוא נשפט לעשרה ימים בכלא. הסיפור הגיע לעיתונות ופגע במוניטין שלו, דבר שגרם לו נזק כלכלי כבד, שלא לדבר על השפלה ובושה גדולה.

אלן עשה רושם של אדם מלא כעסים. הוא ערמומי וחלקלק ומנתב את כשרונותיו לאו דווקא בדרכים הגונות. הוא סיפר שנהג לתבוע לדין לקוחות שלא היו לרוחו וראה את עצמו כרובין הוד שגוזל מהעשירים על מנת להגן על העניים. כך הוא הפך לתובע סידרתי ומוכר במסדרונות בית המשפט.

חלק מהלקוחות העדיפו לשלם לו מחוץ לבית המשפט על מנת להיפטר ממנו, אך רובם סרבו למרות שברוב התביעות הפסיד, הוא נהנה מהעובדה שהלקוחות השנואים נאלצו לשלוח לבית המשפט עורך דין יקר, זאת הייתה נקמתו.

בשלב מאוחר יותר הוא סיפר לי שהחזיק בביתו ארגז מלא בתיקים של לקוחות אותם התכוון לתבוע על הפרת חוזה, ובערך אחת לשבוע היה מתיצב בבית המשפט. למרות שלא סיים אוניברסיטה, הוא התמצא היטב בחוקי עבודה ובתביעות משפטיות, ובשל נטיותיו הפסיכופתיות, חששתי שבסופו של דבר גם אותי הוא עלול לתבוע.

בכל זאת החלטתי לנסות לעבוד איתו, והטיפול הפך לתהליך מרתק שהזכיר קצת את הטיפול בטוני סופרנו מסידרת הסופרנוס.

כפי שהסתבר במשך הטיפול אלן אדם בודד וערירי, משפחתו מעבר לים, ועם אף אחד מהם הוא אינו מסתדר. ואולם אט אט האיש הקשה והמאיים נפתח, החל לספר על אביו שהיה מכה אותו ואת אחיו באכזריות, על אימו שמילאה את פיו בחרדל כשניסה להתלונן, על האחיות שנטשו אותו, ועל אשתו לשעבר שבה בגד. הוא החל לבכות כשהוא נזכר בסיפורים, והשתומם שהם טבעו חותם כה עמוק בנפשו.

בעצם ככל שהכרתי אותו יותר, חששתי ממנו פחות, והרגשתי חופשיה לומר לו את חוות דעתי עלההתנהגותו עם הלקוחות שלו כשזו כשלא נראתה לי נאותה. בשלב הראשון של הטיפול ניסה אלן להגן על חוסר היושר שלו ככל האפשר, אבל אני לא קניתי את הדרך שלו "לדפוק את העשירים". היו בינינו ויכוחים נוקבים סביב נטיתו לעקוף את החוק ותביעותיו הבלתי מוצדקות בעיני. כשלא הצליח לשכנע אותי, הוא גילה כבוד כלפי יכולתי להגיב ביושר. כך הוא החל לסמוך עלי ולהכיר בערך הטיפול.

אלן החל להבין שהנתק שיצר בין העבר העגום שלו לבין ההווה לא עזר לו, ושעליו לחבר בין סיפור ילדותו, בין הזעם שהיה לו כלפי האב המתעלל ובין הכעס שהוא נושא בהווה. הוא גילה שהכעס שהיה לו ועדיין ישנו כלפי אביו, ושאותו אינו יכול לבטא, נותר בלתי מעובד. בנוסף הוא ממשיך להשליך את הזעם הזה על העולם כולו, בעיקר על אנשים בעלי סמכות. כאשר הוא נפתח יותר, הוא יכול היה להודות שהוא מקנא בעשירים, רוצה לחיות כמוהם ורוצה לנקום בהם, וכשהוא נענש הוא מרגיש כקורבן

אך עם טיפוסים מורכבים מסוג זה תהליך הטיפול אינו פשוט, אלא מלא מכשולים. כשחזרתי מחופשת הקיץ אלן סיפר לי שהוא שוב הסתבך עם החוק לאחר ששוב איים מילולית, הפעם על קולגה למקצוע אותה ראה כיריבה. זו לא הססה לפנות למשטרה ושוב נפתח תיק נגדו, כשהפעם הוא עלול היה להישפט לתקופה ארוכה בכלא.

את זעמו על היריבה הוא כמובן הוציא בטיפול, ואף המשיך בסידרה של מתקפות מאיימות כלפי הקולגה שבעצם הדאיגו אותי. לפי החוק היבש נדרש ממני לדווח את מה שנאמר בדלתיים סגורות, אך היה בידי גם מידע אחר עליו, על האיש שמסוגל לבכות, להאשים את עצמו ולהביע חרטה, ועל הידיעה שהוא ממשיך לפגוע אך ורק בלשונו, ובסופו של דבר הוא מעניש בעיקר את עצמו. ובאמת הפעם הוא פעל אחרת: הוא שכר עורך דין מנוסה שהצליח למנוע משפט. בשימוע אלן הצליח לשכנע את השופט שבסופו של דבר, טיפול פסיכולוגי ולא בית כלא יסייע לו לשנות את התנהגותו. בסמוך לאותו שימוע הוא חלק איתי מאורע משמעותי: הוא החליט לעשות מעשה, וזרק את הארגז עם כל תיקי התביעות.

Rivka Bekerman-Greenberg, Ph.D

Clinical Psychologist / Psychoanalyst

350 West 57th Street – Suite 3A

New York, NY 10019

Tel: (212) 459-9060

E-Mail: rivka.greenberg@verizon.net