רק בגלל הרוח

כאמן צעיר חדור בחלומות הגיע שבת לניו יורק עם אשתו לשעבר, חני. ברוקלין, סטייטן איילנד, מנהטן ועוד. שבת והאישה עברו עם בתם הקטנה מנור ממקום למקום, כששבת מצליח לסחוף עוד ועוד מעריצים ישראלים באיזור. "התחלתי להופיע במקומות שהיו מאוד פופולאריים בקרב הישראלים באיזור. מועדונים כמו "הטירה", "פינג'ן" ואחרים, הופעתי בהם בערך ארבע שנים וחצי שעזרו לחשיפה המפרגנת של הקהל בניו יורק".

שבת לא מרגיש בנוח לכנות את מה שהיה אז, כמו גם את כל מה שמתחולל בקריירה שלו עכשיו, כהצלחה, אך ניכר שהוא מודע לכך היטב ומעריך אותה. "אם את קוראת לזה הצלחה אני מודה לך על כך. אני מתחיל להבין שזאת המציאות, אבל לא יכול לשכוח מאיפה באתי. להבין את זה, אחרי כל העבודה הקשה הזאת, זה עדיין לא לגמרי נתפס".

היום, לפי ההערכות, מרוויח שבת מיליוני שקלים בשנה, וזה אולי מרכך מעט את הזכרונות שלו על העבר הלא פשוט. רק לפני כמה שנים סיפר גם על החוויות הקשות שזכורות לו מימיו בניו יורק. " לא היה לנו מה לאכול", הוא סיפר, "אני לא משתמש במשפט הזה כמטאפורה למשהו. אני מתכוון לזה. למשל, לא אכלנו בשר. אני זוכר שבימים מסוימים חילקו בסופר כנפי עוף בחינם, וחני היתה מביאה הביתה, שיהיה למנור קצת בשר. אני חושב שבתקופה הזאת אכלנו את כל סוגי הביצים: חביתה מקושקשת, קשה, רכה, עין, מעורפלת. גרנו במרתף שלוש שנים, רצינו רק לשרוד. ניסיתי לתת למנור את ההרגשה שיש, קנינו לה בגדים עם מלמלות, אבל היא לא האמינה לזה, היא ידעה שאין לנו ושאנחנו רק מנסים לתת לה הרגשה טובה".

מתקרב מאוד לדת. שבת

ההתחלה, זו שרבים מאיתנו יכולים להזדהות עם הקשיים שכרוכים בה, הייתה מלווה באתגרים והקרבות מסוג זה. חני, שנשאה ברחמה את בנם הצעיר אביהו, החליטה לחזור לארץ. "זה לא היה פשוט”, אומר שבת, “מנסים להתפרנס וגם לבנות קריירה, ואני גם מופיע ונוסע, ויש שני ילדים קטנים. אשתי החליטה באופן נחרץ לחזור לארץ. עם כל הכבוד למומנטום ולהצלחה, החלטתי שאני לא רוצה ולא יכול לחיות בלי הילדים שלי. הם מבחינתי היו הכי חשובים ובתור איש מאמין אני שמח שהחלטתי להקשיב ללב ולא לראש, וזה גם יצא טוב".

על האמונה המתחזקת שלו דובר לא מעט."אני ממלא את קיסריה רק בזכותו", אמר בעבר. "הבנתי שלא אמלא את קיסריה לבד בלי העזרה של ההוא מלמעלה. וככל שההצלחה עלתה, גדלה אצלי האמונה".

בסביבתו של שבת מספרים שזה הפך לייעודו העיקרי. "אני מתחזק מאוד. מתפלל יותר, מניח תפילין, התרחשו בי שינויים אדירים בעקבות הדת. אבל זאת רק ההתחלה. לפני כל הופעה, כל החיים שלי עוברים לי ככה במהירות מול העיניים. אני לא יכול לקחת את ההצלחה שלי כמובן מאליו".

שלומי שבת כבר מזמן לא נדחק לקטגוריה של זמר מזרחי. כינו אותו "שלמה ארצי של המוזיקה המזרחית". אביב גפן, חברו ל"דה וויס", הגדיר אותו "האבא של המוזיקה המזרחית". לאורך השנים הצליח לעשות כמעט את הבלתי יאומן במונחים ישראלים ולהפוך לקונצנזוס מיינסטרים. משירים כמו "מרגריטה", ל"בגלל הרוח". מלהיטים כמו "בחוף של טרפטוני" ל"לכל אחד יש", "שתדעי", "אבא", והרשימה עוד ארוכה.

אלינו הוא מתכוון להגיע עם כל השירים האהובים, חדשים וישנים. בביקורות על הופעותיו נכתב למשל ששבת מרגיש בהופעות פחות כאמן שיש לכבד את יצירתו, ויותר כבדרן או כמארח. סדר ברור של שירים נעדר מההופעות שלו, ובקשות מהקהל נענות מיד. הוא עצמו מספר שבהופעות קטנות יותר הוא מבחין בכל טלפון נייד שנשלף. כשמישהו שולח הודעה או מציץ בטלפון, יחליף מיד את השיר.

להופעה המתוכננת בניו יורק הוא יגיע עם נגני הלהקה שלו, וזמרות הליווי, ביניהן גם בתו מנור. כמו מנור, גם אביהו בחר במסלול המוזיקלי ושבת מספר על התמודדותו עם ההחלטה שלהם. "זה כיף שיש להם כישרון גדול, אבל זה מקצוע בעייתי ואני מנסה להדריך אותם כמה שאפשר לאורך הדרך, ובעיקר להדגיש את זה שמדובר בדרך. ארוכה, מסועפת, לא קלה. אני לא חושב ששיחה זה פיתרון, הם חייבים ללמוד על בשרם, להרגיש ולהחליט, ואני כאן לעזור".

העבודה המשותפת עם ילדיו מגיעה אחרי שנים של שיתופי פעולה שהשכיל שבת לעשות עם מיטב אמני ישראל. החל מאחותו לאה שבת, בעז שרעבי, החברים של נטשה, פבלו רוזנברג, ליאור נרקיס בדואט הבלתי נשכח ושני אלבומי דואטים, בהם שר עם אמנים כמו שירי מימון, גידי גוב, משה פרץ ורבים אחרים.

בשנים האחרונות, גם אנחנו מכאן, התחלנו להכיר אותו גם כמנטור מוביל בתכנית עתירת הרייטינג "דה וויס”. "הגעתי לתוכנית", חזר ואמר, "כי הכותרת בה היא נתינה. אנחנו לא פוגעים, אתה באמת עובד עם הזמרים ומתווה התחלה של דרך. הניצחון לא מעניין אותי. מעניינת אותי הדרך שתימשך אחר כך 30 שנה. אני חושב שאלה שבוחרים בי מבינים את זה”.

שבת עבר דרך שבה שום אלמנט לא נחסך ממנו. קשיים בפרנסהף קהל שלא פירגן, משפחה שנפגעה מהקריירה, אבל עכשיו גם סוף טוב במיוחד, בעיקר במונחים ישראליים. "לא משנה מה", הוא אומר, "אני תמיד אמשיך לכתוב וליצור. מגיל חמש אני מנגן בגיטרה. אני עדיין לא מבין מה קורה לי. אני קלישאה מעצבנת, אבל ביום שאפסיק להזיע מהתרגשות על הבמה, ביום שאפסיק להתרגש מזה שנמכרו כל הכרטיסים, אני אפרוש".

לפני מספר חודשים הוציא שבת את אלבומו החדש "הלב", שבתוך ימים ספורים כבר זיכה אותו באלבום זהב. "זה מאוד מרגש", הוא מספר. "אני לא זמר פוליטי, אני זמר שאוהב את השירים האלו על הלב”.

בשבוע הבא תוכלו לראות אותו גם אולי כשיבקר במידווד, ברוקלין, לראות עם בתו את הבית בו העבירו שנים לא פשוטות. "וכמובן שאני מחכה למפגש עם הקהל. זה קהל שאני חייב לו, קהל שפירגן ותמך בי בתקופות קשות ואני אף פעם לא שוכח, ומחכה כבר להגיע".