חצי ושלם
הוא אחד הזמרים הגדולים ביותר בתולדות הפופ, שותף ללהיטים נצחיים ולאלבומי מופת. לפני שארט גרפונקל מגיע להופעה בישראל, הוא חוזר אל הרגע בבית הכנסת שבו הבין שהוא רוצה להיות זמר, פותח את הקשר הארוך והמסובך עם פול סיימון ומסביר איך זה שמיתר קול אחד כמעט חיסל לו את הקריירה וגזל ממנו את זהותו
ארט גרפונקל לוקח נשימה קלה מהעבר השני של הטלפון ומתחיל לשיר,"and friends just can be found like a bridge over troubled water". אני מניח שהתכוונת לזה," הוא צוחק כפי שאתה שומע, הקול שלי בסדר".
הקול שלו מצוין. גרפונקל מגיע לאותם תווים גבוהים פלאיים שמזוהים איתו ומספק בכך תשובה חד-משמעית לשאלה בנוגע לכשירות מיתרי הקול שלו. לפני חמש שנים המצב היה שונה לגמרי ועורר חששות כבדים שהקריירה של הזמר האגדי עומדת להיקטע.
העניינים החלו להסתבך בינואר .2010 גרפונקל התאחד אז עם שותפו המיתולוגי פול סיימון לסיבוב הופעות והרגיש שמשהו בקול שלו לא עובד כמו שצריך. שלושה חודשים מאוחר יותר, ב24- באפריל, כשפתחו את הופעתם בפסטיבל ג'ז בניו- אורלינס עם ,'A Hazy Shade of Winter' גרפונקל לא הצליח להגיע לצליל הנכונים. "זה היה פשוט נורא" הוא נזכר, "בבת אחת, נהייתי מודאג מאוד", עם זאת, לרגע עוד שמר על אופטימיות "חשבתי שאולי הבעיה במיתרים נובעת מזה שלא בלעתי כמו שצריך ונשנקתי כשאכלתי במסעדת לובסטרים כמה ימים לפני כן", הוא מספר.
"אבל הרופאים הסבירו לי שאחד מהמיתרים שלי עבה יותר ונוקשה. חשבתי לעצמי, 'אוקיי, מה זה אומר? החלטנו יחד שכדי לרצות את התקשורת ולהסביר ממה אני סובל, צריך למצוא מונח מסוים שיישמע הגיוני לכולם. אחת הרופאות היותר נחמדות הציעה לקרוא לזה 'שיתוק חלקי' מה שנראה לי הסבר ראוי. אני לא חושב שמישהו באותו חדר ידע באמת למה אנחנו מתכוונים".
נשמע מלחיץ. איך הרגשת?
"זה היה טראגי ממש. למעשה, איבדתי את הזהות שלי. במקום ארט גרפונקל הפכתי לוולטר גרפונקל, אדם לא מוכר, אחר, שאיבד את הכלי העיקרי שלו. הפכתי זר לעצמי. ובאופן ספציפי הבעיה הייתה שלא יכולתי לשיר את הצלילים בסולמות שבטווח האמצע ולדייק ברמה מושלמת. יכולתי לשיר תווים גבוהים ונמוכים, אבל לא ביניהם."
חשבת שאולי לא תשיר יותר?
"בוודאי, וזו הייתה הרגשה מבעיתה. כל חיי נשענתי על הקול שלי, הרי זו מהותי. אבל ככל שחשבתי על זה, לא יכולתי לקבל את העובדה שלא אהיה זמר. לא הייתה לי ברירה אלא להבריא. פול ואני הודענו על דחיית סיבוב ההופעות ובמשך שנה וחצי לא הייתה תשובה חד-משמעית מתי אוכל לחזור. מבחינתי, זה היה מצב לא נעים גם מול פול, שחשש, בצדק, מביטול הסיבוב ומפגיעה במוניטין שלנו. בדיעבד, הוא קיבל מהאנשים שלי מסרים אופטימיים מדי והרגשתי לא טוב עם זה. הבנתי שזה לא ייפתר במהירות."
במשך חצי שנה גרפונקל שתק כמעט לגמרי. לא שר בכלל, מיעט לדבר. בתום אותה תקופה, המצב השתפר מעט, ו"לאט-לאט התחלתי לשיר לעצמי בשקט בבית, ברחוב. אחרי יותר משנה כבר התחלתי לשיר יחד עם הזמרים האהובים עליי באייפוד כדי לבדוק את הקול שלי לעומתם באותו סולם."
עם מי שרת?
"עם ג'יימס טיילור, האחים אוורלי, צ'ט בייקר, ג'יי ג'יי קייל, וגם עם עצמי, כלומר חומרים שלי מהעבר. זה היה אימון מעולה, ואחרי שנתיים דברים התחילו להישמע קצת יותר טוב."
הצעד הבא של גרפונקל היה לשכור חלל קטן, שאליו הביא מיקרופון, רמקולים ומגבר. שם המ - שיך להתאמן, "ודי מהר החלטתי לעשות הופעות חשאיות מול קהל קטן, מקסימום מאה איש. הגד - רתי אותן כחזרות וביקשנו מהאנשים לא לצלם, לא להקליט ולא להפיץ ברשת כדי שנשמור את זה לעצמנו."
איך זה נשמע?
"האמת? נורא. רעדתי מפחד, אבל נאבקתי. הבנתי שאני חייב להתמודד עם הפחד, ושזה עומד להיות תהליך מאוד קשה וארוך, אבל אני לא מרים ידיים. כפרפקציוניסט זה עוד יותר קשה, כי אני שומע את עצמי ומתמלא תסכול שזה לא אותו קול שתמיד היה לי. הבנתי שזה מבחן אומץ גדול."
איך הגיב הקהל?
"הוא הבין שאני במאבק, שאני מנסה ללכת על המים, והתפתח ביני ובין הצופים סוג של קשר רוחני. זה היה מאוד משמעותי בשבילי. הבנתי שחלק מהתיקון של הקול שלי יהיה נפשי. שאני צריך לאזור אומץ לשיר למרות שלא בטוח שאגיע לרמה שאני רוצה. הרגשתי כמו מישהו חדש בשטח שמנסה לעשות את הדבר הכי טוב שהוא יכול. שילבתי בהופעות שלי מרכיבים אחרים. קראתי קטעי שירה שכתבתי, עניתי לשאלות מהקהל. התחלתי להרגיש שאני מצליח לחזור לעצמי."
2012-ב החליט שזהו, הוא החלים, וקבע לעצמו שורה של הופעות. הן בוטלו לאחר שהבין שייקח לו עוד זמן לחזור לעצמו באמת. רק בשנה שעברה חזר לבמה. הקול לא איכזב. "אפילו ברמות ההקפדה שלי," הוא צוחק. "הייתי מאושר."
כבר לא פחדת לשיר בפני קהל?
"16-ב ההופעות ראשונות הרגשתי פגיע. אחר כך כבר התחלתי להרגיש מאוד בטוח. כשאתה שואל על פחד, אתה חייב לזכור שכל חיי אני טנור, זמר מאוד חשוף. הלב שלי נמצא במיתרים. אז ברור שפחדתי. אבל אני תמיד מפחד. רוב חיי שרתי עם פול סיימון, אבל השותף האמיתי שלי היה הפחד, ולשיר על במה זה לדעת להתמודד איתו. אף פעם לא הייתה לי תז - מורת כבדה שתחפה עליי, אני לא מסתתר מאחורי גיטרות חשמליות. אני לבד שם, רק אני והקול שלי. זו תמיד חוויה די קשה."
--------
את קולו הנפלא של גרפונקל יהיה אפשר לשמוע באצטדיון בלומפילד בתל-אביב 10-ב ביוני. הופעה אחת בלבד, "מרגשת במיוחד עבורי," הוא אומר, "כי לא הייתי המון זמן בישראל, מאז סוף שנות .90-ה זה עלול להישמע כמו משהו שאני אומר לכל אחד, אבל אני באמת לא אומר את זה לפני כל מופע, הייתי בכל העולם עם פול סיימון, במדינות גדולות, במקומות נידחים, עברנו המון, ואני יכול להכריז שהקהל הכי חם שנתקלנו בו היה בישראל. כשעליתי על הבמה אצלכם, אפשר היה להרגיש משהו אחר באוויר."
סיימון וגרפונקל הופיעו בארץ פעם אחת, 1983-ב באצטדיון רמת- גן. "חשבנו שיהיה נכון לסיים את סיבוב ההופעות שלנו בישראל," הוא אומר ומתכוון לסיבוב המ - פורסם שהתחיל שנתיים לפני כן בהופעת איחוד עצומה, מול חצי מיליון איש, בסנטרל פארק בניו- יורק. "פול לא הרגיש טוב לפני ההופעה בישראל, הוא היה קצת חולה. כשעלינו על הבמה הוא היה מאוד מתוח ואמר לי שהוא לא יכול לשיר. אמרתי לו, 'פשוט תשיר מאחוריי, אני אחזיק אותך ונישמע כקול .'אחד התחלנו לשיר. לאט - לאט הקול חזר אליו, וגם המצב רוח. ואז התחלנו לשיר בהרמוניות, כרגיל."
אתה מגיע לכאן שנה אחרי מלח - מה לא פשוטה, שגררה לא מעט ביטולים של הופעות.
"לשאלות על הדברים הרעים הכנתי דובר שקוראים לו בארט גרפונקל. היי, בארט, בוא הנה בבקשה. וברצינות, בוא נשים את הדברים הרעים מאחורינו. זה כבר שנה אחרי, לא? בכלל, בכל פעם שאתה רוצה לשאול משהו לא טוב, תזכור שאני בחור בר-מזל. בשורה התחתונה כרגע בסיפור חיי יש זמר שממשיך לשיר. יש לי קריירה טובה מאוד, יש לי שני ילדים, ואני מאוד שמח לבוא לישראל. למה לדבר על מלחמות? זה לא מספיק טוב"?
מה אתה זוכר מהילדות שלך כבן למשפחה יהודית?
"הייתה תקופה שבה אחרי בית ספר, אני המשכתי להיברו סקול. זה לא מצא חן בעיניי, כי לא יכולתי לשחק בחוץ כמו שאר החברים שלי. די נימנמתי בהיברו סקול, שלא היה בית ספר דתי. למדתי שם איך להגות מילים בעברית, ויכולתי אפילו להגיד חלה (מדגיש את ('הח אבל לא ידעתי מה בדיוק המשמעות של אותן מילים. כשאני חושב על זה עכשיו, אולי חבל שלא הבנתי את המשמעות."
אף פעם לא מאוחר.
"נכון, אבל זה לא מה שחשוב. הדבר החשוב הוא שבזכות היהדות למדתי לשיר ורציתי לשיר. ההתחלה שלי אמנם הייתה בבית בגיל חמש, כששמעתי את ''When the Red, Red Robin' (שיר אמריקאי פופולרי), אחר כך הוקסמתי מההרמוניות של האחים אוורלי, וגם אבא שלי היה פסנתרן חובב."
ואיך נכנסת היהדות לתמונה?
"בסביבות גיל שמונה, בשבתות, הרב בבית הכנסת היה קורא לי לשיר פסוקים. כשהתחלתי לשיר הייתי מסתכל עליו ורואה שהוא דומע מהתרגשות. הייתי מביט מסביב ורואה שעוד אנשים בוכים. אחר כך הייתי שומע אותם אומרים שאלוהים נתן לי מתנה. אז הבנתי שיש לי קול שעושה משהו לא - נשים. ככה החלטתי שאני צריך לשיר. אגב, בתי כנסת, כמו כנסיות, הם חללים ממש טובים ליצירת סאונד מיוחד."
מה קרה אחר כך?
"התחלתי להשתתף בתחרויות כישרונות בבית הספר, השיר האהוב עליי היה 'Too Young' של נט קינג קול. הבנות חשבו שאני קול."
פול סיימון גם חשב ככה?
"אני לא יודע. למדנו באותו בית ספר, אבל לא באותה כיתה. אולי הוא היה בקהל כששרתי ושמע את החבר'ה אומרים, 'גרפונקל מצא את הדרך להגיע ."'לבנות
--------
גרפונקל וסיימון נולדו שניהם 1941-ב למשפחות יהודיות. הם נפגשו לראשונה על הבמה בהפקה של 'אליס בארץ הפלאות' בכיתת הדרמה של בית הספר הציבורי מספר 164 בקווינס, ניו-יורק. גרפונקל היה החתול הצ'שיירי, סיימון גילם את הארנב. לא הרבה אחר כך שניהם החלו לשיר, יחד או עם שותפים אחרים, הרמוניות בפינות רחוב. הם המשיכו לאותו תיכון, וגם לשתף פעולה, הפעם בצורה יותר מסודרת. בגיל 16 כבר היה להם שיר שרץ ברדיו, Hey School Girl תחת שם ההרכב 'טום רי'וג.
עם זאת בסוף התיכון, הם נפרדו. גרפונקל, שסבר שעסקי המוזיקה לא מתאימים לו, הלך ללמוד ארכיטקטורה והשלים תואר ראשון בתולדות האמנות. סיימון המשיך ליצור ולשיר לבד, ללא פריצת דרך. 1963-ב התחברו שוב תחת שם חדש, סיימון וגרפונקל, ותפסו את תשומת ליבם של ציידי הכישרונות של חברת התקליטים קולומביה. שנה אחר כך הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, Sound of Silence' שכלל את השיר 'The Sound of Silence' ולא זכה לתגובות נלהבות במיוחד. הצמד נפרד שוב. גרפונקל פנה ללימודי תואר שני במתמטיקה, סיימון ניסה את מזלו באירופה, שם הופיע מול קהל של 15-כ איש בממוצע. "האלבום שלנו היה פלופ," מודה גרפונקל. "זה נראה כמו סוף הדרך. לא חשבתי שאהיה זמר, רציתי להתקדם באקדמיה, היו לי כל מיני אפשרויות והבמה לא הייתה אחת מהן."
עד שקיבל, יחד עם סיימון, הודעה מפתיעה, מהמפיק טום ווילסון, שעבד אז עם בוב דילן. ווילסון נפל במקרה על The 'Sound of' Silence ונדלק. הוא הוסיף לשיר שהוקלט במקור בליווי מינימליסטי של גיטרה אקוסטית, גם גיטרה חשמלית, בס ותופים, ובישר לצמד שהשיר יוצא כסינגל. באוקטובר 1965 נחתה הגרסה העודכנת בתחנות הרדיו בארה"ב. מכאן התגלגלו הדברים במהירות מסחררת. אמריקה נכבשה. The''Sound of Silence הפך לאחד הלהיטים הגדולים בהיסטוריה. סיימון היה אז בדנמרק, הופיע במועדונים קטנים. גרפונקל התקשר אליו, "כדאי שתגיע, משהו גדול קורה." סיימון וגרפונקל היו לשם החם בתעשיית המוזיקה האמריקאית.
"אחרי שפול כתב את The Sound of Silence", משחזר גרפונקל, "הוא בא לדירה הצנועה-מאוד שלי בניו-יורק, לא היה לנו בכלל כסף אז. הוא השמיע לי את הסקיצה במטבח ואמר שזה השיר הכי טוב שלו. כשהוא אמר את המילים האלה, זה לא נשמע לי מבטיח, כי בסך הכל זה היה השיר השישי שכתב בחייו. אבל בשנייה שהוא גמר להשמיע לי, אמרתי לו שזה שיר מעולה.
"זה היה מאוד מיוחד, אבל גם מאוד בסיסי. סוג של לחן שגורם לך לשאול, 'היי, לא שמעתי פעם את השיר הזה כבר'? אבל לא, לא שמעת, וזה מה שהיה גאוני. כמובן שבחיים צריך גם את המזל שיבוא בן אדם ויוסיף את המגע שלו כדי להפוך את השיר לסיפור הצלחה מסחרי. זה בדיוק מה שקרה לנו."
פול סיימון אמר כאן בראיון שהשיר נכתב כתוצאה מישיבה בשירותים בחושך. זה היה צליל השקט.
"אני מכיר את הסיפור הזה שלו, אבל אני חושב היום וחשבתי גם אז שהמשמעות היא עמוקה הרבה יותר. עבורי, השיר מתאר בצורה הטובה ביותר את הקושי של בני האדם לתקשר זה עם זה, לא ברמה הטכנית כמובן, אלא ברמה הרגשית שנוגעת לר - בדים באמת משמעותיים של החיים. בצורה כזאת, אי-אפשר כמובן לאהוב."
הצמד המשיך להמריא עם שורה של אלבומים גדולים, בהם הפסקול של הסרט 'הבוגר' שחשף לעולם את 'מיסיז .'רובינסון ולמרות זאת, הם לגמרי לא ציפו להצלחה הפנטסטית שציפתה להם ,1970-ב עם אלבום האולפן החמישי - והאחרון שלהם ,'Bridge over Troubled Water' - שהיה לאלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים (עד שהגיע מייקל ג'קסון עם 'Thriller' 1982-ב ולקח את הבכורה) שיר הנושא הפך ליצירה המזוהה ביותר עם גרפונקל והעניק לו את החותמת כאחד הווקליסטים הגדולים בתולדות המוזיקה הפופולרית. "שירת מלאכים," היללו אז מבקרי המוזיקה.
"אחרי שפול כתב את השיר ,"1969-ב גרפונקל שב ומשחזר, "הוא התקשר אליי ואמר, 'אני נרגש מאוד, אתה חייב לבוא אליי ולשמוע. הוא הציג לי שתי גרסאות, שאל אותי לדעתי ואמר לי שכתב את השיר בשבילי, שזה נועד לקול גבוה. הוא השמיע לי את הסקיצה בביצוע שלו. הוא לא היה יכול להגיע לסולמות הגבוהים, ולכן שר פלצט. אהבתי את דרך הביצוע ואמרתי לו, 'פול, זה שיר פצצה, ואני חושב שאתה צריך לשקול לבצע אותו. אני מאוד אוהב את הפלצט שעשית שם.' הוא ענה לי, 'לא, אני רוצה שאתה תשיר את זה. כתבתי אותו במיוחד בשבילך. "וככה המשכנו, כמו שני ג'נטלמנים, במשך כמה דקות, לנסות לשכנע זה את זה. עד שבסופו של דבר חתכנו והחלטנו שזה יהיה אני. במשך שנים אני מנסה להסביר שלא באמת דחיתי את השיר. זו הייתה מחווה לפול וכשהוא בחר לא לקבל את השיר בחזרה, כמובן שבפנים הייתי מאושר מאוד. חשבתי, 'וואו, אני יכול להרוג בשביל השיר "'הזה
ידעת שזה יהיה כזה להיט גדול?
"ידעתי שזה שיר מצוין. אתה לא ממש חושב על זה כעל 'להיט, כן או לא' אלא אם המילים טובות, אם הלחן עושה לך את זה. אף פעם לא חשבתי בכיוון של תוויות מסחריות אלא יותר על איכויות. אני גם מפיק מוזיקה בנשמה שלי, מיד חושב איך השיר אמור להישמע אחרי הכל. למדתי מהר מאוד איך לשיר את Bridge Over Troubled Water, הקלטנו שתי גרסאות שהיו מתוקות מדי לטעמי וחשבתי שגרסה שלישית וארוכה יותר תוכל לפתוח את השיר ליותר כלים ותעיף אותו. זה מה שקרה. בתוך זמן קצר פול כתב את הבית השלישי, והגרסה הזאת הייתה הכי קלה לי בהקלטות. אני זוכר שהייתי מלא השראה כשהגעתי לצלילים הגבוהים. זה היה אירוע מצמרר ומרגש."
אלביס עשה לשיר קאבר. אהבת את התוצאה?
"לא, ולא שיניתי את דעתי עד היום. אלביס פרסלי הוא אחד הפרפורמרים הגדולים בהיסטוריה של הרוקנרול, אבל לא מהזמרים הכי טובים בה. אהבתי את הלהיטים ואת התקליטים הראשונים שלו, שהיו טובים, אבל אלה רק 20 אחוז מהקריירה שלו. 80-ה הנוספים היו אחרים לגמרי, וכבר לא הייתי בעניין שלו. אני אוהב זמרים שממש יודעים לשיר."
באותו אלבום היה גם להיט נצחי נוסף, The'.'Boxer
"כן, תרגיל אדיר של הפקה שדרכו אתה יכול ללמוד איך לעשות מוזיקה כמו שצריך. כששמעתי את השיר בפעם הראשונה, ידעתי שהוא גדול כי הוא התלבש על הסגנון שלנו בול. עבדנו עליו יותר ממאה שעות, וזה עלה הרבה כסף, אבל כל דקה הייתה שווה כי הקהל שלנו ידע שיש כאן שני מו - זיקאים שהלכו עד הקצה. את הפזמון, 'לה לה ,'ליי הקלטנו עם טייפ בכנסייה כדי להשיג את הסאונד המיוחד שרצינו. זה היה הרעיון של רוי היילי, המ - פיק. אתה יכול לשמוע את המוטיב הזה חוזר בהרבה מאוד שירים בסבנטיז ובאייטיז. אני חושב שהשקענו 'The Boxer'-ב יותר זמן מכל שיר אחר שלנו."
--------
על רקע אלבום המופת, החלו לצוץ סדקים בהרמוניות בין סיימון וגרפונקל, בנקודה הזו הצמד המצליח ביותר בעולם המוזיקה. בעוד גרפונקל זכה לשבחים על מפגן קולי נדיר והתניע גם קריירת משחק, סיימון הרגיש שהוא לא מקבל מספיק קרדיט. כפי שהודה במהלך השנים, הוא גם קינא בשותפו והתחרט על כך שוויתר על ההובלה .'Bridge over Troubled Water'-ב גרפונקל נסע באותה תקופה להצטלם לסרט 'מלכוד '22 במקסיקו. גם סיימון היה אמור להשתתף בסרט, אבל בשלב מסוים החליט הבמאי מייק ניקולס לוותר עליו. לימים, כינה גרפונקל את ניקולס כ"יוקו אונו של סיימון וגרפונקל."
"רוב האלבום הבא שלנו כבר הוקלט, אבל צילומי הסרט נמשכו יותר זמן מהמתוכנן, שמונה חודשים, והיה לי זמן לחשוב," מסביר גרפונקל. "הרגשתי שאנחנו לא נהנים אחד עם השני כמו פעם, שאנחנו עייפים מלעבוד יחד. לא הסתדרנו יותר מדי טוב והיו לנו לא מעט ויכוחים, אחד ממש גדול ורועם. חשבתי שאני צריך קצת להתאוורר מפול - אני בטוח שהוא גם הרגיש ככה - ושאחרי שנתיים נח- זור לעבוד יחד."
אבל זה לא קרה, ולמעט הופעות איחוד פה ושם, באירועי צדקה, השניים כמעט לא דיברו. "כבר בתקופה ההיא לא היינו יוצאים יותר לבלות יחד. ולא, אי-אפשר לומר שאנחנו חברים. פול ואני אנשים מאוד שונים. ברור שיש בינינו גם קווים דומים, שנינו יהודים שגדלו בקווינס, אינטלקטואלים, שנהנים גם מהלבד, אוהבים רוקנרול ואת החיים, ודי בריאים, אבל ברוב הדברים אנחנו שונים. בוא נגיד שאני לא האישיות האהובה על פול סיימון. הייתי צריך להתאים את עצמי אליו הרבה פעמים כדי שנוכל להמשיך להיות יחד."
יכול להיות שהריחוק ביניכם נבע גם מזה שהוא כתב את כל השירים, אבל אתה, כמבצע, קטפת יותר תהילה?
"זה נכון שפול כתב את השירים, אבל טעות להסתכל על זה בצורה הזאת. אני מסתכל על העבודה שלנו כעל יצירה של שירים ואלבומים יחד. השורה התחתונה היא הקובעת. בהמון שירים אני כתבתי קטעים רבים לכלים שונים וגם הייתי שותף להפקה של רוב השירים. הרי אם אין את הגרוב הנכון וההפקה המתאימה, ברוב המקרים זה לא יעבוד גם אם השיר הבסיסי טוב. אז לא, אני לא מסתכל על זה כעל 'פול כתב את השירים ואני רק שרתי' בשורה התחתונה עשינו מוזיקה ביחד."
אבל רצית לכתוב יותר?
"את השאלה הזאת אני שומע מתחילת הקריירה שלי ותמיד עניתי, 'פול כותב מבריק, למה שאני אכתוב'? מה, אני צריך להיאבק על החלק שלי כדי לקבל קרדיטים? יש לי את היכולת לכתוב שירה, ספרים, הקדשתי שנים לכתיבה, אבל בעבודה עם פול הייתי אומר לעצמי, 'הוא כותב טוב. יש לו את הכישרון לשלב בין הטקסט לצלילים. הוא צריך לעשות את זה, לא אתה' לא רציתי לכפות את עצמי בנושא הזה בכלל."
מאז ,1971 אז נפרדו דרכיהם, התאחדו סיימון וגופונקל רק על הבמה. היה ניסיון להוציא אלבום נוסף, לאחר ההופעה הענקית בסנטרל פארק, והחומרים כבר הוקלטו, אבל אז החליט סיימון במפתיע למחוק את קטעי השירה של שותפו. את התוצאה החדשה הוציא כאלבום סולו .'Hearts And Bones'
למה פול מחק את החלקים שלך?
"שאל אותו, אולי הוא יסביר לך."
הייתי שמח, אבל הוא לא לידי.
"האמת היא שעד היום אני לא יודע למה."
באמת אין לך שום מושג?
"אי-אפשר להתווכח על העובדה שהקול שלי נמחק. אני לא יודע מה עבר לו אז בראש, אולי זה פשוט לא התאים לו. אני רק זוכר שבאותם ימים הוא הרים אליי טלפון ואמר, 'ארטי, יש לי שתי בשורות בשבילך. .1 אני הולך להתחתן עם קארי פישר (הנסיכה ליה מ'מלחמת הכוכבים' - ר"ש).2 . אני הולך למחוק את מה שעשית'
ומה ענית?
"שום דבר. חשבתי שהוא הודיע לי על זה בצורה מאוד חמודה."
אז לקחת את זה בקלות.
"בסופו של דבר אתה חייב לקחת כאלה דברים בקלות. פול סיימון הוא אדם בעל משמעות גדולה בחיים שלי, הוא נגע בהם באופן שאיש לא נגע. חייבים להבין שיש פה סיפור של שני אנשים ששמו את האגו שלהם בצד במשך המון זמן כדי לשלב בין היצירתיות שלהם ובין הקולות שלהם. למרות שהם היו בעלי אישיות שונה לחלוטין, הם הצליחו לעשות משהו שהיה אינטימי והרמוני. בסופו של דבר הייתה שם הרבה אהבה וקרבה. זה הסיפור. תמיד אומרים לי, 'אז אתה ופול עבדתם יחד בצורה נפלאה אבל'... אפשר לפעמים גם לעזוב את האבל."
תחזרו לעבוד שוב?
"אני לא יודע לומר בוודאות. החיים מלאים בהפתעות. לפעמים אני חושב לעצמי, למה לא? אני לא רואה שום סיבה שלא נתאחד שוב. פול מוזיקאי נדיר ומאוד כיף להתחבר אליו. אם הוא היה מרים אליי טלפון, כמעט בטוח שהייתי נענה לו. ,2010-ב למשל, זה היה קל וחזרנו להופיע יחד. אנחנו תמיד חוזרים אחרי כמה שנים של געגוע. מישהו מרים טלפון לשני ואז זה קורה."
הוא מופיע עם סטינג עכשיו.
"לא ראיתי את המופע אבל אני יכול לנחש שזה מעולה. שניהם מצוינים, אין סיבה שלא."
--------
גרפונקל כבר מזמן לא גר בדירה ניו-יורקית צנועה, אבל שומר אמונים לעיר שבה נולד וגדל. הוא חי בפנטהאוז לא רחוק מהסנטרל פארק יחד עם אשתו קים וצעיר הבנים שלהם. בחורף הקרוב יחגוג .74
יש משהו שמדליק אותך במוזיקה שעושים היום?
"אני לא מתעניין בצלילים של היום, כשאני נוהג במכונית, אני תמיד מנסה להקשיב לרדיו ומוצא את עצמי רק מעביר תחנות שוב ושוב. לא גיליתי משהו שמדבר אליי ממש. לעומת זאת, אני יודע שאקנה את האלבום החדש של ג'יימס טיילור, למשל."
אדל נשענת על קול מעולה, כמוך.
"היא שרה טוב, אבל האלבום המפורסם שלה לא ריגש אותי. בחייך, שאל את בריאן ווילסון איך עשו את ,'Good Vibrations' זה מרגש, זו יצירת מופת. אתה רוצה שאקליט אלבום חדש עם שירים כמו פעם? זה מאוד יפה, אבל איך אדע שהשיר לא ייפול כמו טיפות מים על הנעליים שלי? ראיתי את הסרט 'הרשת החברתית' ובאמצע אמרתי לעצמי, זו בעצם גניבה, כמו הסיפור עם נאפסטר. אתה יכול לעשות שיר, מאסטרפיס, והם, הציבור, יכולים לקחת את זה לאיזה כיוון שבא להם עוד לפני שסיימת להקליט. לכן אני מקדיש את הקריירה שלי לבמה. שם אני מרגיש אחרת, שם אני שולט במה שיש לי. הקהל מגיע לשמוע אותי בגרסה שבה אני רוצה שישמע אותי. זה הפתרון שלי למצב הקיים."
מה אתה חושב על תוכניות ריאליטי כמו 'דה ווייס' ו'אקס ?'פקטור
"אני מעיף מבט מדי פעם ב'דה ,'ווייס כי אני אוהב לראות את פארל וויליאמס. הוא בחור מתוק, שמזכיר לי מוזיקאים שבאמת אוהבים לעשות תקליטים ומקדישים את החיים שלהם לרוק. אבל באופן כללי, התוכניות האלה משעממות אותי. זה נראה כאילו אנשי טלוויזיה עושים לעצמם עבודה קלה, במקום להשקיע בתסריטאים שיכולים לכתוב את החומרים הטובים באמת. אני לא ממש נשוי באושר לעידן הזה."
קראתי שלאחרונה הייתה שריפה בבית שלך.
"זו לא הייתה שריפה, התקשורת קצת הגזימה. היה חורף נורא קשה ומישהו ניסה להפשיר את הקרח בצינורות ועשה את זה לא טוב. אז היה המון עשן, אבל לא אש. הבית שלי התמלא בכבאים, וב - עיקר היה בלגן ואיבדתי 70 ספרים מתוך 1,212 שיש לי בספרייה. אני מחליף אותם עכשיו אחדאחד. קראתי את כולם."
מרשים.
"אתה מדבר עם בנאדם משוגע שקרא פעם את כל המילון, מהתחלה ועד הסוף. אני מקרה אבוד."
