החרדה מפני החרדה

אין אדם שלא התנסה בתופעות של חרדה במהלך חייו, והיא עלולה להתעורר כתגובה ללחצים ועומס יתר, אך בדרך כלל היא בת חלוף. ואולם ישנם אנשים הסובלים ממנה באופן מתמשך וברמה שפוגעת בדרכי התפקוד.

על מנת לאבחן חרדה ספר הדיאגנוזות של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה מונה את הקריטריונים הבאים:

א. חרדה מוגזמת ודאגה מוגברת במשך לפחות ששה חודשים לפחות בשני תחומי חיים, כמו לדוגמה: משהו נורא עלול לקרות לילד (מוכר לנו מהאם היהודיה) או דאגות כספיות ללא סיבה מספקת.

ב. סימפטומים גופניים כמו: רעד, מתח וכאבים בשרירים, חוסר מנוחה, עייפות יתר, פעימות לב חזקות, הזעה, סחרחורות, הסמקה, עוררות יתר, קשיי ריכוז ורגזנות יתר.

ג. חשוב מאד לוודא שהסימפטומים הגופניים אינם תוצאה של בעיה רפואית.

תופעות אחרות הקשורות לחרדה כוללות התקפי חרדה בהן החוויה דומה להתקף לב ולכן מבהילה מאד, אך לא התגלתה שום בעיה רפואית. סוגים נוספים כוללים חרדה פוסט טראומטית וחרדה וחברתית שהיא תגובת פחד ודאגת יתר מלווה בסימפטומים גופניים כשהאדם נמצא בחברת אנשים אחרים.

דניאלה, אשה בת 36 שנראית עדינה ומעט שברירית, אם לילדה בת שלוש, הגיעה לטיפול בגלל חרדה חברתית שגורמת להימנע מלהיות בחברת אנשים זרים. היא אמנם בחרה להפסיק לעבוד כמעצבת גרפית כדי לטפל בבתה, אך היא מרגישה מוגבלת וכלואה בבית. היא מספרת שכאשר היא פוגשת אנשים חדשים היא חווה אי נוחות שמלווה בדפיקות לב חזקות ובהסמקה, ובדרך כלל כשהיא בחברה יש לה תכנית מילוט וחשוב לה לדעת היכן נמצאים השרותים. בארועים משפחתיים היא חוותה מספר התקפי חרדה מפחידים של קוצר נשימה, אך אין לה שום מושג מניין נובעת החרדה.

היא מספרת שתחושת המתח מלווה אותה בכל פעם שהיא יוצאת לקניות או לסידורים, וחוששת שמישהו יזהה אותה וישפוט אותה לרעה. היא נמנעת מלקחת את בתה לחנויות ספרים, משום שהיא תמיד דואגת שמא תפגוש שם אמא אחרת שתתייחס אליה בבקורתיות.

לאחרונה נוכחה לדעת שההסתגרות בבית משפיעה לרעה על בתה שנצמדת אליה בכל פעם שהיא לוקחת אותה לחוגים. היא מבינה שההמנעות מחברת אנשים איננה פתרון, אך היא מרגישה חסרת אונים. כשאני מנסה ביחד אתה להבין יותר לעומק מה מטריד אותה היא אומרת שהיא מאד מוטרדת ממה שאנשים חושבים עליה, שתמיד נדמה לה שהיא לא נראית מספיק טוב, שאולי היא תגיד את הדבר הלא נכון. רק מאוחר יותר תכיר דניאל בעובדה שהביקורת בעצם באה ממנה. היא זו שמבקרת את עצמה בלי סוף ומשליכה על העולם כולו. כשאני שואלת אם היא יודעת מנין זה בא, אין לה תשובה.

בתחילה היא מספרת לי תוך התגוננות שהיא באה ממשפחה רגילה לכל דבר, אביה איש שקט שאינו מתערב, אימה אשה דעתנית אך מסורה למשפחה, ושהיא ביחסים טובים עם הוריה ועם אחותה המבוגרת ממנה בשלוש שנים.

פרויד היה הראשון שחקר בהרחבה את תופעת החרדה, וחשב שזו איזושהי התרעה רגשית וגופנית לסכנה מתקרבת. הוא גם שער שכל בני האדם עברו חרדה ראשונית הקשורה לחווית הלידה, וחשב שסיבה נוספת לחרדה היא טראומה שאדם עובר בתקופת הילדות.

ואולם קיימת גם חרדה משנית, שהיא רגש בלתי נעים מלווה בתגובות גופניות המזהירות מפני סכנה, אבל מה היא הסכנה?

פרויד חילק את החרדה לשלושה סוגים:

חרדה מציאותית: שהיא תגובה רגשית לסכנה ממשית כמו: אדם שפוטר מהעבודה מגיב בחרדה על מצבו הכלכלי ועל פרנסת המשפחה.

חרדה נוירוטית: תגובה רגשית הנובעת מתוך פחד של איבוד שליטה ביצרים. אדם שפוטר מהעבודה חושש שהוא מסוגל להרוג את הבוס שפיטר אותו.

חרדה מוסרית: תגובה רגשית של רגשות אשם או יסורי מצפון. האדם שפוטר מתלבט אם להזיק לבוס, אך חושש שהוא עלול להתחרט ולהתייסר על מה שעשה.

פרויד גרס שעל מנת להתמודד עם החרדה בני האדם מפתחים מילדות מנגנוני הגנה כמו הדחקה שהיא הכרחית על מנת להדחיק יצרים אסורים.

נחזור לדניאל: היא מתחילה לספר על הדינמיקה המשפחתית ומדווחת שגם אימה סובלת מחרדות, ושהיא אשה בקורתית מאוד. בהקשר זה היא מספרת לי על התקף חרדה קשה שחוותה לאחרונה כשאימה ביקרה אותה על סגנון ההורות שלה.

דניאל חוזרת להיסטוריה ומספרת שלאחותה מגיל צעיר היו התקפי זעם (מן הסתם כלפי הבקורת של האם), ולכן היא נחשבה לבעייתית. הקשיים של אחותה התרחבו גם לתקופת בית הספר והיא פיתחה בעיות חברתיות. דניאל למדה להיות הילדה הטובה, וכפי שהבינה בטיפול לקחה על עצמה את תפקיד הילדה המושלמת.

היא הבינה שבמשפחה שלה לבטא כעסים זה מסוכן, ולמדה לא לבטא רגשות, ולא לשתף את ההורים במה שעובר עליה. מן הסתם היא גם הזדהתה עם אביה ה"שקט", שיתכן שהמנעות מקונפליקט היא צורת ההתמודדות שלו או מנגנון ההגנה שלו כלפי אשתו. למרבה האירוניה, בדרך זו היא מנעה מעצמה את תשומת ליבם ש ההורים שריכזו את מלוא תשומת הלב באחות ה"בעייתית", מה שרק הגביר את כעסיה הסמויים של דניאל. זה גורלם של הילדים הטובים: בתוך תוכם הם מרגישים מקופחים אך מדחיקים את הכעס.

מאוחר יותר פיתחה דניאל תגובת המנעות גם כלפי הבנות בבית הספר, בעקר אלה שנראו בעיניה "מסוכנות", כלומר בקורתיות מדי. הקשיים החברתיים המשיכו גם בתקופת האוניברסיטה, אבל היא בכל זאת הצליחה לפתח מספר קטן של קשרים עם חברות לא ביקורתיות "כמוה".

העלילה אף התרחבה בתקופת הבגרות: דניאל מרגישה שאמה מפלה בינה ובין אחותה, ואפילו מעבירה את תחושת האפליה לנכדים. בטיפול דניאל נוכחת לדעת שהחרדה שלה היא יותר כוללנית מאשר חרדה חברתית, ושהיא מבלה את רב הזמן גם בדאגות לבתה. היא נעשית מודעת הרבה יותר לכעסים שלה כלפי אמה, ואולם לאחרונה היא החלה לקחת סיכונים, ובפעם הראשונה הגיבה בקונפרונטציה עם האם על האפליה שהיא יצרה בינה ובין אחותה.

בתחילה הגיבה האם בהשתוממות ובהכחשה כפי שנהגה לעשות בעבר, אך כשהדברים חזרו על עצמם ודניאל הגיבה באסרטיביות ובאומץ, החלה האם להקשיב לה ברצינות, ודניאל חשה גאווה על היכולת החדשה שלה להתמודד עם אימה. מכיון שדניאל מעונינת לרדת לשורש הבעיה ולהכיר בכוחות הבלתי מודעים הפועלים עליה, הטיפול הוא בעיקרו אנליטי, ובאמצעותו היא נחשפת בהדרגה למניעים הבלתי מודעים להתנהגותה. אך בעת ובעונה אחת נעשה גם שימוש בטכניקות התנהגותיות כמו שילוב של שיטת מדיטציה להפגת החרדה וכן טכניקות קוגניטיביות שמטרתן לסייע לדניאל לשנות את צורת החשיבה שלה, בעיקר בנוגע לביקורת העצמית.

Rivka Bekerman-Greenberg, Ph.D

Clinical Psychologist / Psychoanalyst

350 West 57th Street - Ste. 3A

New York, NY 10019

Tel: (212) 459-9060

E-Mail: rivka.greenberg@verizon.net