כל הדרכים מובילות להר הבית

ברגע שהצבא והמשטרה מקבלים החלטה להציף את השטח בכוחות, מה שמכונה בעגה המקצועית "שמיכה רחבה" שתחנוק את האש – המשמעות היא שאין חדש תחת השמש.

אף אחד במערכת הביטחון לא באמת מעריך שיש כאן מצב חדש – כמו אינתיפאדה – המסכן את שלום הציבור ואת האחיזה של ישראל בגדה. זאת ועוד: כל המוחות במערכת הביטחון, שביחד יש להם עשרות אלפי "שעות שטחים", לא מצא שום פטנט חדש להתמודד עם ההתפרצויות הוולקניות הצצות אחת לפרק זמן.

גם אחרי פיגוע הדקירה אתמול בירושלים התחושה במערכת הביטחון היא שהמצב תחת שליטה, ולכן – מה שהיה הוא שיהיה, בין אם צודקים שם ובין אם טועים.

אז מרחיבים את מעגל המעצרים, מזרימים הרבה כוחות, מגבירים את הנוכחות של המשטרה והצבא בשטחים – עד יעבור זעם. אלא שאין לאף אחד במערכת הביטחון שליטה על גורמי ההתפרצויות הוולקניות הללו, שהולכות והופכות תכופות יותר ויותר.

יש מוסכמה בישראל שלרשות הפלסטינית ולציבור הפלסטיני אין עניין בחידוש האינתיפאדה. אבל בפועל, ההסתה סביב מה שהם מגדירים כהפרת הקונצנזוס בהר הבית הפכה למנוף מרכזי להצתת הלהבות בירושלים לפני שנה, ולמתרחש בירושלים היום. לאבו מאזן אולי אין עניין באלימות, אבל הוא נאחז מול הפלסטינים ומול העולם הערבי – בשל צרכים פוליטיים – בשקר שבמרכזו "המזימה הישראלית לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית", וזהו חומר הבעירה העיקרי למה שמתרחש שם היום.

סביר מאוד להניח שסיפור הילד שנורה אתמול על ידי מתנחל, שהתברר כתאונה, הספיק להתרומם לגל הסתה, שדחף ככל הנראה את אותו צעיר פלסטיני בן 19 ללכת למזרח ירושלים ולהרוג שם יהודים.

ואצלנו, כמעט תמונת מראה: צעירים משולהבים משוסים נגד פלסטינים בצמתים, מנהיגים פוליטיים מרכזיים קוראים לסגור צירים, לחדש מחסומים, להפעיל יד קשה יותר – צעדים שהם ההיפך ממה שמערכת הביטחון ממליצה לעשות על מנת להרגיע את השטח.

הניסיון מלמד שבאותם הכבישים שנסעו בהם רק יהודים היו דווקא יותר פיגועים מבקבוקי התבערה והאבנים. זאת, כי המחבלים ידעו שלא יפגעו בטעות ברכב פלסטיני.

הגדלת כמות המחסומים מוסיפה למעגל המרירות של האוכלוסייה הפלסטינית שאינה מעורבת בטרור. היא גם מגבירה את רמת החיכוך בין הצבא לפלסטינים. כל מחסום חדש הוא עוד מצת לפיצוץ.

ישראל מתמודדת היום עם גל טרור ובו כמה מעגלים. מהומות בהר הבית; זריקת אבנים ובקבוקי תבערה בצירים ובשכונות התפר; פיגועי בודדים; ופיגועים הנעשים על ידי הארגונים הממוסדים. הפיגוע סמוך לאיתמר באחד באוקטובר, שבו נרצחו בני הזוג הנקין, בוצע על ידי חולייה ממוסדת. שירות הביטחון הכללי והצבא מאוד מיומנים. רוב הפיגועים הללו מסוכלים מראש, ואלו שמתבצעים מפוענחים תוך פרק זמן קצר. אולם מול מיידי האבנים – הדרג המדיני והצבאי עדיין מחפשים את הנוסחה הנכונה. אלא שהאבנים היו לחם חוקו של הצבא באינתיפאדה הראשונה. הפתרונות כתובים. הצבא של 2015 רק צריך לקרוא מה עשה הצבא של 1988. אז נעשו מחקרים מדעיים בנוגע לחבורות הפורעים, ונמצאו גם פתרונות. המפגע הבודד שייך לקבוצת "פיגועי האווירה". הפעלת לחץ על השטח תגביר את הלחץ ואת הייאוש ותייצר יותר מפגעים בודדים. לכן, לפני הכל, במה שנוגע לירושלים צריך לטפל בהסתה סביב הר הבית. בתחום האופרטיבי, משטרת ישראל צריכה להיערך אחרת בירושלים – הן מבחינה מודיעינית והן מבחינת פריסת הכוחות. ההתייחסות והטיפול בפורעים במזרח ירושלים כאל אזרחים ישראלים הם טעות. המטרה היום היא לעשות הכל כדי שהאש הבוערת בירושלים לא תזלוג לגדה. ועדיין: אנחנו נישאר עם ההתפרצויות הוולקניות.

בצבא מבינים שנגמרו הימים של "לנסות להכיל את הסכסוך" ולהרוויח זמן עם עוד הקלות או הטבות. אנחנו הולכים ומתקרבים לצומת דרכים. מסלול אחד מוביל לנרמול החיים בגדה, להסרת מרב ההגבלות על האוכלוסייה הפלסטינית ולפתיחה במשא ומתן. המסלול השני: הולכים לעימות כולל, שיגרור גם את עזה.