מכרז עכור
דירה יוקרתית בהנחה, מכונית חדשה ב־70 אלף שקל, מקררים, מכונות כביסה וטיסות לחו"ל במחירים מדהימים - זה מה שהציע "המכרז השקוף" לגולשים באינטרנט, והם התלהבו ורכשו באלפי שקלים • לפני חודשיים, כשנה לאחר הקמתו, נסגר המכרז - עוד מיזם של העיתונאי לשעבר ואיש העסקים ממי גולן המצוי בהליכי פשיטת רגל, עם שותפו אבי נאמן • האם מאות הלקוחות שנשארו בלי המוצרים ובלי הכסף הם קורבן של ניהול כושל או של הונאה מכוונת? • גולן: "אינני אחראי לקריסה"
"זו לא הונאה"
כמו בהרבה נפילות גדולות, גם כאן ההתחלה נראתה מבטיחה. "שקוף — המכרז החברתי הראשון" קראו לו, והשמועה עליו עברה מפה לאוזן. הרעיון היה פשוט ומוכר לכאורה: מכרז אינטרנטי שבו מוצעים למכירה פריטים שונים — טלוויזיות, טיסות לחו"ל, מכונות כביסה וכו'. כל משתתף יכול להציע מחיר, "החל משקל אחד", והמשתתפים שיציעו את המחיר הגבוה ביותר יזכו.
אלא שבמכרז הזה היה משהו קצת אחר, איזה ניצוץ. נראה היה שמאחוריו עומדת יד אומן יצירתית שהוגה רעיונות שיווקיים נהדרים – החל מהצגת המכרז כמיזם חברתי ושקוף שנועד להנגיש גם מחירים של מכוניות ודירות לכל נפש, דרך פרסום מכרז גרנדיוזי לרכישת חמש דירות בפרויקט יוקרתי בתל־אביב, ועד סרטון המציג אונייה בלב ים, מלאה בגאדג'טים שרק מחכים שיקנו אותם.
גם שמות גדולים ומוכרים הועסקו בחברה שניהלה את המכרז. העיתונאי הבכיר לשעבר עמנואל רוזן הועסק כמה חודשים כ"מנהל פיתוח עסקי"; וגם רוני קליינפלד, מנכ"ל "מעריב" והד ארצי לשעבר, היה מעורב בעסקי החברה לזמן מסוים. השניים לא היו אחראיים על טיפול בלקוחות ואין להם יד ורגל בבלגן שנוצר מאוחר יותר, אבל השמות שלהם בהחלט משכו ספקים ויצרו לחברה שם טוב.
ואכן, בחודשים הראשונים נראה היה שבלנדרים, מצלמות ומדיחי כלים עפים באוויר במסגרת המכרז במחירים שקשה להאמין בהם. אלא שבאפריל האחרון, כשנה לאחר הקמת המכרז, קרסה החברה המפעילה אותו (מזומן מדיה בע"מ) והפסיקה לפעול, ומאות לקוחות מנסים עכשיו נואשות לקבל את כספם חזרה מחברות האשראי שלהם, לאחר ששילמו על מוצרים ולא קיבלו אותם (הקריסה נחשפה באתר החדשות האינטרנטי 0404 ב־11 באפריל).
בחברת המכרז מכחישים לגמרי כל ניסיון להונאה, ומסבירים שלכל היותר מדובר בכישלון כלכלי. עם זאת, ממסמכים פנימיים שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות" עולה כי היו גורמים בחברה שמסרו מידע מוטעה ללקוחות בזמן אמת וביודעין.
במעגל נפגעי החברה נמצאים גם בעלי עסקים קטנים וגם גדולים כמו רמי לוי, שלא קיבלו עד היום עשרות אלפי שקלים עבור מוצרים שסיפקו. ואם זה לא מספיק, גם עובדי החברה טוענים כי לא קיבלו חלק מהשכר המגיע להם. אחד הנפגעים הוא לקוח ששילם 70 אלף שקל על מכונית, אך לא קיבל אותה מעולם. "הם הצליחו לרכוש את האמון שלי לאט־לאט", הוא מספר. "קניתי אצלם הרבה מוצרים וראיתי שאני מקבל מוצרים שווים במחירים מאוד טובים. טלוויזיה, מכונת כביסה, מקרר, ספות, ואז בדיוק רציתי להחליף רכב, ופתאום קפץ לי פרסום שהם מציעים פורד פייסטה אוטומטית במכרז. ידעתי שמחיר המחירון הוא 99 אלף שקל. הצעתי 70 אלף שקל, וזכיתי. שלחו לי הודעה: מזל טוב, זכית. הרגשתי שהלב שלי קופץ. לא בכל יום אתה חוסך 30 אלף שקל בלחיצת כפתור. אחר כך יצרו קשר מהחברה וביקשו שאת הסכום אעביר בהעברה בנקאית, ואמרו שייקח 21 ימי עסקים. לקראת סוף התקופה הודיעו לי פתאום שיש בעיה עם הספק, ושהם מנסים לחפש ספק חלופי. שאלו אותי אם אני רוצה לקבל החזר, ואמרתי שכן. קיבלתי צ'קים בפריסה לכמה חודשים. כמה ימים לפני שהיה אמור להיפרע הצ'ק הראשון, האתר של המכרז השקוף ירד מהאוויר. הצ'ק לא נפרע. זה היה כסף שאשתי ואני חסכנו מהחתונה, וכולו הלך".
דירה למרבה במחיר
כדי לפתות את הלקוחות, פירסמה חברת המכרז בתחילת דרכה סרטונים בפייסבוק שבהם מצולמים אנשים המספרים על זכייתם במוצרים שווים במחירים מפתים. רובם לא נראים שחקנים ומקרינים אמינות רבה. הסרטונים הופצו דרך פרסום מסיבי שעלה מאות אלפי שקלים, והגיעו לקהל רחב. גם המוצרים שהוצעו היו חריגים בנוף המכרזים. "דירה בשקל? הצחקתם אותנו", קרא סטטוס בפייסבוק שהזמין את הגולשים להתמודד על רכישת חמש דירות בפרויקט הבנייה העתידי של האחים חג'ג' בצפון תל־אביב. סטטוס אחר שאל את הלקוחות: "כמה שווה לכם פנטהאוז קו ראשון לים בנתניה?" והזמין אותם לתת הצעות, כרגיל, "החל משקל אחד".
מובן שאף לקוח לא קנה דירה בשקל, ובעצם מתוך חמש הדירות רק אחת נמכרה, במחיר שהוגדר על ידי מי שמכירים את הפרויקט כמחיר שניתן היה להשיג במשא ומתן רגיל (משקף כ־15% הנחה). שאר הדירות לא נמכרו מסיבות שונות, אבל כל זה לא הפריע למכרז ליצור הרבה רעש.
לאחד המכרזים של החברה ניתן השם "מכרז בלב ים", ובסרטון שמפרסם אותו נראית אונייה על רקע רעשי גלים ושחפים, ומופיע הכיתוב: "חטפנו אונייה מלאה בסחורה — רוצים אותה?". ועוד רעיון חריג: מכירת מכוניות במכרז. היום מתברר שלא רבים זכו במכוניות, וגם אלה שזכו ושילמו לא קיבלו אותן.
ואז באה הנפילה
בחודשים הראשונים כל המשתתפים שזכו במוצרים קיבלו אותם ואכן שילמו מחירים נמוכים. היום נפגעי המכרז משוכנעים שהזכיות של החודשים הראשונים היו חלק מאסטרטגיה לפיתוי לקוחות. הם אף הקימו קבוצת פייסבוק שנקראת "שקוף – המכרז החברתי העוקץ". "זה בדיוק כמו בקזינו", אומר לנו אחד מהם. "בהתחלה מרוויחים קצת, וזה מפתה אותך להגדיל את סכום ההימור. בסוף הערב אתה נשאר בלי תחתונים".
כך או כך, זה עבד. למשל על אברהם נגר. נגר הוא נכדו של חזקיה דימרי (81), מבעלי חברת הבנייה י.ח. דימרי. לפני כשנה החל לרכוש לבקשת סבו מוצרים במכרז באלפי שקלים. "זה מאוד מצא חן בעיניי", הוא מספר. "הם לא ביקשו על ההתחלה פרטי אשראי וכל החארטה שאתרי אינטרנט מבקשים. זכיתי בסלולרי, מחשב, מיטה זוגית וכאלה, וסבא שלי מאוד התלהב. הוא רצה לתרום את המוצרים לעמותות, וביקש ממני לקנות עוד. ואז קניתי כ־15 מוצרים נוספים, בעלות של כ־6,000 שקל – אבל הם כבר לא הגיעו מעולם".
סער עומר, סטודנטית בת 23, רכשה במכרז ב־8,000 שקל. "לפני כמה חודשים אני וחבר שלי עברנו לגור יחד", היא מספרת. "הספות בבית שעברנו אליו היו ישנות ולא יכולנו להרשות לעצמנו להחליף אותן. חבר של החבר שלי סיפר לו על המכרז והחבר שלי התלהב והחליט להפתיע אותי. הוא פתח חיסכון של 8,000 שקל וקנה מערכת ספות שהשווי שלה הוא 26 אלף שקל. את מערכת הספות לא קיבלנו עד היום. הכסף הזה הוא כמו משכורת שלי ושלו ביחד".
גם שוש טל, שהקימה את קבוצת הפייסבוק של נפגעי המכרז, רכשה בו מוצרים בכ־8,000 שקל, אבל בחודש דצמבר קיבלה מייל שבו מודיעים לה כי עקב חג הרווקים הסיני והסילבסטר וכן בעיות בדואר ישראל – המוצרים מתעכבים. טל: "הם הבטיחו שמי שיחכה עד ינואר יקבל פיצוי של 200% על העיכוב. אמרתי לעצמי: 'מצוין'. אבל המוצרים מעולם לא הגיעו". טל לא הפסידה את כספה (את רובו לפחות), משום ששילמה באמצעות פייפאל, שמבטחת תשלומים.
הצצה למיילים פנימיים
האם התנהלות המכרז השקוף היא הונאה או כישלון ניהולי? מסמכים פנימיים של החברה, שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות", חושפים מעט ממה שקרה מאחורי הקלעים של ההצגה הכי מוצלחת בעיר. במייל פנימי ששולחת אחת מהעובדות לממי גולן, מבכירי החברה והרוח החיה שמאחוריה, במסגרת בירור פנימי, היא מספקת לו את הנתון המדהים הבא: מתוך 856 מוצרים שבהם זכו אנשים במכרזים, רק 186 הוזמנו על ידי החברה מספקים. כ־670 מוצרים כלל לא הוזמנו. העובדת מציינת גם שמעט המוצרים שכן הוזמנו, הוזמנו באיחור – חלקם נרכשו באוקטובר ובנובמבר אבל ההזמנה יצאה רק בדצמבר ובינואר. העובדת מזהירה: "שילמנו פיצוי רק ל־12 אנשים. לשאר האנשים נצטרך לשלם בהמשך. מדובר בסכומים משוגעים (תוכל לראות לפי הנתון המרהיב של כמה אנשים שילמו ולא הוזמן להם מוצר)".
במייל פנימי אחר, ששולח נציג שירות לקוחות לאחת ממנהלות החברה ב־23 בפברואר, הוא כותב: "הימים האחרונים מאוד קשים לי. אני מרגיש ממש מתוסכל מכך שאני צריך להחזיר תשובות לעשרות אנשים, מבלי שיש לי תשובות לתת להם. אני לא מרגיש נוח לשקר ולהמציא תירוצים".
בתכתובת ווטסאפ אחרת, שהוחלפה בין מנהלת בחברה לאדם שהיה אחראי על חלק מהזמנות המוצרים, היא נוזפת בו: "כשצצה הבעיה, לא חשבת שהבן אדם שמשקר ללקוחות שלך צריך לדעת על בעיה כלשהי?" בסופו של דבר, המוצרים המשיכו לא להגיע, החברה שילמה ללקוחות פיצויים בצ'קים דחויים, ובתחילת אפריל, כשניסו הלקוחות לפרוע את הצ'קים, הם גילו שהבנק לא מכבד אותם. כעבור כמה ימים ירד האתר מהאוויר.
ניבולי פה יהירים
אם לא מספיקים המוצרים שלא הגיעו והכספים שלא הוחזרו, למכרז השקוף היה עוד "גימיק" – שירות לקוחות גס רוח במיוחד שהשתלח בפייסבוק בכל מי שהעז למתוח ביקורת על המכרז. כך, למשל, לאחת הלקוחות שהתלוננה נכתב: "היינו שמחים לגאול אותך מהשיממון המתמשך של הלילה, ולשמש כבשר תותחים למרירות הטבעית שמנתבת את הרוע הטבעי שעולה מהמקלדת שלך, אבל ממש אין לנו זמן". בתשובה ללקוחה שהתלוננה שלא קיבלה מוצר ושהצ'קים שקיבלה דחויים, הגיבו: "איכסה הוא ביטוי כנה ואותנטי של מה שאנחנו מרגישים כאשר אנחנו קוראים את התשפוכת היבבנית והדידקטית שלך. שפעת המלל השלילי שלך מעצבנת וספוגה באנרגיות שליליות". וזה רק חלק קטן מהתגובות המעליבות.
ממסמכים שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות" עולה כי מי שעמד מאחורי התכתובות והתגובות הבוטות הוא ממי גולן. מתברר שגולן, עיתונאי לשעבר ולמעשה מייסד החברה, ניצל את יכולותיו העיתונאיות גם להשתלחות יהירה ומזלזלת בלקוחותיה. לאחת מהלקוחות כתב: "נותיר אותך על הקיר עוד כמה דקות בעליבותך ודלותך ואחר כך ניפרד... אישה רעה". הלקוחה הגישה תביעת לשון הרע. טרם הוגש כתב הגנה מטעם החברה.
כאמור, בין נפגעי החברה יש גם ספקים שהיא חייבת להם עשרות אלפי שקלים. אחד מהם הוא רמי לוי, שבקרבתו טוענים כי החברה חייבת לו 60 אלף שקל. בסוף ינואר יצא המכרז השקוף בהצעה מפתה לרכישת 20 כרטיסים בערך של 1,000 שקל לרכישה ברשת רמי לוי. מאוחר יותר הוצעו עוד כמה עשרות כרטיסים כאלה. אלא שהזוכים הופתעו לגלות שלוי לא מכבד את הכרטיסים. בדיעבד התברר כי לוי כיבד חלק מהכרטיסים משום שקיבל צ'קים מהמכרז והאמין שהם ייפרעו. לאחר כמה שבועות, כשהופקדו הצ'קים ולא כובדו בבנק, הוחלט לא לכבד עוד את הכרטיסים.
ספקים נוספים שנפגעו הם דור גאולי, שסיפק לחברת המכרז אביזרים לטלפון ותבע אותה על סך של 21 אלף שקל בבית משפט לתביעות קטנות, ומורן לאליאן ממושב צרופה, שסיפק לה אופניים חשמליים, אופני הרים ומוצרים נוספים, ולטענתו נותר עם חוב של אלפי שקלים. החברה עדיין לא הגיבה להליכים המשפטיים שהגישו השניים, כל אחד בנפרד, נגדה, אך מסיפוריהם עולה פן נוסף של התנהלותה: כדי שהספקים לא יחששו מהפסד כספים בשל העובדה שבמכרז אפשר היה להציע כל מחיר, סיכמו איתם נציגי המכרז על מחיר מינימום (הוא כונה "קו הגנה") שאותו התחייבו לשלם לספק אם ההצעה הזוכה במכרז תהיה נמוכה יותר. כלומר, החברה סיבסדה למעשה את המחירים הנהדרים שקיבלו הזוכים במכרזים בתחילת הדרך, כדי למשוך אליה עוד לקוחות.
איש המכרזים הסדרתי
מאחורי חברת המכרז השקוף עומדים שני אנשים, שאינם מוכרים בציבור הרחב, אבל בעולם העסקי הם מקושרים היטב. אחד הוא כאמור ממי גולן, שעבד בכמה מערכות עיתונים ובתחילת שנות ה־90 פנה לעסקים. בעברו היה אחראי לכמה הצלחות עסקיות, לצד כישלונות מהדהדים. כיום הוא בתהליכי פשיטת רגל.
גולן אינו רשום כבעלים רשמיים של החברה, אך עובדי החברה מתארים אותו כמי שניהל אותה בפועל. על פי מסמכים הנמצאים בידי "ידיעות אחרונות", הוא קיבל מהחברה משכורות בסך כולל של 220 אלף שקל. גם בני משפחתו הועסקו בחברה וקיבלו משכורות. בחלק מהמקרים הוא העדיף לא לקבל משכורת ישירה לחשבונו, אלא על שם בני משפחתו.
מי שרשום כבעלי החברה הוא עו"ד אבי נאמן, שהיה חבר מועצה בעיריית הרצליה ומשמש עד היום יו"ר המטווח האולימפי בעיר. נאמן הזרים כספים לחברה והשכיר חלקים במשרד עורכי הדין שלו לצורך פעילותה. כשהחברה נקלעה לקשיים, נתן ללקוחות צ'קים מחשבונו הפרטי, וכשהצ'קים לא כובדו, נאלץ – לפני כשבועיים – להגיש בקשה לפשיטת רגל באופן אישי. בבקשה טען שחובותיו עומדים על 3.4 מיליון שקל.
גולן ונאמן היו שותפים בכמה מיזמים, כבר לפני יותר מ־20 שנה, אבל כיום הם בסכסוך חריף. נאמן טוען שגולן גנב 130 אלף שקל מהמכרז. גולן טוען מנגד כי נאמן עשה בחשבונות החברה כבשלו.
מבין השניים הדמות הססגונית יותר היא של גולן. הוא בנו של העיתונאי דב גולדשטיין ז"ל, שנחשב לאחד מבכירי "מעריב", ומתואר כאיש "מקסים, יצירתי וגאון". בתחילת שנות ה־90 הגה גולן והקים את רשת מחסני חשמל הישנה, שמכרה מוצרי חשמל מוזלים מתוך מחסנים, אך לא הוא נרשם כבעליה, אלא אשתו. אחר כך הקים את משרד הלובינג המפורסם "פוליסי" עם משה תאומים ובוריס קרסני (באותה עת הוגדר המשרד כמשרד ייעוץ ותקשורת פוליטי), והיה שותפו של קרסני במיזמים שונים. בהמשך המציא את "המכרז של המדינה" של טרום־האינטרנט, ששלח לאנשים בסוף השבוע חוברת מכרזים והזמין אותם להציע הצעות לרכישת המוצרים. המכרז נחשב כהצלחה כלכלית גדולה, וב־1998 מכר גולן את חלקו לעיתון "הארץ".
לאחר ההצלחות הכלכליות, נקשר שמו של גולן לכמה כישלונות, ובהם קניון המכרזים במרכז הירידים בתל־אביב, שבו הוצגו מוצרים לרכישה בשיטת המכרז. גם כאן טענו לקוחות כי שילמו עבור המוצרים ולא קיבלו אותם. בקרבתו של גולן אומרים בתגובה כי גולן דאג שכל הלקוחות יקבלו את כספם בחזרה. בהמשך ניסה גולן להקים חברה לסחר חליפין באינטרנט, "ברטר ברטר", אולם היא פורקה וגולן נקלע לסכסוך חריף עם שותפו, שהאשים אותו כי הוא מנצל את החברה למטרותיו הפרטיות. גולן הכחיש וטען כי השותף מוציא את דיבתו רעה. לבסוף הגיעו הצדדים לפשרה.
ב־2009 הקים גולן עם נאמן, קרסני ושותפים נוספים חברת מכרזים נוספת בשם 123 BID, שהפעילה מיזם בשם "המכרז האמיתי". גם היא קרסה ברעש גדול והותירה 670 לקוחות שלא קיבלו את המוצרים שהובטחו להם. בקרבתו של גולן טוענים כי כל הלקוחות קיבלו את כספם מישראכרט, שהגישה מצידה תביעה כנגד גולן ונתבעים נוספים. בחודשים האחרונים לפעילות החברה היא כבר לא הייתה בבעלותו, אלא בבעלות אברהם לוצ'יאנו שרכש אותה, אולם בבקשת פשיטת רגל שהגיש לוצ'יאנו, הוא טען כי גולן שיכנע אותו לקנות את החברה תוך מצג שווא על מצבה. בקרבתו של גולן מכחישים.
קריסת החברה הביאה לשתי תביעות אישיות כנגד גולן, על ידי ישראכרט ועל ידי רו"ח גבי טרבלסי, שהיה שותף בחברה, וב־2013 נפתח נגדו הליך כינוס נכסים.
תגובת ממי גולן
"שיטת המכרז של המדינה היא מפעל חיי המקצועי. המצאתי אותה לפני יותר מ־20 שנה, השתתפתי בהקמתה בארבע מדינות, והיא הנחילה לי ולאחרים הצלחות וכישלונות גם יחד. מטרתה להפקיע את השליטה במחירי המוצרים והשירותים מידי התאגידים הגדולים ולהעביר אותה לידי הציבור. ואכן, במהלך השנים יותר מ־10 מיליון אנשים, בישראל ובעולם, זכו באלפי סוגים של מוצרים ושירותים במחירים שהם עצמם קבעו. הטענות המופנות כלפיי ממשקיעים שלא זכו ליהנות מפירות השיטה חסרות שחר. בישראל יש ליזמים והוגי רעיונות חדשניים רק שתי אפשרויות: להצליח ולהעשיר את קופתם של המשקיעים העשירים – או להיתבע. כמי שאינו שש למערכות יחסים עכורות, בכל פעם שמשקיע היה סבור שהוא מסוגל להתקדם בלעדיי, קיבלתי את הדין והלכתי לדרכי. לעומת זאת, מי שכיבדו את זכויותיי ואיפשרו לי לנהל את החברות שהקימו, בדרך כלל רוו נחת.
"'שקוף - המכרז החברתי' הוא פיתוח משמעותי של שיטת המכרז של המדינה. ייתכן שהקדים את זמנו וייתכן שאינו מתאים עדיין לשוק הפייסבוק הישראלי הנפיץ, הרווי משטמה ושנאת חינם. אני בטוח שהניסיון הבא להפעיל את השיטה יצליח יותר. לא הייתי חלק מהחברה שהפעילה את 'שקוף' בעת קריסתה, ולא היה לי חלק בהמחאות שלא כובדו. כמי שהקדיש לחברה כמעט שנתיים מחייו, אינני מוצא צורך להגיב על טענות האיוולת והבלע כלפי 'שכרי'. השכר הממוצע האמיתי שאני ובני משפחתי קיבלנו ממנה עומד על 6,600 שקל לחודש. בעניין זה תוגש בשבוע הבא תביעת לשון הרע. אני מקווה כי מינוי מפרק יוקדם ככל האפשר כדי לפזר את הערפל מעל פעילותם ואחריותם של מנהלים וגורמים שונים בחברה לקריסתה".
תגובת עמנואל רוזן: "היה לי קשר קצר עם החברה שכולו בסיוע לארגון פגישות עם אנשים, שאני מכיר. עזבתי ברגע שראיתי שהחברה מפסיקה לשלם, וגם לי חייבים עשרות אלפי שקלים שלא שולמו".
והלקח: עדיף פייפאל
אם יש לקח צרכני שאפשר להפיק מפרשת המכרז השקוף, הוא זה: כשרוכשים באינטרנט, בפרט מאתר חדש או לא מוכר שאין לכם ביטחון גדול באמינותו, עדיף לרכוש באמצעות פייפאל ולא באמצעות כרטיסי אשראי. נפגעי המכרז השקוף שרכשו באמצעות פייפאל והגישו תביעה לפייפאל לקבל את הכסף עד 180 יום מביצוע העסקה – קיבלו את כל כספם בחזרה, צמוד לדולר.
לעומתם, נפגעים שרכשו באמצעות כרטיסי אשראי נמצאים במצב מורכב הרבה יותר: החוק קובע שבמקרה שהמוצר לא סופק, חברת האשראי יכולה לעצור תשלומים עתידיים, אבל את הכסף שכבר העבירה לספק אין דרך להחזיר. אם חברת האשראי יכולה להתקזז עם הספק משום שיש אצלה תשלומים שהיא צריכה להעביר אליו, היא מחויבת להעניק ללקוח את הזיכוי. אבל במקרה של המכרז השקוף נראה שלחברות האשראי לא היו שום כספים שהן היו מחויבות להחזיר לחברת המכרז, ולכן לא היה ממה לקזז.
