עונת המחיקה של שיבק

כבר עשור שאריק שיבק חורש בשדות הליגה העליונה. הוא עושה כל מה שמאמן צריך לעשות: לוקח קבוצות מעל לגובה שלהן, מגדל שחקנים שבתחילת העונה אנחנו לא יודעים איך כותבים את שמם ובסופה הם תגלית העונה, משחק כדורסל יפה ומלהיב, מהסוג שמביא אנשים למגרש. מאמנים עם קבלות מעטות יותר משלו מקבלים כותרות, ושיבק רק עושה עבודה.

על המפה

זה התחיל באילת, אותה הביא מהליגה השנייה אל סיפו של הפלייאוף העליון, בעונה ששמה אותה על המפה. זה עבד נפלא ברעננה, שהפכה איתו לקבוצת צמרת קבועה. זה נמשך בהרצליה, שם הכין את טל בורשטיין, אורי יצחקי ויניב גרין לפריצה הגדולה. באמצע היתה עונה אחת, שהיא שמעיבה על הקריירה שלו ומונעת ממנו לעמוד במקום שמאמנים עם קבלות דומות כבר היו עומדים בו מזמן.

סבוטאז'

שיבק לא אומר עד היום מה קרה בדיוק בעונה ההיא, שהגליל העליון החלה אותה כאלופה וסיימה אותה בהתרסקות. באמצע הוא עזב, אחרי משחק שבו, בפשטות רבה, החבר'ה פתחו את הרגליים כדי שהוא יילך. זה קרה באתונה, במשחק רדיוס נגד אריס סלוניקי, ובאולם בגליפאדה לא היה כמעט אף אחד, חוץ מיורם ארבל ועבדכם. מה שראינו היה סבוטאז'; השאלה למה הוא קרה לא תיפתר עד היום שבו שיבק ודייויד בלאט, עוזרו ומחליפו שאיתו אריק לא מדבר מאז, יעמתו גרסאות ויקבלו אימותים מברד ליף, מייק אנסלי ושאר השותפים לכישלון. זה יקרה יום אחרי שאריק שרון יתייצב לעימות מול אהוד ברק בטלוויזיה.

מעבר לכתף

ההיסטוריה הזו לא ממש משנה, אלא שהיא שמה על שיבק כתם: המאמן שהיתה לו הזדמנות והוא פיספס אותה. המאמן שיכול לבוא מלמטה עם קבוצה קטנה, אבל לא עמד במבחן של לקחת קבוצה טובה ולהפוך אותה לגדולה. המאמן שהיה צריך לרדת ליגה כדי לחזור ללאומית, עם מועדון חדש לגמרי כמו רעננה. המאמן שכמה שהוא יצליח, לא יתנו לו את הקארט בלאנש שמקבלים אחרים. לא פלא שאומרים על שיבק שהוא מסתכל כל הזמן מעבר לכתף: מישהו שהרגיש פעם נשימה חמה על העורף נהיה קצת פרנואיד.

וינטר הופך לאוסישקין

העונה הזו היא עונת המחיקה. זה כבר היה צריך לקרות ברעננה, אותה הושיב שיבק על כיסא קבוע בפלייאוף העליון, ואיתה שיחק כדורסל נהדר בהגנה ובהתקפה. אבל רעננה היא כנראה לא קבוצה שמעלה מיצים ומייצרת התלהבות. מכבי רמת גן, על אולמה הזעיר וקהל אוהדיה הזעיר עוד יותר, היא מיתוס יותר גדול. השבוע מול רג'ו קלבריה, הדבר המלהיב ביותר במשחק (אותו ראיתי בשידור חוזר) לא היה האסיסטים של ליובין או הזינוקים של מתן נאור: הוא היה המראה של וינטר, שיכול להיות המקום הכי קר בחורף, ונראה פתאום כמו אוסישקין. מי שעשה את זה, הוא מחולל ניסים.

הכתם נמחק

בהנחה שתעבור את קלבריה, מחכה לרמת גן ברבע הגמר כנראה מלאגה, קבוצה שגדולה עליה בתקציב ובשחקנים. אבל גם אם זה ייגמר שם – וזה בהחלט לא חייב להיגמר – וגם אם רמת גן לא תהיה בפלייאוף העליון – ואין שום סיבה שלא תהיה – שיבק מחק את הכתם הלא מוצדק והלא הוגן מלפני שבע שנים. מעכשיו, כשיסתכל אחורה, הוא יראה הרבה מאמנים ישראלים שזוכים להרבה יותר כותרות.