הנינג'ה הרוסי

"דינמו דבש", מועדון ואקדמיה למוזיקה חדשה בתל אביב, מקפידים להחזיק אצבע על הדופק ההתרחשות המוזיקלית העדכנית בכפר הגלובאלי, אבל זוכרים גם לרענן מדי פעם את היחסים עם האליטות הוותיקות של האלקטרוניקה: אותם מותגי איכות שכבר מלווים בשנים האחרונות את מי שמחפשים מוזיקה לאונות. בחודש הקרוב חוזר ה"דבש" לארח כמה מהמוזיקאים/די.ג'ייז החשובים בנינג'ה טיון, לייבל אלקטרוני אליטיסטי, זה שהכניס נשמה למכונה בסיועם של "קולדקאט", Dj Food ,Up bustle and out, "הרבלייזר", "סינמטיק אורקסטרה" ואחרים.

הלייבל, שמנוהל על-ידי אנשי קולד קאט ג'ונתן מור ומאט בלאק, הוא מהחלוצים שהטמיעו לתוך המוזיקה האלקטרונית ג'אז, היפ-הופ, וFאנק וטבעו בכך סגנון ייחודי ומשפיע שהדהד מוזיקלית מעבר לסצינת האדרגראונד הבריטית בה הוא מוביל. בשנה שעברה אירח המועדון מבחר מרתק של יוצרי נינג'ה לסטים מוצלחים מאוד ברובם: מיקסמאסטר מוריס, 10sui, דיג'יי ואדים ואחרים.

אירועי הנינג'ה הנוכחיים שמתרחשים החודש ב"דבש" יגיעו לשיא אקסטטי בסוף השבוע הבא, עם הופעה של ג'ייסון סווינסקו, היוצר תחת השם "סינמטיק אורקסטרה", שאלבומו הראשון, אחד מהיפים באזור שבין הג'אז לאלקטרוניקה, דורג במקום הראשון אצל מאזיני ג'יילס פיטרסון בשנה שעברה.

המהגר הרוסי

מחרתיים, ביום שישי, ה-9 לחודש, יתקלט שם Dj Vadim, שזו לו הופעה שניה כאן השנה. ואדים הוא מהפרסונות שמספקות גם תעודת זהות מעניינת מאחורי היצירה המוזיקלית. הוא אוהב לייצר לעצמו מוניטין של אחת הדמויות הפוליטיות במוזיקה האלקטרונית. הוא נולד ברוסיה, ולמרות שעבר לבריטניה בילדותו הוא ממשיך לחקור את הקשר לתרבות הרוסית העשירה ממנה בא, ולא באמצעות שירי עם רוסיים דווקא אלא בסיוע היפ-הופ. ואדים מתיך שורשי היפ-הופ כבדים והזויים ומוזיקה שחורה מגוונת בכלל לתוך הצליל שהוא יוצר. העניין שלו במוזיקה שחורה לא מסתיים במקצבים. הגרסה שעשה עם שרה ג'ונס ל-”Your Revolution" של ג'יל סקוט הרון, קלאסיקת פאנקי מחאתית, מייצגת את העניין שיש לוואדים גם בפוליטיקה, בתרבות, בשפה ובאנשי הטקסט שמזינים את המוזיקה הזו.

האלבומים שהוציא במסגרת הלייבל, "Ussr Repertoire” - אלבום רמיקסים ראשון מ-96' שכלל עבודות של קיד קואלה ודיג'יי קראש; והאלבום האחרון, "Ussr life on the other side", שיצא לפני שנה - הם ביטוי לנקודת המבט של מהגר על מיזוגים תרבותיים ופוליטיים והקשר שלהם למוזיקה, בלי לשכוח את נקודת המוצא הלאומית שלו. ואדים מאשר בשיחת טלפון את העניין שיש לו בשפה ובטקסטים של היוצרים שהוא ממקסר. לא במקרה, כנראה, קטע שלו נכלל באוסף של ועידת השלום של וינה, לצד קטעים של פיטר גבריאל, קווין ופינק פלויד.

- מה לרוסי במקור ולהיפ-הופ?

"למה לא? מוזיקה היא אוניברסלית. אהבה למוזיקה לא מתפתחת דרך הזהות הלאומית או האתנית שלך, אלא דרך האוזניים. כבר בשנות השמונים - 84', אם לדייק - התחלתי לשמוע מוזיקה שחורה ברדיו, 'ראן די.אם.סי' ו'הביסטי בויז', והתאהבתי בזה. גיליתי את הברייקדאנס וסוגים שונים של מוזיקה שחורה, כל מיני אמ.סיז, והם מאוד השפיעו עלי. אלו ההשפעות הכי גדולות על העבודה שלי. לא התעוררתי בוקר אחד והחלטתי להיות מוזיקאי; זה היה תהליך הדרגתי, ממושך ואיטי. תוך כדי העבודה שלי כדי ג'יי, שהתחילה בתחילת שנות ה-80, פשוט הפכתי למוזיקאי. קניתי סמפלר וכלים אחרים והתחלתי לעשות מוזיקה דרך ההשפעות של המוזיקה ששמעתי כדי.ג'יי".

- על מה אתה עובד כרגע?

"כרגע אני בעיקר עובד עם משוררים. עבדתי בעבר עם שרה ועכשיו אני עובד עם משוררת ברזילאית מעניינת מאוד שהקלטתי איתה כמה שירים. היא מיוחדת מאוד".

- משוררים בכלל עשו כניסה מרשימה בשנתיים האחרונות לתחום של המוזיקה האלקטרונית והיפ-הופ, כמו אורסולה רוקר וסול ויליאמס.

"נכון, אורסולה רוקר היא מאוד טובה, אבל היא באה מה-spoken word והיא אמריקאית. יש לה את הנושאים שלה, היא מדברת על החיים בגטו באמריקה, כמו סול ויליאמס. יש המון תחומים ונושאים גם בשירה, לא רק spoken word של אמריקאים. המשוררת שאני עובד איתה עכשיו שונה לגמרי".

- לא הרבה די.ג'ייז עובדים עם טקסט.

"אני אוהב לעבוד עם מילים. אינסטרומנטלי זה קול, אבל אין שם שום מסר בסופו של דבר. יש אווירה, ואני מחפש את המסר, את המילים שיגידו משהו נוסף לאנשים מעבר ל- feel המסוים שהם מקבלים מהמוזיקה. בשביל זה המוזיקה קיימת, זה מוסיף רובד ועושה את המוזיקה מעניינת בהרבה".

- ואיך היית מגדיר את המוזיקה שאתה מקליט עכשיו?

"זה יהיה ואדים מיוזיק, מה זאת אומרת? אני חושב שיש לי הרבה השפעות דראם אנד בייס".

- ז'אנר שאוהבים להגיד שהוא גוסס.

"אני לגמרי לא מסכים עם זה שהדראם אנד בייס מת. דראם אנד בייס וג'אנגל זו סצינת האנדרגראונד הכי גדולה בבריטניה מבחינת הקהל. אני חושב שזה יותר עניין של המדיה, שאוהבת לדבר על המוזיקה החדשה, המוזיקה הבאה, ולבטל דברים ישנים ובסיסיים יותר. אז עכשיו מדברים על ספיד גאראז' וטו סטפ, אבל הדראם אנד בייס עוד קיים, הג'אנגל קיים ושניהם ממשיכים להתפתח ולגדול. אנשים כמו פוטק ממשיכים לעשות תקליטי דראם אנד בייס מעניינים מאוד, ואני חושב שהז'אנר ימשיך להוכיח את עצמו כמשהו שלא גווע".

- אני מבינה שאתה מקפיד לעבוד גם במולדת.

"אני חוזר לרוסיה הרבה. הפעם האחרונה היתה לפני שבועיים. ניגנתי שם בקור של 45 מעלות, אבל אנשים השתוללו ורקדו והיה שמח מאוד, אחד הסטים המוצלחים שלי".

- ואתה חוזר לישראל בפעם השניה השנה, למרות המהומות כאן.

"הפעם האחרונה בישראל היתה מעניינת מאוד. לא התלבטתי אם לבוא לנוכח הבעיות שיש בישראל, כי בעיות לא נגמרות אף פעם ואנשים, דווקא במקומות עם בעיות, אוהבים לצאת ולרקוד ולשמוח, אולי בגלל הצרות. אני מנגן בהמון מקומות בעייתיים ובארצות שנמצאות במצבי מלחמה; למשל, ביגוסלביה ניגנתי בזמן המלחמה בבוסניה".

- איך התרשמת מהקהל הישראלי?

"התרשמתי שלישראלים יש פחות נגישות למוזיקה מגוונת בז'אנרים שונים מול הקהל הגרמני או הבריטי, למשל. בישראל אני מנגן יותר טכנו מאשר במקומות אחרים, כי הקהל הישראלי הגדול אוהב את זה יותר, וגם דראם אנד בייס מאוד אוהבים אצלכם. אני מקווה שיתפתח בישראל יותר גיוון מוזיקלי".

- אז מה צפוי לנו ביום שישי?

"אני מתכוון לערבב כל מיני סגנונות של מוזיקה, החלק המרכזי הוא היפ-הופ וסגנונות שונים של מוזיקה שחורה, אבל אני אנגן הכל - סול, פאנק, גרוב, דראם אנד בייס וגם טכנו, כי אני אוהב גם טכנו: פלסטיקמן ודריק מיי עושים דברים נפלאים".