אופל קורסה איזיטרוניק - החיים זה לא איזי
על הנייר נראית הקורסה החדשה מפתה אבל המציאות קצת יותר מורכבת
התחרות בשוק המכוניות הקטנות רק גדלה ו"המהפכה האוטומטית" שעובר עולם הרכב הישראלי, כובשת את התחום בצעדי ענק. רק מעט יבואנים יביאו סופר-מיני ללא אופציה אוטומטית, אבל אופל מגדילה לעשות ושופכת שמן למדורה עם שתי גרסאות אוטומטיות שונות לגמרי. המעניינת והזולה היא האיזיטרוניק, שאינה תיבה אוטומטית במובן המקובל. זו למעשה תיבה ידנית עם תפעול אלקטרו-הידראולי למצמד (אין דוושת מצמד), כמו שפגשנו בעבר בטווינגו איזי וביאריס 1.0 ליטר. רעיון מצוין, שבין יתרונותיו הוזלה וקיצור הליכי הפיתוח (אין צורך להתאים תיבה אוטומטית), וחיסכון בדלק. הטווינגו והיאריס החצי-אוטומטיות (אותן הפסיקו לייבא) לא זכו להצלחה, אבל לאופל יש תשובה למי ששונא לערבב את הדייסה עם בורר ידני: באמצעות מצב אוטומטי החיים שלך ושלהם יהיו ורודים יותר. וכך, כשהיא משודכת למנוע ה-1.2 ליטר, עם 75 כ"ס ולתג מחיר מפתה של 75,000 שקלים נראית הקורסה אחת המכוניות המעניינות שנחתו בארץ לאחרונה. ועוד לא הזכרנו שזו הסופר-מיני בעלת בסיס הגלגלים הארוך ביותר בקבוצה.
איך היא נראית?
על הקורסה הקודמת נאמר שכל תקציב הפיתוח הלך על היופי ולא נותר כלום לאופי, אבל היא זכתה להצלחה בכל העולם. זו הסיבה שבאופל העדיפו לשמר מאפיינים רבים ממנה ולכן היא גם זועקת למרחקים "אני קורסה". יחד עם זאת היא נראית גדולה, חסונה, בוגרת יותר והרבה פחות שובבה. ולכן כנראה קשה לי להתלהב מהמראה האסתטי שאינו מספיק ייחודי על רקע ה-206, היאריס ואפילו הפונטו. כן, החלק האחורי ובייחוד יחידות התאורה נאים אבל ביניהן מפריע כפתור פתיחת תא מטען מכוער.
הניגודים
גם תא הנוסעים מעוצב ברוח דומה- אותו דמיון ואותה התבגרות. החומרים איכותיים מבעבר, הפרטים עדכניים יותר והנדסת האנוש עדיפה. ובכל זאת, עבור סופר-מיני צעירה ואופנתית הוא קצת חסר ססגוניות והשראה. מבחינה זו מציגה הקורסה מספר ניגודים. מעבר לציוד בטיחותי (ארבע כריות אוויר, משענות ראש אקטיביות), יש כאן לוח מחוונים מודרני עם מד סל"ד, כיוון גובה למושב הנהג, תפעול חשמלי לחלונות הקדמיים (אוטומטי), מראות ונעילה. יש גם צג בולט לטמפרטורה החיצונית ולמערכת השמע, שאפילו נשלטת מההגה. ומנגד יש פשטות גדולה: שימוש בפלסטיק נטול בד לדיפון הדלתות וריפוד פשוט למושבים שנראים... פשוטים, תורמים לאווירה קודרת. בנוסף אין כאן תאורת מפות (רק הנהג יכול להפעיל את תאורת הפנים), אפשרות סגירה לפתחי האוורור ואפילו לא פיצול למושב האחורי המתקפל. נכון, הקורסה זולה אבל בעידן הפולו אתה מצפה לקצת יותר ואפילו הקליאו והפונטו יוצרות אווירה נעימה יותר.
לרשימת הפרטים המעצבנים נוסיף את הנעילה המרכזית ששחרורה נעשה רק על ידי מפתח. כלומר אם בתום נסיעה הנהג רוצה לפתוח את דלת תא המטען או דלתות הנוסעים הוא זקוק ללחיצה על השלט.
המושבים כאמור נראים פשוטים, אבל למרות קשיחות כמעט מוגזמת, הם מספקים נוחות סבירה בנסיעות ארוכות. גם תנוחת הנהיגה טובה, למרות שאי אפשר לכוון את ההגה. הקורסה מתהדרת בבסיס הגלגלים הארוך בקבוצתה (249 ס"מ) והיא אכן מרווחת, במיוחד מלפנים. מאידך היא אינה פורצת גבולות חדשים והתחושה היא שהפונטו הגבוהה מרווחת מעט יותר מאחור. תא המטען מספק, אך גם לו מראה פשוט שמפריע פחות מפתח צר ושפת טעינה גבוהה.
האקוטק
הקורסה היא סופר-מיני גדולה ומנוע בנפח 1.2 ליטר עלול ליצור חששות בקרב בעלי הדעות הקדומות. ואולם, לחיצה על המצערת מזכירה שיחידת הכוח שייכת לדור חדש של מנועי 1.2 ליטר קטנים אך מתוחכמים כמו למשל בפיאטסה ובפונטו. את המנוע הזה פגשנו לראשונה בגרסת 1.0 ליטר (שלושה צילינדרים) ועם מבנה מתקדם שכולל 16 שסתומים, הצתה ישירה, גלי-זיזים חלולים ושרשרת תזמון ייחודית, הוא מייצר הספק של 75 כ"ס (לעומת 65 כ"ס בקורסה היוצאת).
יללת צמיגים בזינוק מסבירה שהקורסה זריזה למדי. הביצועים הטובים נובעים מבחירה ביחסי העברה קצרים יחסית, שיוצרים תחושה שהקורסה מהירה ממה שהיא באמת. אבל הכוכב האמיתי במסיבה הוא המנוע שמפגין משיכה טובה כמעט בכל תחום. וכך אין בעיה בעקיפות והקורסה מגיעה בקלות לסביבות ה-160 קמ"ש ואינה מתקשה לאמת את 170 הקמ"ש המרביים. רק בעליות ארוכות ותלולות מסגיר המנוע הקטן את המחסור במומנט.
אבל עיקר העניין מתמקד בתיבת האיזי-טרוניק שמביאה כנדוניה בורר נאה. האם היא אכן תחליף הולם לתיבה אוטומטית? למרבה הצער נראה שמי שמחפש תיבה אוטומטית רגילה יתאכזב. האיזי נמצאת במיטבה כאשר מתפעלים אותה ידנית, כמו טיפטרוניק (דחיפה- מעלה הילוך, משיכה- מורידה) עם תפעול נוח של הבורר. גם אז מומלץ להוריד רגל מהמצערת בזמן ההעברה אחרת ההחלפה אינה נעימה. ההחלפות הופכות לא נעימות יותר כשמתקרבים לקו האדום. זו אמנם תיבה ידנית במקור ובכל זאת היא תיטול פיקוד ותעלה הילוכים עם הנגיעה בקו האדום או תבצע קיק-דאון. עד כאן הכל שפיר ואולם במצב אוטומטי ההתנהגות היא כשל תיבה מיושנת: הזינוקים וההחלפות, בייחוד בהילוכים נמוכים, אינם חלקים וגורמים לנוסעים לנדנד בראשם כאילו היו מריונטות. האופי אף פעם לא רגוע והריכוך של התיבה האוטומטית חסר. אגב, בניגוד לחצי-אוטומטיות מהעבר, הקורסה גם יודעת לגלוש עצמאית ממש כמו אוטומטית, דבר שמסייע בפקקים, חניה וזינוקים בעלייה. צריכת הדלק מצוינת ונעה סביב ה-12.5 ק"מ לליטר.
גומי מיניאטורי
הגה חשמלי שתורם לחיסכון בדלק והנו קל בעיר הוא הצד החלש של הקורסה בפרק ההתנהגות. המשקל שלו הופך נכון במהירות גבוהה, אבל הוא אף פעם לא מספיק מתקשר ותגובותיו לא פרוגרסיביות מספיק. מאידך, יכולת השלדה טובה מבעבר, היא צפויה וקלה לשליטה ולשעשוע, ומבחינה זו מיישרת קו עם המתחרות. ההתנהגות טובה, אבל האחיזה פחות, בעיקר בגלל צמיגים במידות מיניאטוריות של 155/80 R13. הם גורמים להגדלת תת-ההיגוי ולאפשרות של סבסוב גלגלים. העובדה שלמרות זאת היציבות הכיוונית טובה, למעט נטייה לנתר קלות בכביש גלי, מעידה על איכויות השלדה של הקורסה. לבלמים יכולת סבירה, אך תחת עומס מתפתח רעד קל שהופך לדעיכה בכושר העצירה.
נוחות הנסיעה היא בינונית. הקורסה מסוגלת להתגבר על שיבושים קלים אך אף פעם לא מחליקה אותם כמו קליאו או 206. שאון הרוח והצמיגים מפריעים יותר והופכים אותה לרועשת מדי.
פשרה בין ניגודים
החיים אינם פשוטים והקורסה, שמהווה שיפור עצום על קודמתה, מציבה קושיות לא קלות. הבעיה הבולטת היא התיבה החצי-אוטומטית שאינה פועלת כמו תיבה אוטומטית מודרנית. יש לה יתרונות רבים: חמישה הילוכים, חיסכון מהותי בדלק, אפשרות לשליטה וביצועים טובים, אך ספק אם הם יעניינו קהל שמעוניין לשכוח שהוא נוהג. בנוסף, למרות שהיא מרווחת, יעילה ובעלת יכולת, היא חסרה, בגרסה זו, מעט מאותו תבלין ערטילאי שמביא ברק וניצוץ לטובות בתחום. ולמרות מחיר תחרותי היא מעט פשוטה מדי עבור סופר-מיני אירופאית מודרנית. ניתן לקבל את הקורסה עם חבילת הקומפורט, שמשפרת מעט את המצב מבפנים ומרחיבה את הצמיגים אך אז תגיע ל-78,000 שקל, קרוב מדי לפונטו ולקליאו, המהודרות והחזקות יותר שלהן גם ABS. מצד שני, ניתן לחסוך כ-3000 שקלים עם ירידה לרמת גימור אקו, שם מוחלפות ארבע הכריות באחת בודדת, ומוקרבים החשמל וצג השמע. כך היא אף יותר פשוטה אבל ב-71,000 שקל אין לה מתחרות אמיתיות.
בסופו של דבר היתרון הגדול של הקורסה נותר המחיר. עבור מי שאינו רוצה להצפין הרחק מעל ה-70,000 שקלים היא מהווה אופציה כמעט יחידה. היא מרגישה הרבה יותר מכונית מהדייהטסו סיריון, היא גדולה מהסקסו והרבה יותר מודרנית מהיורו-סוויפט הארכאית ואלה הן פחות או יותר המתחרות באותו מחיר.