לתכנת את הדובי

פירוט משחקי הרובוטים - בכתבת ההמשך למטה

ילדים רבים זנחו מזמן את הצעצועים הקלאסיים לטובת הצעצועים החכמים ומשחקי הווידאו. בעוד שבעבר למדו ילדים להשתמש במחשבים אישיים בגיל מאוחר יחסית, הרי שכיום מוכיחים מחקרים כי הקשר בין ילדים לטכנולוגיה נוצר בגיל צעיר יותר ויותר.

בשנה שעברה נרשם גידול של כ-98 אחוזים במכירות של צעצועים אלקטרוניים מתוחכמים והיקף השוק הזה הגיע לכמעט מיליארד דולר, על פי חברת מחקר השוק NPD. צעצועים אלקטרונים קיימים כבר כמה עשרות שונים אך השנים 1998 ו-1999 סימנו פריצת דרך של הצעצועים הרובוטיים.

צעצוע עם אישיות

השנים האחרונות היו טובות עבור הצעצועים הרובוטיים. ביריד הצעצועים השנתי שהתקיים בחודש פברואר בניו יורק כיכבו הצעצועים הרובוטיים במבחר רחב יותר מאי פעם. עשרות חברות הציגו שם את המוצרים החדשים שהן מאמינות שילכדו את תשומת לבם הקצרה של זאטוטים.

הצעצועים החדשים מדברים, נעים מגיבים למגע מראה וקול. הם יכולים להציג אישיויות שונות ומצבים רגשיים מגוונים. הצעצועים כוללים אלקטרוניקה מורכבת, שבבים זעירים, חיישנים מוטוריים ותוכנה מתקדמת, שמאפשרת להם להריח ולהגיב. רבים מהם יכולים לזהות מלים פשוטות ולהגיב לפקודות.

טכנולוגיית אינטלגנציה מלאכותית ששולבה בצעצועים אלה מניעה את הצעצועים החכמים, אשר חייהם סובבים בצירים של מזון (וירטואלי), נוחות ושינה.

פער דיגיטלי בין הורים לילדים

הפער הדיגיטלי שמפריד בין הורים שאינם משתמשים במחשבים לילדים המעורים בטכנולוגיה הולך ומתרחב. ככל שהצעצועים הופכים להיות יותר טכנולוגיים, כך סביר פחות שההורה ימצא זמן להקדיש לילד או יטרח להבין מדוע הילד מגלה עניין בצעצוע. הנחה זו נכונה גם לגבי משחקי מחשב ושאר תוכנות. משמעות הדבר היא שהשתתפות של ההורים בעולמם של הילדים הולכת ופוחתת.

הורים רבים טוענים שהצעצועים האלקטרונים אינם מעודדים את ילדים ליצירתיות. לחלקם אולי נותר זיכרון מר מהצעצוע האלקטרוני האחרון שרכשו לילד, אשר הושלך אחר כבוד לאחר חמישים דקות שלמות של משחק, רק כדי לא להשתמש בו יותר לעולם.

"צעצועים כמו בובות מדברות הם בעלי אישיות דומיננטית ועשויים למנוע מילדים לפתח עולמות משחק פרטיים משלהם", אמרה שרי טרקל, פרופ למדע טכנולוגיה וחברה ב-MIT ל"ניו יורק טיימס".

בנים ובנות

האם הצעצועים האלקטרוניים החדשים שינו את ההפרדה הברורה בין ילדים לילדות בכל הנוגע למשחקים (בנים משחקים בחיילים, בנות בבובות)? לא בהכרח. למשל, לאחר שהבינה מאטל, יצרנית ברבי, כי בנות מואסות בבובה הבלונדינית שלהן בגיל צעיר יותר ויותר היא השיקה את "דיווה סטארז", בובות אלקטרוניות מדברות, שזוכות להצלחה מסחרית יפה.

העתיד

עוד בשנות ה-60 כתבו סופרי מדע בדיוני כמו אייזיק אסימוב על רובוטים אישיים, משרתים אינטלגנטיים שמנקים את הכלים, מוציאים את הכלב לטיול, מבשלים ארוחה, משקים את העציצים, מנקים את הבית, מסייעים לעיוורים ולנכים ולעולם לא סובלים מכאבי ראש לאחר כל הפעילות המאומצת. חזון זה התממש רק בחלקו.

אמנם יש רובוטים שכבר היום משרתים בבתים. למשל, רובוטים מנקים בריכות שחייה, גוזמים דשא ובקרוב גם ישאבו אבק וישטפו את הרצפות, אך רובוטים שהצליחו עד היום משמשים בעיקר לצרכים תעשיתיים ואקדמיים.

יפן, בירת הרובוטים האישיים, היא שבישרה על הגל הנוכחי של רובוטים יצירתיים ואנושיים. בארצות הברית מתמקדים בפיתוח היכולת השכלית האנושית של הרובוטים.

הצעצועים ה"אנושיים" הם אמנם מתוחכמים, אך בשלב זה הם לא יותר מצעצועים. רובוטים פופולריים, כמו אייבו של סוני, משמשים לצורכי בידור ועדיין אינם משרתים את בני האדם מבחינה מעשית. למעשה, הם גם אינם יכולים עדיין לשמש תחליף לחבר אנושי.

ויכוח נסוב סביב השאלה אם רובוטים ביתיים צריכים להסתפק בהבנת פקודות אנושיות או "להיות בני אדם" בעצמם. כלומר, לחקות את בני האדם מבחינה פיזית ולהביע רגשות משל עצמם. כדי שהרובוטים הביתיים יתפתחו וישתכללו עליהם להבין את בני אדם בלשונם ובשפת גופם.

לשם כך על מדע האינטראקציה בין האדם למכונה להבשיל. הטכנולוגיה המורכבת, שמאפשרת פיתוח של רובוטים ביתיים חכמים מבשילה רק כעת. ככל שטכנולוגיית זיהוי קול וטכנולוגיית החיישנים והראייה המלאכותית תשתכלל נראה יותר רובוטים ביתיים.

כיצד משפיעים הצעצועים הטכנולוגיים על תפישת המציאות של ילדים?

במסגרת תהליך חשוב לא פחות לומדים בני האדם לקבל את הרובוטים בחייהם, לא כפי שדימו אותם בעבר - ייצורים נלעגים בעלי עור כסוף או פיסות פח עם קול מתכתי - אלא כעזרים חכמים לביצוע משימות ואף גם לצורך חברות.

לא מדובר בעתיד רחוק. מומחים אומרים כי רובוטים מתחילים להשתלב בתרבות האנושית כבר היום. הם רואים בקשר בין ילדים רבים לצעצועים הרובוטים שלהם שלב מוקדם, קול קורא לקראת העתיד, ליום שבו נאמן את הרובוטים האנושיים שלנו לבצע משימות יומיומיות.

ילדים שגדלים עם בובת פרבי, טמגוצ'י או אייבו למדים לחיות עם רובוט, לאמן אותו, לקבל אותו כיישות אינטלגנטית, שבעיניהם היא "אמיתית" יותר ממוצר דומם אך פחות מבן אדם. הדור הצעיר מתייחס לצעצועים החכמים שלו כפי שדור ההיי טק גדל עם מחשבים אישיים. כך הילדים מקבלים את נוכחות הרובוטים כחלק בלתי נפרד מחייהם.

"יש אשר רואים בצעצועים טכנולוגיים חדשים כמעין סוסים טרויאנים, המביאים טכנלוגיות חדשות לבתים", דברי פרופ' ג'סטין קאסל, חוקרת במעבדת המדיה של MIT, באתר האינטרנט של האוניברסיטה.

"ילדים אינם רק צרכנים כבדים של צעצועים טכנולוגיים. הם גם כותבים היום את כללי המשחק בין האדם לטכנולוגיה בדורות הבאים", קובעת פרופ' שרי טרקל במחקר שפרסמה ב-1998.

טרקל חוקרת את הקשר בין ילדים למשחקים ממוחשבים יותר מ-20 שנים. היא ראיינה מאות ילדים שהשתמשו בתוכנות מחשב, רובוטים וצעצועים אלקטרוניים. היא החלה את מחקרה בסוף שנות ה-70, עם הופעת הדור הראשון של צעצועים ומשחקים אלקטרוניים.

טרקל קובעת כי ילדים החלו לייחס לצעצועים האלקטרוניים שלהם יכולת להרגיש ותחושות שבעבר יוחסו רק לבני אדם. היא סבורה שילדים כיום מתייחסים לצעצוע החכם שלהם כמכונה חושבת ומרגישה, שאינה חיה ואינה דוממת.

"כיום ילדים מובילים את הדרך לשינוי רדיקלי בכל הקשור לתפישת המושג 'חיים'", היא קובעת. החוקר סטיבן לוי קבע עוד ב-1992 כי התפתחות האינטלגנציה המלאכותית תביא לשינוי תפישת החיים.

על פי גישה זו, צעצוע כמו פרבי נחשב בעיני הצעירים כ"חי" פחות מבקטריה אך יותר ממכונית. טרקל סבורה שילדים מובילים אל עתיד שבו יתקיימו זו לצד זו הגדרות רבות למושג חיים וזהויות רבות של "אני" . לפי ראייה זו, גם דמות שמתקיימת באינטרנט בלבד היא בעלת חיים משל עצמה.