ושוב: יום הדין של הכדורגל הישראלי

החור באוזון גורם לאביב 2011 להיות לח מתמיד. אנשים כבר גרים מתחת לאדמה עקב שכירות זולה. שמעון מזרחי מקבל פרס ישראל, ז'ראר הוייה מקבל תואר אבירות מהמלכה האם. על כל הביניינים יש כרזות פרסומת ענקיות כמו ב-"בלייד ראנר". דודו טופז שוקל לחזור בתשובה. שמעון פרס שוקל להתמודד על תפקיד יו"ר הכנסת ולנבחרת ישראל מצפים שני משחקי חוץ במסגרת מוקדמות מונדיאל 2012 ברוסיה (שוב דפקו את האנגלים).

אופטימיות קוסמית

משחק אחד באקס יוגוסלביה, באיזו מדינה שעוד לא ממש הומצאה. המשחק השני נגד האימפריה המתעוררת של אזרבייג'אן (הכוכב הגדול שלה, שתסרוקתו נראית כמו תאונה של בוטנאים מסוממים, הוזמן למבחנים במנצ'סטר יונייטד). בנבחרת ישראל שוררת אופטימיות קוסמית. "הפעם אני מרגיש שאפשר לעשות את זה", אומר הבן של אבי כהן, תמיר, קפטן הנבחרת.

הזדמנות אחרונה

"זו ההזדמנות האחרונה בקריירה שלי להעפיל לטורניר חשוב", אומר יוסי בניון בן ה-31, שבמשחקו האחרון בנוטינגהאם (לפני כן שיחק בולנסיה, טוטנהאם, ווסטהאם, סאות'המפטון, גלזגו ריינג'רס וקילמרנוק) התחיל מהלך שהוביל למצב מסוכן ברחבה. מנזין האוהדים "רובין הוד על אסיד" העניק לו את הציון 4 מתוך 5 שזה נדיר.

ליגה כמו באנגליה

יו"ר ההתאחדות, גברי לוי, הבטיח מענק שמן במקרה של העפלה. לוי, שלאחרונה הוארכה כהונתו בחמש שנים נוספות, עסוק בימים אלה בהפיכת ליגת העל לליגה של שש קבוצות ושישה סיבובי פלייאוף. סגנו, עזריקם מילצ'ן הישיש, דווקא תומך בליגה רגילה של 20קבוצות "כמו באנגליה".

אין שיטה

המאמן הלאומי, אייל לחמן, שהחליף בתפקיד את דרור קשטן אחרי שלקח אליפות היסטורית עם מכבי פתח תקווה, קיבל לאחרונה ביקורות קשות על איך שהנבחרת נראית. "בזמני הכל היה נראה אחרת", אמר שלמה שרף, מאמן הפועל הוד-השרון. "לנבחרת אין שיטה", טוען בלהט הפרשן אבי רצון. "עם סגל כמו שלו, הייתי אלוף אירופה", אמר המושייע פייגנבוים.

הטיגריס ממלאבס

ובכל זאת, לחמן לא נשבר ומרגיש מעודד מחזרתו לסגל של יוסי שבחון, חלוץ הפועל פתח תקווה המכונה "הטיגריס", שכבר שנתיים זוכה בתואר מלך שערי הליגה, אך קופח תקופה ארוכה על ידי קשטן. "אשקר אם אני אגיד שחיכיתי לטלפון מלחמן", אומר שבחון לאיזה כתב מקומון.

העם איתך

בכל מקרה, מדינה שלמה בהיסטריה. ראש הממשלה, צחי הנגבי, התקשר אישית ללחמן כדי להגיד לו "העם איתך". ערוץ 2 (מבין שמונה הערוצים המסחריים הקיימים) מכין יום שידורים חגיגי עם פאנל רב משתתפים בהנחייתו של דוגמן הג'ל והאקס כדורגלן, איציק זוהר. ומה במשדר: כתבות צבע ערוכות בקצב היסטרי ובהן כתבים צעירים מדלגים בקניונים רק כדי לברר מה המצב הלאומי.

טעות של דוידוביץ'

המשחק הראשון נגד המדינה מאקס יוגוסלביה מתקיים בתנאי מגרש קשים במיוחד. קהל עוין, שופט משווייץ וכו'. כולם דיברו על לעבור את 25 הדקות הראשונות בשלום, אבל אחרי שבע דקות בלבד ניר דוידוביץ' הוותיק, שלאחרונה שוב הוחזר לסגל, מפספס כדור גובה וזה מסתיים בגול.

תוצאה שבירה

אחרי שהשדרן טוחן באזניים ש-0:1 היא תוצאה שבירה, הנבחרת מצליחה להשוות משער בפנדל של מסאיי דגו, האח המוכשר של ברוך שפורח בהפועל ת"א. חמש דקות לסיום המארחים עולים ליתרון מטעות קשה בהגנה של אמיר שלח (סתם, סתם). הבלם המסכן שעשה את הטעות עוד לא יודע את זה, אבל בארץ מחכה לו רצח אופי בסגנון המערב הפרוע. העיתונים והטלוויזיה כאחד (על כל שמונת ערוציה לא כולל כבלים ולוויין) יקראו להעיף אותו מהנבחרת לאלתר.

אבל יש עוד סיכוי

למרות ההפסד, נותר לישראל סיכוי לתפוס את המקום השני בבית, ששווה ההעפלה אוטומטית למונדיאל (עקב המלחמה הקרה בין ארצות הברית לסין אין נציגות מאסיה). ישראל צריכה רק תיקו. הדבר התאפשר עקב הפסדה של אוסטריה בבית לספרד (כן, שוב הם), וכן, שוב ספרד מועמדת להגיע רחוק במונדאל ושוב היא תיפול בשמינית, ואנגליה לא תעבור את הבית המוקדם (אבל זה כבר סיפור אחר).

יום הדין

והנה יום הדין מגיע. לחמן מוזמן לתכנית של רפי רשף ובשידור חי שוב מקבל טלפון מראש המממשלה. "העם איתך, שוב", אומר לו הראיס ובעקבות השיחה זוכה לפלייבק של מחיאות כפיים סוערות. מינה צמח מדווחת על עלייה של אחוז וחצי ברייטינג.

בלי חלוץ טבעי

עוזרו של המאמן הלאומי, רן בן שמעון, נשאל באתר אינטרנט מרכזי אם הנבחרת תתקוף או תסתגר. בן שמעון לא מסגיר טקטיקה לאויב, אך כולם יודעים שהנבחרת תעלה במערך של ארבעה בלמים, שני שחקני כנף, ארבעה קשרים ובלי חלוץ טבעי. "אין שיטה" אומר אבי רצון. "בזמני היינו משחקים לפחות עם שני חלוצים" יורה שלמה שרף בטור האישי שלו.

יודן ושמו שיימוס

המשחק מתחיל בחצי שעה של גישושים מכוערים. יש אנטישמים בקהל, כך אומרים, נשבע לכם ששמעתי את המילה "יודן" מדווח איזה כתב ותיק. יש מזג אוויר של יום הדין. המשחק עצמו? משעמם כמו סרטים שרואים בחוגים לקולנוע. עברנו את 25 הדקות הראשונות בשלום. הכל בזכות משחק הגנה משובח של המתאזרח האנגלי (אמא יהודיה, אב לא ידוע מהסקוטלנד יארד), שיימוס ג'ייקוב גאסקוין, שמשתק את הכוכב האזרי מול עיניו הבוחנות של סקאוט מיונייטד. ("מי באמת צריך להיות ביונייטד", שואל רטורית השדרן החביב מאיר איינשטיין).

מועקה

הסכר נפרץ בדקה ה-31. ההגנה יוצאת לתרגיל נבדל שלא מצליח, דוידוביץ' מכשיל את החלוץ ואזרבייג'אן כובשת בפנדל. מרה שחורה נופלת על עם ישראל שכבר שוקל קבוצתית זיפזופ לערוץ הקניות. האזרים לוחצים בטירוף. מה היינו עושים בלי שיימוס.

אנחנו על המסלול

עמוק עמוק בתוך הגארבג' טיים, אאוט אוף דה בלו, יוסי בניון מתחיל מהלך: הוא עובר אחד, עובר עוד אחד, איינשטיין משתנק, רצון מנסה להרגיע, אבל בניון דוהר עם הכדור עד הרשת, שיוויון, שיוויון, שיוויון. הדקות זולגות על מערכת העצבים כמו שעון של דאלי, אבל השופט, למרות שהוא שווייצרי, שורק לסיום. שאגות נשמעות ממרפסות בכל עבר. כיכר רבין בכוננות. ראש הממשלה שוב מתקשר לברך, אבל הפעם לחמן לא עונה. "אנחנו על המסלול" אומר גאסקוין, רטוב כולו מזיעה ודמעות.

מדינה בטירוף

גול השיוויון מוקרן שוב ושוב עד שבא להקיא. מוטל'ה שפיגלר מדבר שעתיים רצוף על ההבדל בין מקסיקו 70' להפעם. "מדובר בהישג הגדול ביותר של הספורט היהודי מאז הציונות". שבוע לאחר מכן פיפ"א שוקלת לפסול את המשחק. יש חשדות שגאסקוין השתמש בדרכון מזויף של שנגנב מאישה אלבנית.