המסע לפירנצה

ב' ובתה א', שתיהן תושבות מכמורת, רכשו באליטליה כרטיסי טיסה לרומא וטיסת המשך לפירנצה. לדבריהן, כשהגיעו לשדה התעופה ברומא גילו כי הן צריכות להעביר בעצמן את מזוודותיהן לאגף הטיסות הפנימיות - מרחק של 20 דקות הליכה. זאת, לטענתן, למרות שהובטח להן בחברה כי יהיה מי שידאג להעברת המטען לטיסת ההמשך.

השתיים טוענות כי המתינו בשדה התעופה ברומא במשך שעתיים, עד שחברת התעופה טרחה להודיע להן כי הטיסה לפירנצה בוטלה. לדבריהן, רק בחצות - לאחר המתנה של שעות - ארגנה אליטליה אוטובוס שיסיע את הנוסעים לפירנצה.

"אליטליה היא חברת תעופה ממוסדת ורצינית", טוענות האם ובתה, "כיצד ייתכן שלא היתה ערוכה למצב אפשרי של ביטול טיסה?".

לדבריהן, כתוצאה מהעיכוב הפסידו יום שהייה מתוכנן בפירנצה ולילה בבית מלון. "אליטליה ניסתה להתחמק מאחריותה בתואנות שווא, והציעה לנו סכום מגוחך של 75 דולר בתלושים לרכישה של שירותים ממנה", טענו השתיים, "אחרי החוויה שעברנו, אנחנו בשום אופן לא רוצות לטוס איתה בשנית".

לטענתן, כששבו לארץ שלחו מכתבים לחברה ודרשו פיצוי על הנזק שנגרם להן, וכן ניסו אינספור פניות טלפוניות - אך ללא הועיל. השתיים הגישו תביעה נגד אליטליה לבית-המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב, וביקשו כי ביהמש יחייב את החברה לשלם להן 8,200 שקל כפיצוי על סבל, חוסר שינה ועוגמת נפש שנגרמו להן.

אליטליה טענה בכתב ההגנה כי הטיסה מרומא לפירנצה בוטלה עקב תקלה טכנית פתאומית במטוס. "הביטול התרחש מסיבות שאינן בשליטתנו ואיננו יכולים לצפות, לחזות, או למנוע אותן מראש. ההחלטה על ביטול הטיסה נבעה בראש ובראשונה משיקולים של שמירה על בטיחות הטיסה ועל שלומם של הנוסעים ואנשי הצוות", טענה החברה.

אליטליה הכחישה את טענות התובעות, לפיהן נהגה כלפיהן בזלזול ובחוסר התחשבות, וטענה כי הסדירה את הגעתן לפירנצה באמצעות אוטובוס במהירות האפשרית. החברה ציינה את חוק התובלה האווירית, שקובע לדבריה כי במקרה של נזק שנגרם מחמת איחור בתובלה של נוסעים או כבודה, תהא הסיבה אשר תהא, אין להגיש כל תביעה לדמי נזק, אלא בכפוף לתנאים ולגבולות הקבועים באמנה זו.

בדיון בבית המשפט הושג הסכם פשרה, בתיווכו של השופט יעקב שיינמן. בהסכם, שאושר כפסק-דין, התחייבה אליטליה לשלם לתובעות 1,250 שקל.