איפה יש טלוויזיה טובה?

איפה הדרמה?

השבוע פורסמו הנתונים הכלכליים של זכייניות ערוץ 2 לרבעון הראשון של השנה. וראה זה פלא, כולן רשמו רווחים נאים (ו"קשת" במיוחד כמובן), שהוסברו גם בשיפור הכללי במשק אבל בעיקר בהקלות של הרגולטור, שהפחית בדרישות שלו מהזכייניות.

אז רווחים זה יפה וחשוב בתחום מסחרי כמו טלוויזיה, אולם תנאי הזיכיון לערוץ 2 אמורים לדאוג גם לרווחתה של התרבות הישראלית, ולשם כך נקבעו כללי "הז'אנר העליון" שמחייבים את הזכייניות להפיק גם תוכניות איכותיות (לכבלים וללווין יש מחוייבויות דומות, תחת פיקוח המועצה לשידורי כבלים ולווין).

ובטלוויזיה של היום - מצער לומר - חסר כמעט לחלוטין הפורמט החשוב והאיכותי ביותר: הדרמה (ובניגוד למה שהרגולטור חושב, "אסתי המכוערת" זה לא דרמה). עליית העונה האחרונה של "שבתות וחגים" השבוע בכבלים ממחישה את מה שטלוויזיה טובה באמת יכולה לעשות. יחד עם "פלורנטין", "הפוך", "טירונות" ואחרות, הצליחה "שבתות וחגים" להיחרט בתודעתם ובנפשם של צופים רבים.

ומה יש לנו היום על המסך? טלנובלות לסוגיהן ("השיר שלנו", "מיכאלה", "אסתי המכוערת"), תוכניות מציאות ותחרויות ("סוף הדרך", "רצים לדירה", "כוכב נולד"), אקטואליה (התוכנית החדשה של מיקי רוזנטל, נסים משעל) וצרכנות (חיים הכט). על דרמה מושקעת, איכותית, שעולה כסף רב - איש אינו מדבר (היחידה שמתוכננת בקרוב היא עונה שנייה של "טיפול נמרץ" ב"טלעד") ובמקרה הטוב אנחנו זוכים לצפות בהפקות של חיים בוזגלו שהיו במחסנים ("שלווה").

הטענות של הזכייניות כי המצב הכלכלי שלהם לא מאפשר להן להפיק סדרות כאלה נראות מגוחכות לעומת הרווחים שלהן. גם המכרז המתקרב לערוץ 2 לא מהווה סיבה להיכנע לרצון הטבעי שלהן להפיק תוכניות זולות ככל שניתן. הרגולטור חייב לדרוש מהן לחזור ולהשקיע כספים בדרמות, לטובת התעשיה עצמה ולטובת הצופים כולם. וגם הכבלים והלווין מוזמנים להרים תרומה משלהם.

כרטיסים פלוס דיסקים?

אחת הסוגיות הכואבות בתעשיית המוזיקה היא מחירי הדיסקים הגבוהים. בחברות התקליטים טוענים, שמחירי הייצור לא מאפשרים להוריד את המחירים, ואילו את הצרכנים זה לא ממש מעניין - במיוחד כשהאלטרנטיבות - צריבה והורדה מהרשת - כה זמינות.

תשובה מבריקה לדילמה הזו היה אפשר למצוא השבוע במועדון ה"בארבי" בתל אביב: כל מי שקנה כרטיס להופעה (הנפלאה) של "אלג'יר", קיבל את הדיסק החדש שלה - והכל תמורת 40 שקלים. השילוב הזה - של הופעה פלוס דיסק במחיר כזה - הוא אטרקטיבי במיוחד בהתחשב במכירות הדלות של רוב המוזיקאים בישראל, ובצורך התמידי להניע קהל להופעות. דומה שמדובר במודל ששווה בהחלט לאמץ אותו, ויפה שעה אחת קודם.

מתי יום העצמאות?

לוח שידורי יום העצמאות של ערוץ המוזיקה היה איכותי למדי, אבל כל עוד לא המציאו מכונת זמן, נראה שזה קצת מוגזם להמשיך לשדר פרומואים לתוכנית על שרית חדד, שלא לדבר על הפרסומת המיוחדת למנגלים.

מה השעה?

יפה עשה ערוץ 10 כשהשקיע בסדרות-רכש שכבר הוכיחו את עצמן בקרב הקהל הישראלי, וגם בכמה חדשות, אבל תמוהה במקצת העובדה שנדמה שהם לא ממש סומכים עליהן, לפחות לא על "בנות גילמור". לשבץ סידרה משפחתית כזו ביום שישי בשבע בערב, שעה שבה רוב משפחות ארצנו מכונסות לארוחת ערב, משמעו לגזור עליה להסתפק ברייטינג דל יחסית לפוטנציאל שלה. אז נכון, היא מציבה אולי תחרות לקהל הנשי שערוץ 2 נוהג לפנות אליו בערבי שישי, אבל בהתחשב במצאי של ערוץ 10 בשעות הפריים טיים - "בנות גילמור" היתה ראויה לכבוד גדול יותר.

ואם כבר שיבוצים תמוהים, הערה גם ל"טלעד". זה לא קצת מוקדם לשדר את פרייז'ר בשתיים וחצי בלילה? יש ברמנים שעוד לא חזרו מהעבודה.

מה עשה שם אברי?

בתוכנית הבוקר שלו בערוץ 10 מנסה אברי גלעד להשתחרר מתדמית הליצן שדבקה בו ולהציג ארשת של עיתונאי רציני. ובכן, עיתונאי לא מתנדב להגיש מפגן טלוויזיוני דביק של אהבה לחיילים מעזה - כזה שאין בה כל פן עיתונאי, חקרני, דעתני - אלא רק מפגן מזויף של אחידות, דביקות וסיסמאות.

זכותו של ערוץ 10 להרים משדר שכזה במסגרת תוכניות הבידור שלו, אבל אם גלעד רוצה להצטייר כמגיש עיתונאי ולא כבדרן - מוטב לו שיימנע מאירועים כאלה, שגם ככה הוא לא ממש משתלב בהם בטבעיות.