שני משלים אירופים

סאפ כמשל

בשנות ה-90 העליזות והמופלאות, כשהאמריקנים קנו בהמוניהם את המניות של מייקרוסופט, האירופאים קנו בהמוניהם את המניות של סאפ. שתי החברות עשו תוכנות: מייקרוסופט האמריקנית עשתה תוכנות בעיקר לאזרח הקטן, סאפ הגרמנית עשתה תוכנות בעיקר לתאגיד הגדול. סאפ היתה, בעיני האירופאים, התשובה האירופאית הגאה להיי-טק האמריקני.

אחר-כך באו ימי החושך של משבר הטכנולוגיה, וכולם סבלו. חברות עיסקיות קיצצו בקניות ובהתקנות של תוכנות לניהול, סאפ נקלעה למצוקות, חיפשה את עצמה. פתאום היה הרבה פחות בוער לשלב את הפעילויות של תאגיד כלכלי בתוכנת-על אחת לניהול משאבים, לקוחות, חשבונות, ספקים ועוד. מה גם שאותה תוכנית-על לא תמיד עמדה בדרישות, לא סיפקה את הפתרונות, היקשתה במקום להקל.

אבל סאפ שרדה. בהדרגה שבה לעוצמתה, השיקה מוצרים חדשים, תוכנות חדשות, פתחה משרדים חדשים. לא רק בפאלו אלטו שבקליפורניה, בשנחאי שבסין, אלא גם ברעננה. התרחבה, חזרה להרוויח, חזרה לפתח. בארבע השנים שחלפו, מספר אודי זיו, מנכל סאפ-ישראל, רכשה סאפ בישראל 5 חברות והשקיעה מאות מיליוני דולרים. הקמנו מרכז פיתוח חדש ברעננה, השני בעולם, ובמהלך השנה הקרובה נגדיל את מספר עובדיו בעוד 70-60. אנחנו בתנופה.

שמה של סאפ פרץ לתודעתה של דעת הקהל בארץ לא בזכות מוצריה - תוכנות מורכבות לניהול חברות - אלא בזכותו של שי אגסי, בעבר הבעלים של חברת התוכנה הישראלית טופ-טייר שנרכשה על-ידי סאפ תמורת 400 מיליון דולר במזומן. כיום עומד אגסי בראש מרכז הפיתוח של החברה בפאלו אלטו, המעסיק 3,000 עובדי מחקר. לפני שנה נבחר לאחד מ-20 האנשים המשפיעים ביותר על הכלכלה העולמית וכיכב בשערי התקשורת, נישא על גלי התהילה.

טופ-טייר נקנתה על-ידי סאפ בסערת ימי האינתיפאדה, כשתאגידים בינלאומיים קיפלו בזה אחר זה את נוכחותם בישראל. המוצר העיקרי שהיא יצרה לא נראה, על פניו, כדבר שישראל יכולה להצטיין בו: תוכנה למנהלים המעוניינים לשלוט, באמצעות אתר כניסה מרכזי, במידע כולל על הנעשה בחברה שלהם. אלא שדווקא המוצר הישראלי הזה התגלה כמיכרה זהב בינלאומי, תפס גומחה חשובה בשוק והעניק לסאפ יתרונות רבים.

מאז, החברה הגרמנית מרחיבה בהתמדה את השקעותיה כאן. המרכז ברעננה הוא מאגר חדשנות ויצירתיות בלתי-נדלה, אומר זיו. כל תוצרתו מיועדת ליצוא, והתרומה למשק הישראלי משמעותית.

שאלתי את זיו עד כמה קרובה השגמת חלומו של מנהל חברה לקבל על מסך המחשב את מלוא המידע על מה שקורה בחברה שלו. לדעת בזמן אמת מה עושים העובדים, מה רוצים הלקוחות, מה דורשים הספקים, ממה לחוצים הבנקים. ולא רק לדעת, גם לנווט בין המשאבים, לשאול שאלות מהסוג מה יקרה אם נשנה את זה ואת זה, לקבל תשובות מהירות וליישם תרחישים. "הגשמת החלום הזה קרובה", אומר אודי זיו, אבל לא מאוד קרובה. סאפ, לדבריו, עובדת על זה. מובילה את היישומים.

כבר כיום מאפשרות התוכנות שלה לשלב בין היבטים שונים של הפעילות העיסקית, להתגבר על הקושי בחיבור של מערכות המחשב השונות, שנרכשו בזמן שונה, צוידו בתוכנות שונות והותאמו לצרכים שונים. "אבל המצב עדיין רחוק מלהיות אידיאלי. לאירגון עסקי גדול", מספר זיו, "יש מאות ואלפי מערכות מיחשוב שאינן מדברות זו עם זו, לא מחליפות מידע זו עם זו ושהתיאום ביניהן נראה כמעט בלתי-אפשרי. סאפ מנסה לשלבן למערכת-על הוליסטית אחת, באמצעות מוצרים מן המדף, בלא צורך במחקרי-יעוץ יקרים ועבודת ידיים ממושכת. וזה כבר מיושם: "חברה כמו צ'קפוינט", מספר זיו, "לא מתארת לעצמה את חייה העיסקיים ללא התוכנות של סאפ".

האם באמת די כיום בקליק אחד של מחשב כדי לפתוח בפני המנכ"ל את רזיה וסודותיה של החברה?

זיו: "כה רחוק עוד לא הגענו. אפילו השליטה על הנתונים העיקריים בעסק, על משאבי המידע העיקריים של התאגיד, עדיין חלקית. האינטגרציה בין כל המשאבים בחברה נשארה אחד האתגרים הגדולים של שוק התוכנה העיסקי, שממנו תופסת סאפ יותר מ-55%. פריצת דרך גדולה נעשתה באמצעות פיתוח תוכנה חדשה המכנסת את כל החברות-הבנות של חברת האם תחת מטרייה של מערכת מיחשוב משותפת. זיו מנבא לתוכנה זו שוק עצום, מאמריקה ועד סין שבה, הוא אומר, תוך שלוש שנים יהיו יותר חברות עיסקיות מבארה"ב.

"אחד היתרונות התחרותיים של הימצאות בישראל ושל אספקת פתרונות לחברות ישראליות, לממשלת ישראל ולצה"ל, הוא הגיור שעברו התוכנות של סאפ: לעברית, ובמיוחד לכתיבה מימין לשמאל. הודות ליתרון זה, סאפ כיום מוכנה להסתער על שוק התוכנה העיסקית בעולם הערבי. אנחנו נהיה שם", חוזה אודי זיו. "מסע הקניות של סאפ בארץ לא נגמר והיא ממשיכה לתור אחר חברות סטארט-אפ ישראליות, כדי לקנותן. באים אלינו לרעננה מאות יזמים ומציעים את מרכולם. אנחנו בוחנים, שוקלים ולפעמים גם משכנעים".

ומה קורה אחרי שאתם משקיעים בחברת הייטק ישראלית? אוספים את השמנת לאמריקה ומוציאים את העבודה להודו?

"חס ושלום. ההיפך נכון: בכל חברה שסאפ קנתה בישראל היא לפחות הכפילה את מספר מועסקיה הישראלים. כולם הרוויחו מזה. כל עוד נתרכז בארץ בעשיית דברים שהאחרים לא מסוגלים לעשות, כל עוד נהיה חוד החנית של החדשנות והיצירתיות, אף אחד לא יגבר עלינו. ההיי-טק בישראל ימשיך לצמוח - כי לא חשוב כמה עולה להעסיק עובד בישראל, חשוב הערך שמוסיף העובד הזה לחברה".

לסאפ, חברה אירופאית שמחזורה כ-7 מיליארד יורו, הוא הוסיף הרבה. עובדה: בפרוץ האינתיפאדה העסיקה סאפ בישראל 40 עובדים. כיום היא מעסיקה 500, ורוצה עוד ועוד.

הפורום הכלכלי העולמי, המועדון הלא-ממשלתי המפגיש מדינאים עם מדענים ועם עסקים (פעם בשנה בעיירת הסקי השוויצרית דאבוס, פעמים אחרות באתרי נופש הפזורים על פני תבל) מפרסם מדי שנה דירוג של מדיניות לפי מדד תחרותיות הצמיחה. המדד, המשלב נתונים על קידמה טכנולוגית, סביבה מקרו-כלכלית ומוסדות ציבוריים, מדרג 101 מדינות בעולם לפי יכולתן להתחרות בשווקים הבינלאומיים ולבסס על כך את צמיחתן המהירה.

מדד התחרותיות של הפורום הכלכלי העולמי קנה לעצמו מקום של כבוד בין המדדים הרבים של קידמה כלכלית ועיסקית. כבוד גדול למדינה להיות ממוקמת גבוה ולהצטיין בכושר התחרותיות. בסוף השבוע פורסם הדירוג באחרון של הפורום הכלכלי העולמי לשנת 2004-05. המדינה התחרותית ביותר היתה, בפעם השלישית ברציפות, פינלנד. אחריה ארה"ב ואחריה שבדיה. כפי שדווח, כלכלת ישראל דורגה במקום ה-19. מקום סביר, אף כי לא מדהים. בשנת 2002 דורגה ישראל במקום ה-17. אשתקד ירדנו למקום ה-20. השנה התאוששנו למקום ה-19.

בבניית מדד תחרותיות הצמיחה ניתן משקל כבד לחדשנות טכנולוגית; כאן מקומה של ישראל גבוה מאוד. פחות טוב המיקום של ישראל בביצועים של המוסדות הציבוריים. וגם המיתון הכלל-משקי השפיע לרעה.

מהי קבוצת המדינות המובילות בבירור במירוץ התחרותיות? על כך משיב אוגוסטו לופז-קלארוס, הכלכלן הראשי של הפורום הכלכלי העולמי: "המובילות הן המדינות הסקנדינביות. כל הארבע - פינלנד, שבדיה, דנמרק ונורבגיה - נמצאות בצמרת-שבצמרת של המדינות התחרותיות ביותר. הן מצטיינות בניהול כלכלי, בסביבה חוקתית ופוליטית יציבה, באיכות גבוהה של מוסדות המימשל ובמגזר עיסקי הפועל בחזית של חדשנות טכנולוגית".

במה עוד הן מצטיינות? ארבע הסקנדינביות הן מדינות רווחה מובילות. אזרחיהן משלמים מסי הכנסה גבוהים מאוד. המגזר הציבורי בהן גדול, תופס מקום רחב בכלכלותיהן. האיגודים המקצועיים שלהן חזקים ומפלגות סוציאל-דמוקרטיות הן הכוח הפוליטי הדומיננטי. על אף המאפיינים הללו, הנחשבים בישראל לחסרונות מבניים איומים, הדורשים רפורמה מיידית, הצליחו פינלנד, שבדיה, דנמרק ונורבגיה להגיע לצמרת התחרותיות העולמית.

יש בישראל מדינאים ופרשנים הרואים בדגם הכלכלי-חברתי הסקנדינבי את תמצית השלילה. מודל שחור משחור, שישראל צריכה להתרחק ממנו בכל כוחה. אני ממליץ להם לעיין בדו"ח התחרותיות של הפורום הכלכלי העולמי. אחד משני יושבי הראש של הפורום, פרופ' מייקל פורטר מאוניברסיטת הארוורד, יגיע בשבוע הבא לועידת סטארט-אפ בירושלים (לשבע שעות).

הוא כבר יסביר למתלבטים שאין דרך-מלך אחת לשגשוג כלכלי: דרכים אחדות מובילות לכך, והדרך הסקנדינבית לא פחות טובה מהניו-זילנדית, למשל.