מה הפעולה הראשונה שצריך לעשות כדי להציל את החינוך בישראל?

ההתפתחות הרגשית במרכז

פרופ'־מחקר דן שכטמן / חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2011

איך לשפר את החינוך במדינת ישראל? 1. להדגיש יותר את נושא החינוך וההתפתחות הרגשית־חברתית של התלמידים.

2. הקשר של המורה והתלמיד כמו גם הקשר בין התלמידים לבין עצמם הוא מפתח להצלחת התלמידים ברמת ההישגים וברמה החברתית. 3. בהכשרת מורים חייב להיות מהפך שבו הדגש ישתנה מפדגוגיה לחינוך. 4. בהכשרת מורים יש לטפח את הנושא הרגשי־חברתי, ולהקנות למורים כלים כדי ליצור קשר קרוב עם התלמיד. 5. בתהליך הכשרת המורה יש לתת כלים לפיתוח אקלים כיתה מיטבי.

למקסם את הפוטנציאל של כל תלמיד

עינת קליש רותם / ראשת עיריית חיפה

מאז ומתמיד פעלה מערכת החינוך הארצית מתוך ראייה של כלל התלמידים כמקשה אחת. זה קורה גם היום: כולם נדרשים להתאים את עצמם לתוכנית לימוד אחת. אבל כשם שבני אדם שונים בוחרים בבגרותם ללמוד מקצועות שונים ולעסוק בתחומים שונים, בהתאם לכישוריהם האישיים, כך חובתה של מערכת החינוך לסייע לכל ילד וילדה לגלות את יכולותיהם האישיות כבר במהלך שנות לימודיהם הראשונות בבית הספר היסודי.

בהתאם למודל המיושם בהצלחה בחיפה, יש להפעיל מגוון של תוכניות חינוכיות פרטניות המעניקות כלים ומנועי צמיחה, ובכך מאפשרות לכל תלמיד לגלות ולמצות את כישוריו ויכולותיו כבר במהלך השנים הראשונות לחייו. על מנת שניתן יהיה להוציא לפועל תוכניות כאלה, מערכת החינוך חייבת לחזק את מערך המורות והמורים. כפי שמערכת הביטחון משקיעה במפקדים ראויים, כך בתי הספר חייבים צוותי הוראה שמתוגמלים היטב ומחויבים הן לתלמידים והן למערכת עצמה.

להחזיר את הריספקט

שמואל סלבין / מנכ"ל משרדי האוצר והרווחה לשעבר

המורים הם הדבר החשוב ביותר במערכת החינוך ולכן מהם צריך להתחיל. צריך להעלות את תנאי הסף לכניסה ללימודי ההוראה בסמינרים להוראה ובאוניברסיטאות. ההכבדה בתנאי הקבלה יעניקו יוקרה גבוהה יותר למקצוע, ובתוספת העלאת שכר כך שיהיה שכר ראוי, דבר זה יגרום לאנשים מוכשרים וטובים להגיע למערכת וכך תשתפר איכות ההוראה ואיכות הלימודים וסביבת חדר המורים.

הבעיה הקריטית השנייה של המערכת שדורשת טיפול מיידי, היא חוסר הכבוד והריספקט לעובדי ההוראה. שינוי זה יימשך זמן רב, אבל חייבים להחזיר את המטוטלת מהתלמיד שהוא כיום המרכז של האירוע החינוכי ומרכז בית הספר, לכך שהמורים והמנהלים הם המכתיבים והם החשובים במערכת ההוראה. התהליך הזה ישפר את דימוי מקצוע ההוראה וימנע אירועים מבישים בהם ההורים והתלמידים מחליטים מה קורה בבית הספר – מה שגורם נזק עצום למערכת החינוך, להריסת מקצוע ההוראה ולירידה ברמת החינוך.

בתוספת של שיפור השכלת המורה ושכרו הראוי, הכוח וההשפעה יחזרו למורים ולמורות. המצב הנוכחי רע למערכת ההוראה, לעובדי ההוראה וגם לתלמידים.

לקום כשהמורה נכנס

משה דץ / זמר, מוזיקאי, מנחה

הייתי מחזיר למערכת החינוך שלושה דברים שנעלמו ממנה והראשון הוא הכבוד למורה. היום התלמידים ממשיכים לעסוק בענייניהם גם אחרי שהמורה נכנס, וגם אחרי שהוא גוער בהם ומבקש שיואילו לשבת. אני רוצה שהתלמידים יקומו כשהמורה נכנס ויתיישבו רק אחרי שהוא יושב.

הייתי מחזיר לכל כיתה את דגל ישראל, אנחנו המדינה היחידה שלא מתגאה בדגל שלה. והייתי מחזיר למערכת השעות את שיעור חברה, שבעיניי חשוב הרבה יותר מעוד משוואה או עוד פרק בתנ"ך. שיעור חברה הוא השעה היחידה בשבוע שבה המורה והתלמידים יכולים להתקרב זה לזה, המורה ישמע על בעיות שהתעוררו, ידון בהן, אולי גם יפתור חלק מהן, והאווירה תהיה הרבה יותר נעימה.

שר חינוך לא פוליטי

לימור לבנת / שרת החינוך 2001־2006

מערכת החינוך צריכה יציבות. אין דבר חשוב מזה. ולכן יש למנות שר חינוך מחוץ למערכת הפוליטית למשך חמש שנים, כדי שיוכל לטפל בכל בעיות המערכת מבלי קשר לחוסר היציבות של המערכת הפוליטית.

|

לשחק רק באנגלית בהפסקות

ד"ר אייל דורון / חוקר ומפתח חשיבה יצירתית

5 פעולות ראשונות: 1. בניגוד לנטייה של כל בית ספר לרשום חזון עם אלף מטרות ("התלמיד במרכז", "לומד סקרן ויצירתי", "עזרה לאחר"), להתמקד במטרה אחת גדולה. כרגע בשטח זה הרבה מאוד של קצת מכל דבר. 2. לטפח באמת כישורים חברתיים: לימוד רב־גילי, להחליף מקומות וקבוצות עבודה, לדבר כל שבוע עם כיתה אחרת בעולם, לתת משימה שבועית: לספר על "חבר חדש שלי" מכיתה אחרת. 3. אנגלית מדוברת: הילדים כותבים מונולוגים באנגלית שמתלוננים כמה משעמם בבית ספר, לשחק רק באנגלית בהפסקות (בתמורה להכפלת זמן ההפסקה) ולחגוג באנגלית עם מכשירי טכנולוגיה שלא מדברים עברית. 4. לבקש מכל מורה להגדיר את עצמו בכרטיס ביקור אישי מחדש, הכל חוץ מ"מורה". למשל: "מוביל תהליכים של צמיחה אישית". הגדרה דינאמית מייצרת תודעה דינאמית. 5. להכיר בעובדה שצריך להתחיל את כל מערכת החינוך מחדש, כמו שעשו עם תאגיד השידור (זה עבד לא רע). עד אז, לנשום, ולהאמין בילדים שלנו ובמורים שלהם, זה הכי חשוב.

בני ביטון | צילום: יובל חן

לייצר איזון מגדרי במערכת

בני ביטון / ראש עיריית דימונה

נכון להיום, למעלה מ־95% מהמורים בבתי הספר היסודיים הם נשים. בתיכונים הנשים מהוות למעלה מ־65% מסך המורים. יותר נשים מעדיפות לעסוק בהוראה, גם משום שהמקצוע הזה מאפשר להן לנהל את משק הבית ולבלות יותר זמן עם הילדים.

לעניות דעתי, המערכת זקוקה כיום ליותר איזון מגדרי - בלי חלילה להפחית מחשיבותן של המורות. עם עליית שכר המורים, בתקווה שזו תהיה עלייה משמעותית, ניתן יהיה לגייס יותר מורים גברים ולשלב במערכת עוד אנשי חינוך צעירים ושאפתניים שיספקו לתלמידים גם דמות אבהית.

לשמור על המורשת שלנו

אליהו ליבמן / ראש מועצת קריית ארבע־חברון

מדינת ישראל צריכה לקחת אחריות גדולה יותר על שמירת המורשת וההיסטוריה של העם היהודי והנחלתן לתלמידים. לצערי ציבורים שלמים בישראל פחות מחוברים למורשת ישראל, לתורת ישראל ולמסורת ישראל, וחלקים נרחבים מהנוער שלנו סובלים מבורות. לכן הייתי מציע לשרי החינוך הבאים להשקיע יותר במורשת שלנו.

לא ייתכן שיהיו תלמידים במדינת ישראל שלא יבקרו בירושלים, שלא יבקרו במערת המכפלה, שלא ינשמו את ההיסטוריה שלנו. חזרנו לארץ אחרי 2,000 שנות גלות לא כדי להביא את הגלות אלינו הביתה אלא כדי להמשיך את המסורת. שום דבר לא צריך להיות בכפייה, אלא בהבנה מלאה לפיה עם שלא זוכר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.

לאפשר לרשויות להכשיר מורים

משה פדלון / ראש עיריית הרצליה

הרשויות המקומיות מתמודדות עם מצב חירום לאומי שעיקרו מחסור חמור בכוח אדם במערכת החינוך. עלינו להתייחס לכך בכובד ראש, בדיוק כמו שהתייחסנו למצבי חירום אחרים, דוגמת מבצעים צבאיים ומשבר הקורונה. לכן, אני קורא למדינה - תנו לרשויות המקומיות את האחריות והסמכות לטפל במצב.

אפשרו לנו לגייס בעצמנו כוח אדם איכותי ולטפח את הקיים, תנו לנו לפתור חסמים כגון הקצאת מגורים למורות ולמורים שגרים מחוץ לעיר, אפשרו לנו לסבסד הסעות, הקצו לנו משאבים להכשיר ולמקצע אנשי חינוך טובים ולהתאימם לעולם החדש והמודרני. בנוסף, הרשויות המקומיות צריכות לחזק ולטפח את תנועות הנוער העירוניות שמקנות לנוער כלים משמעותיים שהופכים אותם לאנשים ערכיים וטובים יותר.

להקים מועצת אנשי חינוך

יולי תמיר / שרת החינוך 2006־2009

הפעולה הראשונה היא להקים מועצה של אנשי חינוך - אנשי שטח שחווים את המערכת יום־יום - כדי לחשוב יחד איך עושים מהפכה בחינוך. אנחנו בבית ברל מתחילים מהלך כזה בשנה הבא וכולם מוזמנים להצטרף.

צריך רוח גבית מההורים

רולא עסלי / זוכת "המורה של המדינה" 2022

אני רואה כמה נקודות שיצילו את מערכת החינוך. ראשית, צריך לדחוף ליותר מעורבות של ההורים בחיי ילדיהם בבית הספר. לצערי, הורים רבים נותנים לילדים שלהם חופש גדול מדי – הם מגיעים באיחור לכיתה, נעדרים משיעורים והרבה פעמים ההורים לא יודעים מה קורה עם הילדים שלהם. משרד החינוך צריך להפעיל חשיבה יצירתית שתחייב הורים להיות מעורבים יותר אבל לא מתערבים במערכת החינוך – כי מזה יש בשפע.

השאיפה היא שנוכל לפעול ביחד, הורים ומורים, עם גב של משרד החינוך כמובן. אנחנו המורים נלחמים לא רק במעמד שלנו ובמשכורות הנמוכות שאנחנו מקבלים לצד שחיקה במקצוע, אלא גם ברוח צד מההורים שרק פוגעת. הורה שיחויב לבדוק אם הילד שלו מכין שיעורים, עומד במטלות בית ספר, לא מאחר לכיתה ולא נעדר מספסל הלימודים, זו הרוח הגבית לדחוף להצלחה.

בנוסף, כמובן שחשוב להעלות משכורות. מי שנשרו מהמערכת ההוראה אלו דווקא המורים הכי טובים. הפתרון הוא חד־משמעי להעלות את מעמדו ושכרו של המורה בישראל באשר הוא. משרד החינוך גם יכול לתת תמריצים שיעודדו וירעננו את המורים במערכת מה שיעודד את הסגל שנותר במשמרת להישאר בהוראה ולא לנטוש. למשל תגמולים ביחס לתפוקה של מורה ולהעניק לו יותר סמכויות. מצד שני חשוב גם שהמערכת לא תמהר לקלוט כל מורה אלא תמיין ותציב דרישות גם בכניסה למערכת כדי לשמור על איכות המקצוע וגם לאורך מילוי תפקידו של המורה. זה יהיה WINWIN בין המורה לבין המערכת.

|

דרושה מהפכה ברגולציה של משרד החינוך

פרופ' אהרן צ'חנובר / זוכה פרס נובל בכימיה 2004

מערכת החינוך יושבת בתוך עמה, ובמידה רבה היא בבואת מראה של האווירה בחברה הישראלית. כאשר ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת שלטת הסתה, אלימות, שיח של שנאת האחר באשר הוא אחר, וקריאה לערעור מערכות שלטון, וכאשר הפוליטיקאים עצמם מהווים מודל חיקוי לאותן רוחות שליליות בנושאם את לפיד ההסתה, אל לנו לצפות ממערכת החינוך להתעלות ערכית מעל מה שצרכניה התלמידים רואים, שומעים, חשים ולכן מפנימים כמעט כל העת.

בנוסף, מעמד המורה הידרדר משך שנים ארוכות לשפל חסר תקדים. הראיה – החוסר באלפי עובדי הוראה, הנטישה ההמונית את המקצוע, ובתי האולפנה החצי שוממים להכשרת מורים. ברור שכדי להחזיר את מעמד המורה למה שהיה בימים עברו, מתוך שאיפה אולי להביאו למקבילו בפינלנד או בסינגפור, דרושה העלאת שכר משמעותית. חבל שההאחראים לכך לא יוזמים זאת בעצמם ומחכים להפעלת נשק השביתה כדי להתעורר ואפילו להצדיק את הדרישות. תמימות היא אולי לחשוב שהם – מתוקף תפקידם – אמורים ואולי חייבים לעשות כן.

אך גם על המורים חלה אחריות כבדה. יש לנער את המערכת מקיפאון בן שנים שאחז בה, להתאימה לצרכי ודרישות המשק, לקלוף ממנה שכבות שומן מיותרות של ביורוקרטיה, ניהול ופיקוח, לשנות את יחס כוח האדם לטובת מורים של ממש, ולתת אוטונומיה גדולה בהרבה לדרגים הנמוכים, מן השלטון המקומי ומטה. הרגולציה של משרד החינוך ברמת הפרטים היא הרסנית, ומבנהו גם כן דורש מהפכה.

וחשוב בה במידה - תשתיות. יש להשקיע בכיתות מתקדמות, מעבדות משוכללות והוראה ממוחשבת. כבר חלפה רבע מהמאה ה־21 והמערכת נמצאת שנים רבות מאחור.

ואחרון: אם לא ישולבו כל הסקטורים באוכלוסיה – חרדים, ערבים ותושבי הפריפריה החברתית, ולא רק תושבי רעננה והרצליה - בהכשרת התלמידים לחיים המודרניים, כלכלת ישראל והחברה הישראלית לא יעמדו בנטל.

תוכנית חירום לגיוס מורים

רונית תירוש / מנכ"לית משרד החינוך 2001־2005

הבעיה העיקרית היא שיש מחסור במורים ויותר מכך הבעיה נעוצה באיכות המורים. יש היצע ואין ביקוש. לכן הייתי בונה תוכנית חירום לעידוד וגיוס מורים איכותיים על ידי מתן מלגת לימודים מלאה לתואר ראשון ושני תוך מיון הפונים על פי מדדים איכותניים ומבחני אישיות. אמנם הפתרון אינו מיידי, אבל לפחות נבנה אופק שמבטיח תוצאות איכותיות.

הכשרת המורים צריכה להשתנות כמו גם סביבות הלמידה: בלימודי התואר הראשון והשני יש לשלב שיטות הוראה אלטרנטיביות ותכנים בין־תחומיים כי בשלב הבא צריך לבטל מקצועות יחידניים ולעבור ללימוד רב־תחומי.

הסכם שכר חדש ומודרני

יוסי קוצ'יק / לשעבר מנכ"ל משרד רה"מ והממונה על השכר באוצר

אין לי מושג כיצד יסתיים המשבר הנוכחי אך לטעמי האפשרות המומלצת היא הסכם ביניים למשך שנה אחת בלבד כשבמהלך השנה יתקיים מו"מ אשר במהלכו תסוכם רפורמה מהותית ואיכותית בשכר המורים בישראל (הצעה שהוצעה השבוע על ידי פרופ' יולי תמיר שרת החינוך לשעבר). כל חלופה אחרת שתוכרע במאבק כוחני לא תשפר או תקדם את החינוך בישראל.

מערכת החינוך ניצבת בפני בעיות אדירות שתקצר היריעה מלהרחיב עליהן. אין לצערי מהלך פלאים אחד שיחלץ אותה מהמשבר הקשה שאליו נקלעה. על כן, תוספות שכר לכלל המורים ללא רפורמה מהותית לא תפתור את המשבר.

לכן, חייבים להתמקד בשנה הקרובה ובו־זמנית בשני מאמצים עיקריים: חתימה על הסכם שכר חדש ומודרני הקושר בין השכלה, הכשרות, דרגות ניהול וותק (רפורמה מרחיקת לכת כזו נעשתה לאחרונה בשכרן של העובדות הסוציאליות בישראל). ובמקביל הקמת ועדה ציבורית־מקצועית מהדרגה העליונה, במינוי הממשלה, שתבחן ותמליץ על השינויים המבניים הנדרשים למערכת החינוך, שינויים הנדרשים לה כאוויר לנשימה. שני המאמצים קשורים מהותית זה בזה. במידה ויבוצעו בו־זמנית הם יוכלו להוות בסיס אמיתי לשיפור שכולנו משוועים לו.

|

לשפר את מתחמי בתי הספר

יפה דנינו / זוכת "המורה של המדינה" 2022

אנחנו הבסיס. וזה אומר שצריך לחזק ולשפר את מעמדו של המורה שייראה איכותי בעיני כל החברה לא רק בפני התלמידים. זה אומר לשפר את התנאים בתוך מתחמי בתי הספר, מקום עבודה נוח בשעות הפרטניות שישמש גם למורות לבדוק בחנים ומבחנים, שיהיה מקום אינטימי מקדם ומזמן לשיח נעים בין מורה להורה של תלמיד.

שנית, כשאני מדברת על מעמדו של המורה אני מתכוונת גם לצורך הנדרש להציב גבולות להורים. חשוב שהורים יהיו שם לילדים שלהם, אבל נכון להיום צריך להחזיר למורים את התחושה שסומכים עלינו. יש לנו את הכלים והורים לא יכולים להחליט בתוך הכיתה. משרד החינוך צריך גם בזה לקחת אחריות בטיפול ולהחזיר עטרה ליושנה.

מורים כמוני עובדים מהנשמה. אני 34 שנים במערכת והמאבק על שכרם של המורים הוותיקים זה הדבר המשפיל ביותר. גם הבן שלי במערכת, סיים תואר שני וקורס מנהלים, ואני חרדה לעתיד המקצועי שלו. האם מישהו דואג לו כשהוא נותן את כל כולו כפי שחונך בבית?

ריסטארט בכל מדרגות התגמול

רז קינסטליך / ראש עיריית ראשון־לציון

הדרך ליצירת חברה בריאה ואיכותית עוברת במערכת החינוך. בשל כך, מתחדד הצורך בהבאת אנשים איכותיים למערכת אשר יקדמו הישגים לימודיים, לצד הקניית ערכים לעתיד. על מנת לעודד את הגעתם של מורים חדשים ואיכותיים, שירצו להיות במערכת, צריך לעשות ריסטארט בכל מדרגות התגמול פעם אחת ולתמיד ולהתייחס למורות ולמורים שלנו אחרת. כל עוד אין תמריץ כלכלי, מערכת החינוך תמשיך לאבד כוח אדם פוטנציאלי, או לחלופין לשמר כוח אדם פחות איכותי לילדים שלנו. הגדלת מצבת כוח האדם ותוספת של מורים חדשים ישדרגו את הלמידה ויאפשרו לימוד בכיתות קטנות יותר והענקת יחס אישי.

לשפר את תנאי השכר

הרב יצחק לוי / שר החינוך 1998־1999

הדבר הראשון שהייתי עושה זה לשפר באופן דרמטי את תנאי השכר של המורים. זה נושא שהוא מובהק ביותר – הכוחות הטובים בהוראה כבר מתרחקים מהמקצוע ואחת הסיבות העיקריות להתרחקות הזאת זה נושא השכר.

בשנים האחרונות אני עומד בראש הוועד המנהל של מכללה לחינוך, "האקדמית חמדת" ובמקביל אני גם מלמד שם. אני חשוף ממש מקרוב למה שקורה בשטח כי המכללה שלנו היא הספקית העיקרית של מחנכות ושל מורים לכל החינוך הממלכתי־דתי בדרום. אני שומע את הסטודנטיות והסטודנטים מדברים על מה הן המוטיבציות שלהם ללכת לחינוך ולאחרונה יותר ויותר מהם מדברים על לחפש מקצוע אחר. חלקם אפילו כבר מחפשים, לכן אני חושב שזה הדבר הראשון שצריך לפתור.

קודם כל, הגיל הרך

מיקי מוכתר / כוכבת ילדים ופעילה במטה המאבק למען הילדים

הדבר הראשון שהייתי מטפלת בו הוא המעונות לגיל הרך. בגיל הזה, שבו המוח מתפתח והאישיות מתעצבת, קריטי להעניק לפעוטות שלנו את מלוא התנאים לגדול ולצמוח כשהם עטופים בחום ואהבה. התקינה שמוגדרת היום במעונות לא מאפשרת מענה לצורכי הפעוטות. מטפלת אחת לשישה תינוקות, מטפלת אחת ל־11 בני שנתיים. יש כאן מישהו שיכול לטפל לבד ב־11 בני שנתיים? אז למה נדמה לנו שמישהו אחר יכול לעשות את זה?

הילדים הם המשאב הכי חשוב במדינה, וההשקעה המשתלמת ביותר היא בילדים שלנו. תקינה, שכר והכשרה הם הכלים להבטיח את שלומם של היקרים לנו מכל.

לדאוג לכל התלמידים, לכולם

ישראל פרוש / ראש העיר אלעד

שני נושאים אקוטיים במיוחד לעתידם של הילדים וחשוב לטפל בהם בדחיפות. הנושא הראשון הוא לדאוג שכל ילד מגיל חינוך יישב במבנה קבע ראוי ומכובד. צריך לזכור שדווקא בערים עם דירוג סוציו־אקונומי נמוך, ובמשפחות ברוכות ילדים, לילדים אין תמיד את המרחב המספק בבית. חלק ניכר מאוד מהיממה מעבירים הילדים במוסדות החינוך, ולכן הם צריכים להיות ראויים, במבני קבע ולא במבנים יבילים ומכולות, שעדיין ניתן לראות במקומות רבים.

הנושא השני הוא שיפור התנאים של מוסדות הפטור. ישנם ציבורים גדולים מאוד בישראל שלאור הוראות רבותיהם ומורי דרכיהם בוחרים במוסדות הפטור. העובדה הזו אינה מצדיקה בשום אופן את "הענשת" הילדים הללו. אם ילד לומד במוסד פטור, זה לא אומר שהוא לא צריך לקבל כלים ותקציבים שיסייעו להתפתחותו הרגשית, המוטורית והשכלית. הענשה תקציבית של ילדים היא דבר פסול שגורם לבעיות נשירה, בעיות נפשיות ועוד.

להביא את בעלי החלומות

רוני סומק / משורר

38 שנים לימדתי בתיכון. בחרתי ללמד שם. המוטו שתליתי על הקיר הדמיוני שלי לפני שנכנסתי לכיתה מורכב משני קטעים. הקטע הראשון הוא שתי שורות מתוך שיר של אברהם בן־יצחק: "אשרי הזורעים ולא יקצרו / כי ירחיקו נדוד". הקטע השני הוא שיר של ברכט: "הצעירים יושבים כפופים על הספרים / לשם מה הם לומדים? / שום ספר אינו מלמד / איך אדם תלוי בגדר־תיל / ישיג קצת מים".

תחשבו על הפינג־פונג הזה. טונות של אופטימיות בשורות של בן־יצחק וכרטיס אדום ברכטי תלוי על גדר תיל. ויאמר מיד: מי שלא יודע לאיית בחדר הכיתה את המילה "אופטימיות" – שיחפש מקום על ספסל הממתינים בלשכת העבודה.

אבל בשביל שיבואו לבתי ספר בעלי חלומות צריך לגרום להם לצחוק גם בדרך אל הבנק. לא הייתי מחזיק יום אחד אם הייתי תלוי רק בתלוש המשכורת שלי כמורה.

רק שידוד מערכות כללי יכול

פרופ' אברהם הרשקו / זוכה פרס נובל בכימיה 2004

ברור לכל שמערכת החינוך בישראל לא מתפקדת כבר שנים רבות ועכשיו היא קורסת. כמובן, הבעיה המידית היא השכר העלוב של המורים, אשר מרתיע אנשים איכותיים רבים מלבחור בהוראה. אבל, יש גם עיוות קשה במבנה של כל המערכת בישראל.

לא ייתכן שפקידים במשרד האוצר יקבעו מה טוב לחינוך ילדי ישראל. גם אנשי משרד החינוך עסוקים יותר בבירוקרטיה ובאיסוף ציוני מיצ"ב מאשר בחינוך. כתוצאה מכך, מורים ואנשי חינוך מצוינים אשר התגייסו למשימה למרות משכורת הרעב, נוטשים את המערכת כי לא יכולים לסבול את הבירוקרטיה של משרד החינוך.

רק שידוד מערכות כללי יכול לפתור את המשבר הנוכחי, אשר בו ייבנה מבנה חדש לחלוטין לניהול מערכת החינוך, בלתי פוליטי ובעל חזון לטווח ארוך. יינתן תקציב ראוי לניהול המערכת על ידי אנשי חינוך אמתיים, כך שיהיה ניתן לגייס מורים איכותיים לילדי ישראל.

לתת תנאי פרישה כמו בצבא

רביד נחום / זוכת "המורה של המדינה" 2017

קודם כל ולפני הכל צריך לשנות את כל המערכת. נקודה. היא פשוט לא עובדת נכון וכבר לא מתאימה בכלל לילדים של היום. זו מערכת שהיא ארכאית ולא השתנתה בכלום מאז שאני הייתי ילדה, שאז היחסים בין הורים לילדיהם היו מרוחקים יותר וסמכותיים יותר. גם המורים היה להם כוח סמכותי יותר מול התלמידים.

היום הורים מתערבים יותר מדי בחיי בית הספר. אנו מכנים את התופעה "הורות הליקופטר": הורים שמרחפים מעל הילדים כל הזמן ובכל דבר מרגישים צורך ודחף להתעניין ולקבוע דברים. לצערי, "הורות הליקופטר" זה אומר שאפשר "להיכנס במורה", אם המורה לא נתן ציון טוב לילד או העז להעניש. אז גם כאן, מערכת החינוך צריכה לעבור תהליך של התאמה בהתחשב בעובדה שהורים מקורבים לילדים שלהם – הילד מסמס להורה מהשיעור על כל עניין וצריך שיושמו גבולות להתערבות הורים בטריטוריה של המורים.

בנוסף, מורה שנכנס למערכת צריך להרגיש טוב ולא אמור לקבל 5,000 או 6,000 שקל, אבל אין ספק שצריך גם תגמול מיידי לעמודי התווך של מערכת ההוראה – המורים הוותיקים. צריך לתת ביטוי לערך של הידע והניסיון ולתת תמריצים למורים עם הישגים. גם את נושא הפרישה צריך להעלות על סדר היום ולתת תנאי פרישה הולמים – כי מורה שחוק רק מזיק למערכת ולתלמידים. צריך לאפשר פרישה מוקדמת בתנאים טובים כמו בצבא ואז יפנו את המקום למורים צעירים.

לשלם יותר, לגייס יותר

שפרה הורן / סופרת

לכשסיימתי את לימודי הבי.אי שלי באוניברסיטה, ביקשו הוריי שאמשיך ללימודי תעודת הוראה. אז האמינו כי מעמד המורה הוא מהגבוהים שיש, ומשתווה כמעט לזה של הרופא.

אך סקר שנערך בשנת 2019 הוכיח כי ישראל ממוקמת במקום אחד לפני האחרון מבין 35 מדינות ונחשבת לאחת המדינות שמתייחסת באופן הגרוע ביותר למורים. כפועל יוצא מכך גם רמתם הנמוכה של המורים, המשכורות, רמת התלמידים ויחסם למורה. מכאן אין להתפלא כי ישראל היא אחת המדינות היחידות שבהן רוב בתי האב השיבו שהיו מתנגדים לכך שילדיהם יהיו מורים ומכאן גם המחסור במורים טובים.

לדעתי, יש להעלות את משכורות המורים. בד בבד עם העלייה במשכורות, ניתן יהיה לגייס מורים בעלי כישורים טובים יותר, במיוחד ללימודי הליבה, ומאמינה שכפועל יוצא יעלה גם מעמד המקצוע בארצנו.

להפריד בין פוליטיקה לחינוך

יבגני לילבמן / זוכה "המורה של המדינה" 2016

ראשית, הגיע הזמן שפוליטיקאים לא ייכנסו לעניין של מתן השכלה לילדי המדינה. זה לא עניין פוליטי – זה חינוך. בנוסף, אם רוצים שמערכת החינוך תפרח צריך להעלות מיד את המשכורת של המורים – מהלך שימשוך את האנשים המקצועיים להצטרף למערכת החינוך. כיום מה שמונע מרבים מהם לעשות זאת היא המשכורת העלובה של מורה בישראל.

להוריד גרסאות עדכון למערכת

יובל אברמוביץ' / סופר ומרצה

החופש הגדול לא מתאים למאה ה־21. וזה לא עוד טקסט ממורמר של סוף אוגוסט לח במיוחד. זה טקסט על ילדי דור הטיקטוק שצורכים עולם ומלואו בסרטונים שאורכם 15 שניות ולומדים במערכת חינוך איטית שנולדה לפני 75 שנה ומעניקה להם 60 ימי בטלה.

הגיע הזמן להוריד גרסאות עדכון לאורכו של החופש הגדול, לאורכם של השיעורים ולתכנים. פחות שירת ימי הביניים ומחוגה ויותר כישורי חיים. הגיע הזמן לאמץ אלמנטים ממערכת החינוך של ניו־זילנד שמחלקת את השנה לארבעה סמסטרים עם חופשה בת שבוע ימים בתום כל סמסטר וחופשת קיץ בת חודש.

ורגע לפני שתגידו "אבל למורים ולמורות מגיע חופש גדול" אז גם בגזרה הזאת הגיע הזמן לעדכון גרסה ולשינוי הפזמון החוזר (מתקופת שירת ימי הביניים?) במחשבה שנייה, הגיע זמן המהפכה!

כן, מגיע למורות חופשות, מגיע למורות משכורות מכבדות, מגיע למורות תנאים סוציאליים אבל גם מגיע לילדים שלנו מערכת חינוך שיודעת לבצע הפרדה מוחלטת בין דרישות אנשי החינוך לתיקון תנאי העסקתם לבין פתיחתה או סגירתה של שנת הלימודים.

הגיע הזמן לעשות גרסת עדכון לצורת המאבק המתישה, המסוכסכת והמרחיקה.

ואולי פשוט הגיע הזמן להתחיל מהתחלה.

לפתוח כל שנה במעגלי שיח

אלון דוידי / ראש עיריית שדרות

כדי לשפר את החינוך של ילדי ישראל, יש לפתוח כל שנת לימודים בשבוע של מפגשים שיכלול אינטראקציה בין כל חלקי האוכלוסייה - פריפריה עם מרכז, חילונים עם דתיים, תוך למידה על יצירת שותפות ואמון ועבודה בתוך קבוצה ובין קבוצות.

שבוע כזה יעשיר רבות את עולמם של התלמידים. הוא לא רק יסייע בשיפור החינוך, אלא גם יעניק שיעור חשוב לחיים. אני מאמין גדול במימוש הפוטנציאל של כל ילד וילדה, כי הרצון והמוטיבציה להצליח נמצאים אצל כל אחד ואחת ותפקידנו הוא לסייע להם ולהוביל אותם להצלחה.

לעודד את תחושת השליחות

יעל גולדמן / דוגמנית ומנחה, אם לשתי תלמידות ולילד בגן

"תיקון העולם משמעו תיקון החינוך", אמר יאנוש קורצ'אק, וזו המשימה הראשונה. מערכת החינוך הישראלית השתנתה במאה האחרונה בצורה מינורית בלבד, בזמן ששאר העולם, בכל תחום ומקצוע אפשרי, טס קדימה בקצב מסחרר. נוצר מצב אבסורדי שבו ילדינו ממשיכים ללמוד בשיטות ישנות כיצד עליהם להתנהל בעתיד. אפשר וצריך לעשות טיפול שורש שיתחיל בהחזרת הכבוד למקצוע הזה שקרוב לליבי במיוחד. אחותי הקטנה עשתה הסבה ומלמדת בתיכון ילדים חירשים מתוך תחושת שליחות אמיתית.

תחושת השליחות שאנחנו מצפים למצוא אצל המורים לא תיווצר מעצמה. המדינה חייבת לגרום לאנשים טובים ואיכותיים להישאר במערכת בכך שתעניק להם את הכבוד והיחס שראוי לתת לאנשים שמגדלים ומחנכים את הילדים שלנו – וזה אומר גם שכר ראוי. הרי המורים לא רק בודקים מבחנים, הם אלה שצריכים להגיד את המילה הנכונה, לעודד ולתת השראה. היו לי כמה מורים כאלה בחיי, ועד היום אני זוכרת מה הרגשתי כשאחד מהם האמין בי.

לתת את הבמה למומחים

טל אוחנה / ראשת עיריית ירוחם

הפעולה החשובה ביותר להתאמת המערכת לאתגרי הזמן היא הגברת האיכות והגיוון של אנשי החינוך. תארו לכם שבכל בוקר מגיעים לבתי הספר אנשי מקצוע מומחים ומצטיינים בתחומם: מוזיקאים, מהנדסים, משפטנים, מורי דרך וחוקרי מדע, שייבחרו למשימה בזכות ההון האישי שלהם, התשוקה הגדולה שלהם לתחום והרצון לחלוק מהידע שרכשו.

כמו במוסדות האקדמיים, גם הם לא צריכים להיות מועסקים במשרות מלאות בבתי הספר ולא להוציא תעודת הוראה. הם כן חייבים לדעת לעבוד בצוות לצידם של אנשי חינוך ערכיים, שהוכשרו לפתח מיומנויות רגשיות וחברתיות ולמצות את היכולות של התלמידים שלהם.

אנחנו בעידן של התמחויות, ובעידן כזה הידע יכול להיות מועבר רק על ידי מומחים שלא חייבים ללמד 30 תלמידים בכיתה. גם באודיטוריום של 100 מקומות אפשר להעביר שיעור איכותי, וכמובן גם לשלם שכר ראוי למי שנבחר למשימה. בואו ניתן למנהלים לגייס את מומחי הידע שלהם, מהקהילה, מהארץ או מחו"ל.

להעלות את איכות המורים

אורית מולווידזון / זוכת "המורה של המדינה" 2018

דבר ראשון צריך להעלות את איכות המורים באמצעות שיפור תנאי ההעסקה. כיום התנאים לא טובים ואז תנאי הסף לקבלת מורים מאוד נמוכים. לצד זה, מהלך חשוב לא פחות הוא להקטין את מספר התלמידים. זה יאפשר למורה לתת יותר תשומת לכל תלמיד בכיתה.

תנו לאנשי החינוך לחנך

רפי סער / ראש העיר כפר־סבא

המתכונת הנוכחית של מערכת החינוך מסורבלת ומקשה על היכולת להעניק חינוך מיטבי לבנינו ובנותינו. על משרד החינוך להעניק סמכויות נרחבות לראשי ערים, לא רק סמכויות כלכליות אלא גם סמכויות פדגוגיות. אנו מכירים את המאפיינים הייחודיים של העיר ואת צורכי התלמידים, מודעים להיסטוריה של העיר, לסביבה הטבעית ולמוקדי העוצמה והכוח בתחום האקדמיה והתעשייה. אנו מכירים דמויות משמעותיות המתגוררות בעיר, כאלה שישמחו לתרום מניסיונם למערכת החינוך.

יש להעניק לשלטון המקומי סמכויות נרחבות בעיצוב תוכניות הלימודים וביצירת תהליכי עומק הנוגעים לחינוך לערכים ולאזרחות פעילה. חשוב שמשרד החינוך יעצב מדיניות כללית, מיומנויות יסוד וסל תקציב אישי לתלמיד. אבל תנו לאנשי החינוך לחנך, אל תקשו עליהם. כך נוכל לתרום לעתידה של מדינת ישראל.

סמכויות לרשויות המקומיות

חיים ביבס / ראש עיריית מודיעין מכבים רעות ויו"ר השלטון המקומי

הדבר הראשון שהייתי עושה כדי להחזיר את מערכת החינוך בארץ למקומה בצמרת העולמית הוא להעביר את הסמכויות למי שעוסקים בחינוך בפועל - לרשויות המקומיות, למנהלות ולמנהלי מוסדות החינוך ולצוותים, שמכירים את השטח ויודעים מהם הצרכים של הילדים שלנו.

להשקפתי, העברת הסמכות לידי הרשויות המקומיות, כאשר משרד החינוך הוא הרגולטור שקובע את המדיניות והפדגוגיה ולא מהווה מבוך בירוקרטי ריכוזי, תאפשר לרשות המקומית ולהנהלת בית הספר להתאים את התכנים הלימודיים לאופי האוכלוסייה. משרד החינוך צריך למקד את המשאבים ברשויות המתקשות בתפעול המערכת ולאפשר לרשויות החזקות להתקדם בכוחות עצמן, דבר שיסייע בצמצום הפערים בין הרשויות.

בלי קבוצת וואטסאפ כיתתית

דן אריאלי / פרופסור לפסיכולוגיה וכלכלה התנהגותית, סופר ומרצה

יש הרבה דברים שאפשר וצריך לעשות ברמות שונות, אבל אני רוצה להתחיל דווקא בצעד ראשון קטן. לדעתי, כדאי למנהלי בתי הספר לפעול באופן מכוון, נמרץ ונחוש כדי לשנות את הנורמה (שאגב, אני כלל לא מכיר מבתי הספר האמריקאים של ילדיי), שבה לכל כיתה בבית הספר יש קבוצת וואסטאפ להורים שפתוחה לדיון 24/7.

למדתי שבחלק מהקבוצות האלה המחנכת היא משתתפת מן המניין, ולעיתים יש אף גם קבוצות מקבילות שבהם המחנכת אינה נוכחת. בעיני הקבוצות הללו מייצרות יותר נזק מתועלת. אם כבר יש כאלה – הייתי עושה אותן חד צדדיות, שבו המחנכים יכולים לעדכן את ההורים אך ללא אפשרות לפיתוח דיון שרשרת בקבוצת ההורים מרובת המשתתפים. הורים שרוצים לשוחח עם המחנכת יכולים לעשות זאת ביום הורים מרוכז, ובפגישות ובשיחות פרטיות כשיש סיבה טובה לכך.

למה אני חושב שדווקא העניין הזה כל כך דרמטי? הסיבה הראשונה היא שתחזוקה של קבוצת וואסטאפ מרובת משתתפים היא עבודה תובענית. האם אנחנו באמת רוצים שהמחנכת, העסוקה עד מעל הראש גם ככה, תקדיש את אותן מעט שעות פנויות שלה דווקא לזה? שלא לדבר על המחיר של המתח הנפשי והזמינות הגבוהה בטלפון שנדרשים כדי לעשות זאת בצורה סבירה.

הסיבה השנייה, היא שהקבוצות האלה מטבען מציפות את כל הקשיים, ומי שמביא אותם לידי ביטוי הם לעיתים קרובות האנשים היותר קיצוניים שגם פחות מתאמצים על בחירת מילים מכבדת. הקבוצות האלה עלולות בקלות לקבל צביון, כמו ייתר הרשתות החברתיות שלנו, שבו כולם מרשים לעצמם להיות יותר אגרסיביים ופחות מנומסים ואמפתיים. זו סביבה רעילה שלא עושה טוב לאף אחד, וגם לא למטרה שעבורה הוקמו.

גם מהטעם של שמירה על זמנם של המורים, וגם מהטעם של הכבוד למורה ואיכות השיח, הייתי מציע להנהגות בתי הספר, בשיתוף ועדי ההורים, לקבל החלטה, בהסכמה ובהבנה, לוותר על השימוש בכלי הזה לתקשורת בין הורי הכיתה לבין עצמם, ובין הורי הכיתה למחנכת. זה צעד קטן, אבל אני חושב שהוא צעד בכיוון הנכון.

להקטין את הכיתות

גלית שאול / ראשת מועצת עמק חפר

הפעולה הכי חשובה שבה ניתן לנקוט מיידית היא הקטנת מספר התלמידים בכיתה. בתקופת הקורונה, הלמידה בקבוצות של 20 נתנה המון לתלמידים, וגם עזרה למורים ולמנהלים שהיו יכולים לתת יותר יחס אישי ולעבוד באווירה אחרת. להקטנת הכיתות יש חשיבות גם מבחינת האקלים בבית הספר, ועד היום צוותי ההוראה מתגעגעים לזה. המהלך הזה יאפשר הקלה בנטל עבור מערכת שסובלת מעומס יתר ושלל אתגרים.

משכורת שהולמת את המאמץ

חני נחמיאס / שחקנית

אני אמא של מאי, שעובדת כבר שבע שנים כגננת מוערכת ואהובה, בעלת הישגים יוצאי דופן ותעודות הוקרה מעיריית תל־אביב, שמגדלת 35 ילדים של אחרים, משמונה בבוקר עד שתיים בצהריים. יום־יום. מי שלא נמצא בגן לא יודע מה משמעות העבודה הזאת. המסירות, הדאגה, האחריות והתכנים החינוכיים. בסוף החודש היא מקבלת משכורת עלובה שלא מכבדת לא אותה, לא את המקצוע ולא את השליחות. כדי להשאיר במערכת החינוך את האנשים שרואים בעבודה הזאת שליחות ולא ירימו ידיים ויברחו, חובה לתת להם משכורת שהולמת את המאמץ שלהם, ההשקעה והשליחות החשובה שהם ממלאים – חינוך דור העתיד.

הכרזה על החינוך כיעד לאומי

ניר ברעם / סופר ואבא של דניאל, כיתה ב'

הדבר הראשון שהייתי עושה כדי להציל את מערכת החינוך הוא הכרזה על החינוך כיעד לאומי ראשון במעלה, שקודם לכל דבר אחר. והיעד הראשון הוא הפיכת מקצוע המורה לנחשק, לרצוי, ולכזה שאנשים האיכותיים ביותר רוצים להיות בו. ישראל זקוקה נואשות למורים ומורות איכותים שאוהבים את מקום עבודתם. זו רק שאלה של סדר עדיפויות.

ראינו כמה עשרות מילארדים בוזבזו כאן בימי הקורונה, חלק על רעיונות מופרכים. זה לא שחסר כסף - חסר כיוון. מורים טובים, שאנחנו רוצים ליד הילדים שלנו, צריכים להשתכר שכר של 15־20 אלף כהתחלה. ומשם גם לעלות. הכסף קיים, וזה הזמן להשקיע אותו בעתיד הילדים שלנו. צריך שינוי דרמטי ומיידי בשכר המורים, כדי לפתות עשרות אלפי צעירים וצעירות מוכשרות להגיע למקצוע ההוראה, להתחייב בפניהם לשכר ראוי ביותר, לתנאים מעולים, להזדמנות לחיים טובים והוגנים בישראל.

ניעור מהמסד עד הטפחות

ירום אריאב / מנכ"ל משרד האוצר לשעבר

החינוך הוא השירות הציבורי שמביא לתשואה הכלכלית הגבוהה ביותר. תפקיד מערכת החינוך להכשיר את בוגריה לשוק העבודה העתידי, לעודד יוזמה ויצירתיות, לצמצם פערים בחברה ולחנך לערכים, לדמוקרטיה ולקבלת האחר. הליקויים והכשלים במערכת החינוך ידועים ומתבטאים בין השאר בהעמקת אי־השוויון ובתוצאות הנמוכות במבחנים הבינלאומיים. מערכת החינוך זקוקה לניעור מן המסד ועד הטפחות. צריך לקצץ במנגנון הפיקוח המנופח, להוריד שומנים מהמטה, להכניס שיטות לימוד חדשניות, לתת אוטונומיה ניהולית למנהלי בית הספר, לעבור מניהול מרכזי לניהול מבוזר שבו יינתנו סמכויות לרשויות המקומיות לבצע תכנון ארוך טווח שאיננו משתנה תזזיתית כתוצאה מגחמות שרי החינוך המתחלפים.

כל הסעיפים הללו חשובים אך הסעיף החשוב מכל הוא לשפר את איכות המורים והכשרתם. מבחינה זאת שיפור משמעותי בשכר המורים הצעירים הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק. נדרש שינוי יסודי בתפיסת החברה את ההוראה כאשר יינתן כבוד למורים כמשרתי הציבור הנעלים ביותר. מקצוע ההוראה צריך להיות מקצוע נחשק ומכובד, תנאי סף הקבלה למכללות למורים צריכים לעלות משמעותית ובעיקר תפיסת המורים את עצמם ואת מקצועם צריכה להיות של שליחות וגאווה.

הטובים ביותר להוראה

אלי קופר / זוכה "המורה של המדינה" 2017

הייתי עושה הכל כדי שהטובים ביותר יגיעו להוראה. יש לבחור מורים שרואים בהוראה שליחות ושכל מורה יראה מומחיות במקצוע שהוא מלמד. לבחור מורים שהם רגישים כלפי התלמידים ויודעים לתת המון תמיכה כדי שיוכלו להצליח. הייתי בוחר מורים לחנך ליושר, דרך ארץ והרבה נתינה ולבחור מורים כאלו שירגישו שהתלמידים הם כמו ילדיהם הפרטיים.

כמובן שצריך לטפל במיידית בהעלאת מעמד המורים וזה כמובן כולל גם טיפול במתן שכר הוגן יותר, כדי שזה יעזור בסופו של דבר לקלוט לאוכלוסיית המורים את קהל היעד עליו אני מדבר. אני יודע בוודאות שאם שכר הוגן יותר יגיעו יותר מורים טובים למערכת וכך נציל את המצב.

להחזיר מקצועות הומניים

מאירה ברנע־גולדברג / סופרת, אמא של אבישי, כיתה ז'

בעת הזו הדבר החשוב ביותר למערכת החינוך הוא חיזוק מעמד המורה. כיום מתייחסים למורים בחוסר כבוד גם בשל שכרם הנמוך וגם בשל העובדה שהורים מרשים לעצמם להשתלח במורים ללא הגבלה.

הילדים גדלים בתחושה שהכל צריך להתנהל על פי רצונם וכשמשהו אינו מוצא חן בעיניהם הם מתקשרים להורים והללו משתלחים באופן מיידי במורים ובמנהלי בתי הספר שלרוב נכנעים להם כי הם יודעים שמשרד החינוך לא יגבה אותם. אני חושבת שיש קשר ישיר בין ההחלטה העצובה לוותר על מקצועות הומניים והתמקדות במקצועות ריאליים לבין התגברות האלימות וחוסר הכבוד למורים ולו בשל העובדה שמקצועות הומניים מזמנים דיונים ערכיים. בעשור האחרון חל פיחות במעמד המקצועות האלו ונראה שבעתיד הם עשויים להיעלם לחלוטין.

לעדכן את תוכניות הלימוד

ליזי דלריצ'ה / ראש מועצת גני תקווה וסגנית יו"ר השלטון המקומי

אנחנו נמצאים בעידן של שינוים אדירים, לכן מערכת החינוך חייבת להשתנות בהתאמה. הילדות והילדים שלנו כבר נולדו למציאות דיגיטלית ועלינו לתכנן מחדש את אופן חינוך דור־האלפא במחשבה בין־דורית. כדי לממש את כל אלו משרד החינוך חייב ליצור תוכניות למידה חדשות ולהשתמש בטכנולוגיות מתקדמות. דמות המורים השתנתה: תפקידם הוא כבר לא רק להעביר ידע, אלא לתווך ולהנגיש אותו ולהיות מנטורים לחיים. בשביל שנצליח לשלב מורים חדשים ואיכותיים יש להעלות את שכרם באופן משמעותי, ובכך יחל גם השינוי התפיסתי של מעמדם בחברה כולה. סוגיה הרבה יותר עמוקה ומורכבת היא החוסן הנפשי והכישורים החברתיים של הילדים. זה הבסיס, עוד לפני שבכלל הם רוכשים כל מקצוע או ידע, לכן חובה לשלב תוכניות בנושא.

לשים את הילדים במרכז

משה ליאון / ראש עיריית ירושלים

מערכת החינוך והחינוך בפרט אינם תבנית של עוגה: לא מספיק רק להכניס לתוכה מרכיבים ולהמתין בסבלנות לתוצאה. ובכל זאת, יש דבר אחד שניתן וצריך לעשות מיד: לשנות את הגישה. אנחנו יכולים וצריכים לשנות את הגישה: להבין שהילדות והילדים במערכת החינוך הם הפתרון ולא הבעיה. כשנעמיד את הילדים במרכז לא רק כסיסמה, נצליח. לשם כך יש להפוך את מוסדות הלימוד למרחבים מכבדים ומאפשרים, לחבר את הסביבה, לגלות גמישות לצרכים המשתנים ולהפסיק להכין את הילדים לעולם של האתמול. יש לגייס את הטובים שבינינו להוראה, ומעל לכל, לשוב ל"חנוך לנער על פי דרכו": להבנה שכל ילדה וילד הם עולם שלם ומלא ויש לכבד אותם ולאפשר להם את החופש ללמוד, על פי דרכם. כן, זה דורש רצון רב ומשאבי עתק, אבל זו הדרך היחידה לעתיד טוב יותר ושוויוני יותר.

חיים ברוידא | צילום: גיא סידי

להחזיר את היוקרה וההוקרה

חיים ברוידא / ראש עיריית רעננה

אני תומך במאבק כל סגלי החינוך לשיפור תנאי שכרם ומעמדם. המחויבות היהודית לחינוך עוד מדורי דורות היוותה מעין קוד לחוסן הלאומי של עם ישראל. לצערי אני מזהה בשנים האחרונות רפיון במערכת, וזו בדיוק העת לחשב מסלול מחדש ולהשיב את היוקרה וההוקרה לצוותי החינוך. מעמד ושכר לא הולמים לעובדי ההוראה ינציחו מול דור העתיד שלנו את הבינוניות. כדי לתקן מציאות כזאת, יידרשו שנים רבות. חשיבותו של שר הביטחון אינה פחותה מזו של שר החינוך, וצוותי החינוך לא יוכלו לאורך זמן להמשיך לעבוד בתנאי השכר הנוכחיים שלהם. כאשר מיליארדים מוזרמים לחמש מערכות בחירות ברצף ולמימון מפלגות, אסור לנבחרי הציבור להעמיד בסכנה את ערכי החינוך.

לא להציל, לשפר

יוכי ברנדס / סופרת

אני לא ממש מסכימה עם ניסוח השאלה. מערכת החינוך שלנו לא צריכה שיצילו אותה. בוגריה הם הילדים שלנו. החיילים שלנו. הסטודנטים שלנו. אז למה גאוותנו המוצדקת בדור הצעיר והמבריק שלנו אף פעם לא נזקפת גם לזכותם של המורים? יש לנו מערכת חינוך טובה. ואחרי שאמרתי את המשפט הכל כך לא פופולרי הזה, אני מעיזה להציע איך לשפר אותה. ויש מה לשפר. ובכן, הדבר הראשון שהייתי עושה הוא שינוי סולם השכר. שינוי הפילוסופיה של סולם השכר. כשהמשכורת נקבעת רק לפי שנות הוותק וההשכלה הפורמלית, המורה הצעיר יברח מהמקצוע גם אם הוא נכנס לכיתה עם ניצוצות בעיניים - ואילו למורה הוותיק כדאי להישאר עוד ועוד גם אם הוא כבר שחוק עד מוות (ורק מי שהיה מורה בעצמו, כמוני, יודע כמה המקצוע הזה שוחק). אבל אם המשכורת תיקבע לפי מצוינות, מורים נלהבים יימשכו פנימה ומורים עייפים ייפלטו החוצה. כמו במגזר הפרטי. ואל תגידו לי שאי־אפשר לדרג מצוינות של מורים. ועדת דוברת הציעה כבר מזמן איך לעשות את זה וישנן דרכים נוספות. צריך רק להושיב יחד מומחים לחינוך ומומחים לסטטיסטיקה. הם כבר יידעו איך להפוך את המושג הכאילו מעורפל "מורה טוב" לדבר כמותי שיכול להימדד ולהיות מתוגמל בשכר.

למצוא את המשאבים

סיגלית דדון / זוכת "המורה של המדינה" 2021

קודם כל צריך משאבים. אני עובדת עם נוער בסיכון. כל אחד מהם מגיע עם מנגינה אחרת שצורמת בהתחלה אבל אם עובדים איתם נכון אפשר להפוך אותם לתזמורת הרמונית אחת. הקמנו חדר מוזיקה לזכרו של אחד התלמידים אבל נתקענו בלי ציוד. לו היו לנו הסעות לקחת את התלמידים למשל לביקורים בחילות צה"ל היינו יכולים לקדם אותם יותר. אבל אין משאבים כספיים ויש חוסר בכוח אדם.

אין לנו למשל מורים שיעשו את העבודה בכיתות ל"ב (לקראת בבגרות). חוסר במורים הוא תוצאה ישירה של נושא המאבק של ארגון המורים. צריך לשפר את מעמד המורה ולשפר את משכורתו ותנאי העסקתו כדי שיהיו תמריצים לחזור למקצוע ולא לנטוש אותו ובעיקר כשמדובר בחינוך המיוחד. אנחנו אגב לא מוגדרים כחינוך מיוחד אלא עבודה עם נוער בסיכון ולכן ללא תגמול מיוחד וזה חייב להשתנות! אני מצאתי את עצמי – וכמוני גם מורים נוספים בסגל – מלווה למשל תלמידה שבועיים בצמוד מבלי תגמול על שעות נוספות. עשיתי זאת מכל הלב אבל זה לא יכול להימשך כך. גם את שעות ההוראה בתוך הכיתה הורידו לנו. התלמידים מגיעים אלי הביתה כדי שילמדו מתמטיקה לבגרות כי אין שעות נוספות במסגרת בית הספר. אז חייבים למצוא את המשאבים. לא למעננו, למען התלמידים.

להגדיר מחדש את תפקיד המורים

ד״ר סמיר סובחי מחאמיד / ראש עיריית אום אל־פחם

כמי שצמח בתוך מערכת החינוך הדרך להגשמת חלומותיי ארוכה אך אפשרית. בחברה הערבית יש כלי אחד למוביליות חברתית והוא מערכת החינוך. השינוי הנדרש הינו שינוי דרמטי בתפיסת תפקיד המורה והצוותים החינוכיים. צריך להוביל קידום תפיסה אשר מרחיבה את ההוראה ומגדירה מחדש את תפקיד המורים, כך שהמורים יהוו את הכלי והפלטפורמה ליצירת מוביליות חברתית, לימודית ורגשית אצל הילדים. מכאן נדרשת השקעה באיכות המורה כאישיות מקצועית בשלושה מישורים: זהות מקצועית, פיתוח מסוגלות עצמית וחיזוק החוסן הנפשי. נדרש מאמץ בהבניה מחדש של תהליכי ההכשרה והפיתוח המקצועי של המורים וכפועל יוצא שיפור מעמדו ושכרו של המורה, בהלימה להישגיו.

לבנות יותר מוסדות חינוך

אבי גרובר / ראש עיריית רמת־השרון

הפעולה הראשונה שעשיתי בכניסתי לתפקיד הייתה בניית שני בתי ספר חדשים. פתיחת בתי ספר מאפשרת להוריד את מספר התלמידים בכל מוסד. המשמעות היא שיש יותר חדרי ספח (חדרים שאינם כיתות, כגון חדר מחשבים, מוזיקה, אומנות, בישול ועוד) ביחס למספר התלמידים, ויותר מגרשי ספורט ומרחבי לימוד חדשניים שמאפשרים למורים לסטות מהמבנה הקלאסי של לימוד פרונטלי ולבנות מערכי שיעור מקוריים. פתיחת בתי ספר נוספים מגדילה את מספר אנשי המנהלה, היועצות והמנהלות ביחס למספר התלמידים כך שכל תלמיד מקבל יותר תשומת לב ותמיכה מהצוות המקצועי. כל זה בא מתוך תפיסת עולם שלכל ילד יש את החוזקות והאתגרים שלו, ואנחנו רוצים לעזור להם למקסם את היכולות שלהם ולהפוך את הלימודים שלהם למהנים. חינוך מתחיל בתשתיות, והוספת מבני חינוך היא אחת הפעולות הפשוטות שממשלה יכולה לעשות בלי להיות תלויה באף גורם.

לא לפני בחירות | נחום ברנע

מה שנדרש כרגע הוא למנוע שביתה במערכת החינוך ב־1 בספטמבר. אחזור על מה שהצעתי בעבר: על היועצת המשפטית לממשלה להודיע שהיא אוסרת על הממשלה לחתום על הסכמי שכר בשישים הימים שקודמים לבחירות. כך ייעשה לממשלה ולארגוני עובדים שמנהלים משא ומתן בידיים לא נקיות, תוך פזילה לקלפי.

הוראה צריכה להיות מקצוע מועדף. זה דורש שינוי בסדר העדיפויות של הממשלה אבל במקביל גם שינוי בגישה של שני ארגוני המורים. הווטו שהארגונים מטילים על כל שינוי, מהתאמת לוח החופשות של בתי הספר ללוח החופשות של ההורים ועד קידום מורים מצטיינים ופיטורים של מורים כושלים, מסכל כל רפורמה.

תנו להם לנצח | סבר פלוצקר

854 מפקחות ומפקחים מועסקים במשרד החינוך, חלקם במטה, חלקם במחוזות. תקציבם השנתי, לפי סקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מגיע ל־850 מיליוני שקל. מספרם גדל מ־2015 ב־25 אחוז. רוב החדשים מפקח על חינוך מיוחד.

כבר בדוח מבקר המדינה מ־2017 נמתחה ביקורת חריפה על הבלגן השולט בתחום הפיקוח במשרד החינוך, על העומס הכבד המוטל על המפקחות ועל המפקחים, על היחסים העכורים בינם לבין בתי הספר המפוקחים ומנהליהם, על מיעוט מפקחים בחינוך החרדי והערבי ועל היעדר התקינה המתאימה. במציאות רוויית ליקויים כזאת עדיף להסיר כליל את הפיקוח של משרד החינוך מבתי ספר יהודיים לא־חרדיים ואת המאות שישתחררו לגייס לתפקידי הוראה בכירים ולניהול בתי הספר, רגילים ומיוחדים.

זו אמנם אינה עוד "רפורמה" יקרה ומתוקשרת בחינוך, אבל הזזה של מאות עובדים מפיקוח להוראה תאותת על תחילתו של שינוי מהותי בתפקידי המשרד הממונה על החינוך בישראל: פחות משרד, יותר חינוך. ציבור עובדי ההוראה בכל הדרגים קיבל את האחראיות לחינוך ילדינו; הבה ניתן להם גם את הסכמות לכך – סמכות אמת, לא מראית עין – ונשחררם מכבלי הבירוקרטיה המיותרת. ניתן להן ולהם לנצח, בכל המובנים של המילה.מערכת החינוך סובלת ממחלות כרוניות. את הבעיות שלה ממשלת מעבר לא יכולה לפתור.

חינוך, מחדש | דניאלה לונדון דקל

הייתי מוציאה מהלקסיקון את הביטוי המופרך ״סקרנות טבעית״ המציב את הילד כקורבן של מי שכיבו לו אותה, ואת המורות - שגם ככה מתוגמלות רע ומשמשות כשק חבטות שכיח - כמי שאשמות בכך. סקרנות אינה דבר כל כך טבעי. צריך לעמול קשה על מנת לפתח אותה.

מצד שני, לא מדברים מספיק על יצר התחרותיות, שבעיניי נקשרים בשמו כתרים לא מוצדקים. התחרותיות לא מתאימה לרוב הילדים. היא פוגעת מאוד בתחושת העצמי ומחלישה את התעוזה. הייתי שמחה אם ילדים היו מתוגמלים על מאמץ ועל סקרנות (אם הם כבר הספיקו לפתח אותה מאז הפסקה הקודמת) ולא על הישגים.

הייתי שמחה אם הייתה ניתנת הבחירה ללמוד בזום, או ללמוד באופן עצמאי, לפחות בחלק מהימים והשעות. יש ילדים שדווקא הרוויחו בקורונה ונהנו ללמוד בצורה הזו הרבה יותר. ילדים עם הפרעות קשב וריכוז למשל.

ולבסוף, הייתי מעבירה את כל הקפיטריות למבוססות תזונה בריאה ומזינה מהצומח. שום מוסד לימודי לא אמור לעודד תזונה מהחי כשהעולם בוער. בעיניי זה כמו אנדרטת עיוורון בלב מוסד שאמור להשקיף קדימה אל העתיד.

תודה לך, גברת קיפ | בן־דרור ימיני

אנחנו לא פינלנד, שניצבת בעקביות בין המדינות המובילות בחינוך. לא כל מה שנכון למדינה מסוימת נכון גם לאחרת. זה עניין של תרבות, של אוכלוסייה, של מסורת. ועדיין, המומחים שוברים את הראש וכולנו רוצים לדעת: מהם השינויים הנדרשים כדי שמערכת החינוך תהיה מוצלחת יותר?

ובכן, הילדים שלי הספיקו ללמוד בארה"ב, בצרפת ובישראל. הבן שלי הגיע לכיתה ב' בבוסטון. היו שם ארבע כיתות. "רק לא אצל המחנכת, גברת קיפּ", אמרו לנו חברים שכבר הכירו את בית הספר. "היא קשה, היא קשוחה". עם המזל שלנו, הילד שובץ בכיתה של קיפ. הניסיון לחלץ אותו לא צלח. וכמה טוב שלא צלח. איזו מחנכת. וואו. אחרי חודשיים הוא דיבר אנגלית. אחרי חצי שנה הוא הפך לתולעת ספרים והיה מאוהב בלימודים. בצרפת נאלצנו לחלץ אותו ממורה איומה בבית ספר יהודי. ובארץ? הבת שלי שובצה אצל מחנכת חרדית. בשנה הראשונה בבית הספר. נבהלנו. ושוב טעינו. היא הייתה אדירה.  

המסקנה? אלה לא התוכניות הגדולות. אלה המורות והמורים. הם המפתח. השאר כבר יגיע.

ניהול בנוהל | חן ארצי סרור

מורות צריכות להרוויח הרבה־הרבה יותר כסף. ותיקות וחדשות. הסכם שכר הוא חשוב מאוד, אבל פשוט לא מספיק. צריך לאפשר למנהלים ולמנהלות לעשות את עבודתם – לנהל.

כמות הבירוקרטיה והחסמים שאיתם מתמודדים מנהלים ומנהלות במערכת החינוך היא בלתי נסבלת. מהתוכן הנלמד, דרך היקף ומספר הכיתות ועד כוח האדם – המשאב הכי חשוב. כל פיפס מפוקח או מוגבל. יכולת התמרון נמוכה עד לא קיימת. והשכר? גם הוא נמוך ביחס למקבילות שלהם בתחומי ניהול. למעשה, יש מורים שמרוויחים יותר מהם מתוקף הוותק.

הכשרה מתאימה למורות, שכר גבוה או צמצום מספר התלמידים בכיתה הם חשובים עד מאוד, אבל בלי חופש ניהולי הם לא יוכלו לחלץ את המערכת מהבוץ שאליו היא נקלעה. משרד החינוך הוא נושאת מטוסים אדירה. המון כסף, המון כוח אדם, ואין סוף רגולוציה. מרוב רצון לשלוט, מאבדים שליטה. ההפרדה בין סמכות לבין אחריות היא הרי מודל שאף פעם לא עבד.

תנו למנהלות כלים, שכר הוגן ובעיקר – חופש פעולה: יכולת לתגמל מורות מעולות לפי מדדים שמתאימים לבית הספר ולמורה עצמה; יכולת להיפרד ממורות לא מתאימות; אפשרות להתוות דרך ולא רק להיזהר ממוקשים. הפתרון הזה יקל על משרד החינוך, שיוכל להפוך לסיירת מצומצמת ויעילה. הוא גם יקל על המורות – שתהיה להן הנהגה ברורה. והרווח יהיה כולו של התלמידים ושל התלמידות.

מה שלא דורש מו"מ עם האוצר | סיון רהב מאיר

אז מה אפשר לעשות במערכת החינוך, ברמה המיידית? בטווח הארוך, ברור שצריך ממשלה יציבה ורציפות שלטונית עבור רפורמות מבניות עמוקות וחשובות. אבל מה אפשר לשנות כבר עכשיו? הנה שני צעדים שלא דורשים מו"מ עם משרד האוצר.

1. שינוי השפה והיחס. בחברה החרדית היחס ללומדי תורה אמיתיים ומסורים הוא יחס של הערכה והוקרה, גם אם הם ממש לא עשירים. בחלקים נרחבים בחברה הישראלית היחס ללוחמים קרביים הוא יחס של הערצה, וזה לא תלוי משכורת. ומה היחס שלנו למורים? נכון, את המשכורות צריך לשפר, אבל בלי קשר – הם צריכים לזכות ליוקרה, למעמד מכובד. אנחנו עם הספר, עם של חינוך, והם אחראיים לחינוך הדור הבא. מה יכול להיות יותר חשוב מכך?

2. שינוי היחס לסלולרי, עם כלל ברזל פשוט: אין כניסה עם סלולרי לכיתות. ביקרתי בשנים האחרונות בעשרות בתי ספר בחו"ל וביקשתי לברר מה המדיניות שלהם. בכל המקומות, ללא יוצא מן הכלל, אם לתלמידים יש בכלל מכשיר סלולרי, הם מפקידים אותו בבוקר במזכירות או בתא, ומקבלים אותו בסוף היום או בהפסקות. זה אמור להיות מובן מאליו. בחלק מהמקומות גם המורים נדרשים לכך. תלמיד שנתפס עם סלולרי במרחב בית הספר נענש. זה לא סותר שימוש במחשבים ניידים ושאר אמצעי למידה, אבל את הסחות הדעת והגירויים אפשר לנטרל כל כך בקלות.

אין אין אין חגיגה | סמדר שיר

הייתי הופכת את מוסדות החינוך, מפעוטון ועד תיכון, למקומות שמחים. אמנם החיים רחוקים מלהיות לה־לה־לנד, אבל דווקא בשל כך מגיע לילדים לדעת שיש מקום שבו, מדי יום, יחכו להם פעילויות נעימות (טיול בוקר, הכנה משותפת של כריכים להפסקת עשר) ואנשים שיפנו אליהם בעיניים בורקות וקול נעים גם כשהם מפשלים ובמיוחד כשהם נכשלים.

אין לי ספק שאווירה לבבית חשובה יותר ממשפט פיתגורס, ואני בטוחה שעם הזמן היא תבוא לידי ביטוי גם בציונים.ואחרי כל זה, העיקר – שנת לימודים מוצלחת.

בשיטת הכיסא החם | עודד שלום

מסגרות הלימוד צפופות מדי. 35 ילדים בממוצע בכיתה אחת מרגישים כמו אוטובוס הודי מפוצץ שגם גגו מלא נוסעים. לכן יום הלימודים צריך לעבור למשמרות. לא כולם יכולים וצריכים להתחיל ללמוד על הבוקר, יש תלמידים שרמת הריכוז שלהם גבוהה יותר אחר הצהריים. זה יאפשר להקטין את מספר התלמידים בכיתות ולקצר את שעות הלימוד. כיתה קטנה יותר מאפשרת לימוד מרוכז יותר.

במסגרת שיטת העבודה הזו צריך לתת לכל בית ספר לנהל את שעות הלימוד אצלו. שהקטנים ילמדו בבוקר בזמן שההורים בעבודה והגדולים בחטיבות הביניים והתיכונים ילמדו לאורך כל שעות היום במשמרות בוקר, צהריים ואחר צהריים, עם חפיפה של כמה שעות ביניהם. זה יאפשר גם למורים גמישות בעבודה שכמעט ולא קיימת היום. גם איכות עבודתם תשתפר. והעמידה מול מספר תלמידים קטן יותר תהפוך את מלאכת ההוראה לנינוחה יותר.