סרטים במסך רחב: איך זה עובד?
לאחרונה החלה yes לשדר סרטים במסך רחב. מה משמעות הדבר, מה ההבדל בין סרטים במסך רחב לסרטים במסך רגיל, כיצד זה פועל, והאם השירות יהיה זמין גם ב-HOT?
עם פריצת המסכים הדקים (פלזמה ו-LCD), החלה חברת yes במעבר לשידור ביחס מסך 16:9. החברה ביצעה ניסוי חד פעמי לפני יותר משנה, אך בשנה האחרונה האיצה את השינוי, רכשה תכנים חדשים והתאימה את ממיריה על מנת לעבור לאיטה לשידור רחב מלא.
yes ביצעה השקה רכה וסרטים רבים כאלו שודרו בערוצי הסרטים של yes מאז יום העצמאות האחרון. אבל השאלה האמיתית היא מה ההבדל, למי זה משנה, ומה ההבדל בין סרט במסך מלא לסרט במסך רגיל?
הקדמה
בשנים הראשונות של הראינוע, יחס רוחב המסך לגובהו היה 4:3. כלומר, בסרטים האילמים היה רוחב המסך פי 1.33 מגובהו. זה גם היה היחס של כל תמונה על גבי הפילם עצמו וסרטים רבים, כמו "חלף עם הרוח" ו"הקוסם מארץ עוץ", צולמו ביחס זה.
התקן, שנוצר על ידי תומס אדיסון, הוכר מאוחר יותר כתקן
הרשמי של SMPTE (או Society of Motion Picture Engineers), ולאחר מכן הפך לסטנדרט עבור האקדמיה לקולנוע. (מעניין לציין שהיחס האמיתי היה דווקא קרוב יותר ל-1.37:1, אולם, הדבר תוקן בהמשך ל-4:3 בשל סיבות שנסביר בהמשך).
מחליפים עדשות
מכיוון שארובות העיניים של בני האדם מלבניות, ואצל מרבית האנשים היחס הוא 2.5:1-3:1, הפנימה התעשיה את העובדה שיחס תמונה רחב יותר (כלומר מלבני יותר) יגרום לתחושה אמיתית יותר. בעוד שהעין מתרכזת בעיקר במרכז התמונה, הראיה ההיקפית (בצידי העין) גורמת לתחושה מציאותית יותר ומגבירה את אמינות הסרט.
עם השנים הוכנסו תקנים רבים ובכל סרט ניתן היה לבחור במספר יחסי מסך. הפופולריים ביותר היו 1.85:1 (Academy Flat), וכן 2.35:1 (Anamorphic Scope).
מכיוון שיחס האורך לרוחב בכל פריים בפילם תמיד נשאר קבוע (היחס הוא 1.37, כאשר חלק מהתמונה שמור לאיזור שבו מוטמן המידע עבור ערוצי השמע בסרט), יש צורך לעשות שימוש בעדשה המתאימה עבור כל יחס מסך. זו גם הסיבה שבארץ, כאשר עוברים מהפרסומות לסרט עצמו, התמונה נעלמת מהמסך ואז שבה - המקרן פשוט מחליף עדשה.
העדשות השונות מעוותות את התמונה כך שהיחס בין רוחב התמונה לאורכה משתנה, ללא כל שינוי בפוקוס התמונה. כלומר, העדשות מותחות או מכווצות את רוחב התמונה ללא כל השפעה על הגובה. עדשות מסוג זה נקראות עדשות אנאמורפיות.
טלוויזיה - זה יחס זה?
בטלוויזיה, יחס המסך הריבועי הוא האידיאלי - שכן, ככל שהקרן (במסך CRT רגיל) סוטה יותר מהמרכז, כך קשה יותר לשמור על פוקוס הקרן (במיוחד במסכים שטוחים). בשל הדילמה בין תמונה מלבנית (פורמט אידיאלי לראייה) לבין תמונה ריבועית (פורמט אידיאלי למסך עצמו), נבחר תקן אחיד של 4:3, שנמצא כיום בשימוש בכל תקני ה-SDTV (ה-NTSC בארה"ב ו-PAL באירופה ובארץ).
כאשר מצלמים תכנים המיועדים לצפיה טלוויזיונית בלבד, עושים זאת ביחס של 4:3, אותו היחס בו צופים. צילום סרטי קולנוע לעומת זאת, מתבצע ביחסים שונים, הנעים בין 4:3 ל- 2.35:1. היחסים שבשימוש הרב ביותר הם 1.85:1 ו-2.35:1, החביבים על צלמים ובמאים רבים. העובדה שסרטים רבים מצולמים כך, גורמת לבעיה בעת המעבר לשידור טלוויזיוני רגיל.
כיום קיימים פתרונות רבים לבעיה. הנה העיקריים שבהם:
Pan and Scan - בשיטה זו הצופה רואה רק את מרכז התמונה, כאשר צדדיה של התמונה המקורית נחתכים. במרבית הסרטים אין תוכן מעניין בצידי המסך ומשמש בעיקר כ"רקע" לפעילות שבמרכז המסך. במקרים מיוחדים בהם יש משמעות לתוכן שבצד, עלול המרכז החתוך "לשוט" לעבר הפעילות שברקע וכך ניתן יהיה לראות אותה למרות צמצום האיזור הנצפה.
שיטה זו היתה פופולרית מאוד בעבר, אולם כיום פחות נפוצה, ואינה אהודה במיוחד על הצופים, וחסרונה הגדול בכך שחלק מהתמונה לעולם לא יוצג, אך היתרון הוא מילוי של מלוא המסך.
Letterbox - בשיטה זו, שהופכת פופולרית, מוצגת התמונה במלואה, אולם מעל ומתחת מופיעים פסים שחורים. הפסים מתאימים את התמונה ומשלימים את הקטע שבין האיזור המצולם (המלבני) לבין שטח המסך (הריבועי). יתרונה בכך שהיא משמרת את תוכן המקור בשלמותו, וקורצת בעיקר לחובבי קולנוע, שמעוניינים לצפות בסרט כפי שיוצריו התכוונו.
חסרונה בכך שאיזור התוכן במסך מצטמצם משמעותית. לדוגמה, סרט ביחס של 2.35 יעשה שימוש בפחות מ-43% משטח המסך כשיוצג על מסך טלויזיה רגיל.
אחת הדרכים לפתור את הבעיה היא Matting, שנוצרה לפני מספר שנים, ובה מצלמים מראש את התמונה בכמה יחסים. בשני המקרים מצולם תוכן שלא יראה אור בגירסה השניה. בגירסה 4:3 יראה שטח מסך גבוה יותר ויצומצמו שטחים בצידי המסך, ובגירסה המלבנית יהיה יותר שטח בצידי המסך וחלק מהפרטים בחלק העליון והתחתון לא יוצגו.
DVD - כשנוצר תקן ה-DVD, הוחלט לפתח תקן גמיש יותר לגבי רוחב הסרט. סרטים יכולים להיות מוצגים ביחס 4:3 או 16:9. תפקיד הנגן להתאים בין המסך למקור בשיטות השונות. רכיבי הנגן מתאמים בין המקור המקודד באופן כלשהו לבין המסך שנבחר. במרבית המקרים, יופק הסרט במספר גירסאות, שיהיו זמינות על גבי הדיסק.
מקלטי טלויזיה ו-SuperPAL
בשנים האחרונות החל מעבר למסכי טלויזיה רחבים, שמקורו בהכרה שמרבית התכנים המופקים עבור הטלויזיה או מועברים אליה מפילם, הם ביחס רחב יותר מ-4:3. בתקני הטלוויזיה בהפרדה גבוהה (HDTV), נתמך רק יחס מסך של 16:9, שנבחר בשל העובדה שגם תכני 4:3 רבים צריכים להיות מוצגים כראוי.
אך כשתכני 4:3 מופיעים על גבי מסך רחב, שוב מופיעים פסים בצידי המסך (הנקראים Sidebars), או שהתמונה מתעוותת או נחתכת.
בעוד שבארה"ב התמקדו בתקני HDTV, שהיוו שיפור דרמטי לעומת NTSC המיושנת, האירופאים התמקדו דווקא בדברים אחרים. שיטת PAL (המשמשת בכל אירופה למעט צרפת, שם נהוג תקן SECAM) איכותית באופן משמעותי מאחותה, כך שהמעבר ל-HDTV פחות דחוף.
באנגליה החלו מאמצים להעביר את כל שידורי הטלויזיה לשיטה האנמורפית (שידור במסך רחב). לשם כך, החלו לעשות שימוש בשיטת SuperPAL, שמבוססת על שידור טלויזיוני רגיל (רזולוציה של 576 שורות המורכבות מ-768 פיקסלים בכל אחת), אולם מוגדר שיחס התמונה הוא 16:9.
כלומר, במקום פיקסלים ריבועיים ומסך ביחס 4:3, השיטה עושה שימוש ברזולוציה זהה כשהפיקסלים מוגדרים כמלבניים והמסך הופך ל-16:9. בכדי שמסכים התומכים בה ידעו לפענח את סוג התמונה - Full Screen או Wide Screen - נעשה שימוש ב"שורה 23".
כאשר צופים בשידור טלויזיה לא רואים את כל המידע שבתמונה. השורות הראשונות בתמונה כוללות מידע שימושי (כמו טלטקסט) ופרטים על השידור (לעיתים גם לוח שידורים, תרגום לחירשים וכו'). שורה 23 היא אחת השורות הראשונות המופיעות לפני התמונה עצמה (בסך הכל משודרות 625 שורות ומתוכן רק 576 משמשות לתמונה עצמה). לשורה זו הוסיפו נתון המאפשר למסך לדעת באיזה יחס מוצגת התמונה.
בעוד שבישראל מסכי טלויזיה רחבים עדיין נחשבים למותרות, מרבית המסכים הנמכרים כיום באנגליה הם ביחס רחב. שינוי נוסף הוא שימוש בפין 8 במחבר SCART לשם העברת מידע בין הממיר לבין הטלוויזיה, בכדי להעבירה ממצב רחב למצב "רגיל".
מסכים שתומכים בכך מסוגלים לשנות את טווח הקרנת הקרן הסורקת את המסך, כך שכל טווח הרזולוציה נמצא בשימוש אך מוצג בשטח מצומצם. כך נשמרת איכות התמונה גם כשמוצגים תכנים ביחס שאינו תואם ליחס המסך עצמו. השיפור המתקבל מצמצום המסך משמעותי ביותר, ומסך כזה יכול להרוויח כ-25% ברזולוציה אם יתמוך בשני היחסים ללא איבוד מידע.
יש לציין שתכנים רבים עדיין אנאמורפיים, וכוללים פסים שחורים כדי להציג איכות סבירה גם כשיחס המסך גדול מ-16:9. בכדי לדעת כיצד דיסק מסויים יראה אצלכם, הציצו בעטיפה האחורית ובידקו את יחס התמונה ואת הציון לגבי אנאמורפיות.
ומה ב-yes?
השיטה ש-yes עושה בה שימוש היא Pan & Scan, המבטיחה כי הממיר עצמו יחתוך מידע מצידי הסרט בעת הצגתו על מסך רגיל. היתרון הוא בכך שבכל מקרה אין המסך מציג פסים שחורים. מסכים רגילים אינם מפסידים רזולוציה, ומסכים רחבים מרוויחים כ-25% ברזולוציה - ומקבלים תמונה הממלאת את המסך (יתרון במסכי פלזמה שנוטים להיצרב בעת תצוגה ארוכת טווח של פסים שחורים).
המרוויחים הגדולים הם בעלי המסכים הדקים והמקרנים לקולנוע ביתי,
והחברה מקווה שהדבר יצור סחף, שיאפשר העברת כלל השידורים בארץ לשיטת שידור זו, בדומה לנעשה באנגליה.
חברת yes ביצעה שינויי תוכנה בממירים המאפשרים להם לזהות שידורים אנאמורפיים, ולשדר אוטומטית סרטים ברוחב המתאים לטלוויזיות בתקן SuperPAL. הדבר ניתן לביצוע על ידי שורה 23 או דרך מחבר ה-SCART, בהנחה שהמסך תומך בכך. מסכים רחבים רבים יזדקקו לעזרה אנושית בצורת לחיצה על כפתור.
מקרנים המיועדים לקולנוע ביתי נמכרים כיום ברובם ביחס 16:9, כך ששידורים אלה יתאימו להם כמו כפפה. בעלי מקרנים עם יחס הקרנה 4:3 יכולים לעשות שימוש בעדשה אנאמורפית בכדי להמיר את התמונה ליחס רחב (חברת PANAMORPH, למשל מוכרת עדשות מסוג זה למקרנים ביתיים).
בעוד שב-DVD, נמכרות גירסאות שונות, yes משדרת שידור יחיד לכל לקוחותיה. הדבר מקשה בעיקר בנושא התרגום, משום שבניגוד ל-HOT, חברת הלווין משדרת את התרגום על גבי ערוץ נפרד, כך שדוברי שפות שונות יכולים להסירו או להציג תרגום בשפתם. שידור שכבה נפרדת זו מאפשר לה להקרין את התרגום ביחס הנכון ובמקום הנכון ללא קשר ליחס התמונה.
כדי ליהנות מהשיטה החדשה, לקוחות yes בעלי מסכים רחבים, צריכים להגדיר את סוג המסך בעזרת תפריט ההגדרות המתקדמות בממיר. שימוש מוטעה יגרום לתצוגה בה השחקנים יהיו שמנים ורחבים, או ארוכים ודקים. ניתן לפנות לתמיכה הטכנית של חברת yes.
אגב, חברת HOT אינה צפויה לעבור למסך רחב, אולם היא מתכננת להוסיף ערוצים בהפרדה גבוהה, שיצולמו ביחס רחב.
כתבו: עפר לאור ומרטין סבג, מנהלי אתר האודיו והקולנוע הביתי hometheater.co.il
