רוכשים ידע: כמה עולה לשלוח ילד לבי"ס

לכאורה, בישראל קיים חוק חינוך חובה חינם, האמור להבטיח חינוך שוויוני לכול. בפועל, חינוך חינם הפך לאגדה עגומה. יותר משליש מההורים בישראל (37%) מדווחים, כי נתקלו במקרים בהם תלמידים בכיתות בהם לומדים ילדיהם לא יכלו להשתתף בפעילות כלשהי במסגרת בית-הספר, בגלל קשיים כלכליים. התופעה נפוצה במיוחד בתיכונים, שם 41% מההורים טוענים כי נתקלו בבעיה.

חמישית מההורים אומרים כי בבתי-הספר שלהם אין סיוע לתלמידים מעוטי יכולת, למרות שהוראות משרד החינוך קובעות נוהל מסודר של אופני סיוע למעוטי יכולת. נתונים אלה עולים מסקר שערך מכון גיאוקרטוגרפיה, בהנהלת פרופ' אבי דגני ודר רינה דגני, ביוזמת ידיעות אחרונות והמועצה הישראלית לצרכנות.

בחסות האשליה של חינוך חינם, גובים בתי-ספר שורה ארוכה של תשלומים, לצרכים שונים ומשונים, שמייקרים את הנטל הכלכלי על ההורים, ויותר ויותר הורים אינם מסוגלים לעמוד בהם. ראובן שלייכר, חבר בוועדת תשלומי הורים של ועד ההורים הארצי, אומר כי על-פי אמנה בינלאומית שישראל חתומה עליה, אסור למנוע מילד קבלת שירות ולהענישו על מעשה או מחדל של הוריו. לדבריו, מניעת פעילות בבית-הספר בגלל מצב כלכלי של ההורים כלולה במסגרת זו.

החינוך אינו שיוויוני

חינוך חינם בישראל הוא יקר מאוד והולך ומתרחק ממטרתו, לאפשר חינוך שוויוני ואיכותי לילדי ישראל, אומרת גלית אבישי, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות. הבעיה המרכזית היא מערכת התשלומים הנוספים הסבוכה, היוצרת מראש עיוות, שאין כלי אכיפתי שיוכל לו. השיטה לפיה בית-הספר הופך לגובה הכספים מעוותת ולא ראויה למערכת חינוכית. היא מולידה מצבי חיכוך שאינם ראויים להתקיים בין הורים להנהלת בית-הספר, במדינה שמצהירה שהחינוך בה הוא חינם.

עוד עולה מהסקר, כי הורים רבים אינם מודעים כלל לזכויותיהם בנושא תשלומים לבית-הספר. רק שליש (34%) אמרו כי קיבלו מוועד ההורים או מבית-הספר מידע על התשלומים שמותר לגבות מהם. 60% לא קיבלו, ו-6% אינם זוכרים. למרבה הצער, דווקא בעלי ההכנסות הנמוכות, הזקוקים למידע הזה, אינם מודעים לו. רק 18% מהם יודעים על התשלומים המותרים, לעומת 37% בקרב בעלי ההכנסות הגבוהות.

הוראות מבלבלות

חלק מהבעיה הוא בהוראות משרד החינוך. חוזר המנכ"ל של משרד החינוך בנושא תשלומי הורים הוא ארוך (21 עמודים), טרחני, וצריך עורך-דין ורואה-חשבון צמודים כדי להבין מה בעצם נאמר בו, וגם אז עדיין נותרות פרצות שמאפשרות לגבות מהורים תשלומים נוספים (מי שמעוניין יכול לקרוא את החוזר באתר האינטרנט של המשרד).

שבועיים עמלו תחקירני המועצה הישראלית לצרכנות בניסיון לפצח את כל התשלומים שמותר לגבות מהורים ואת היקפיהם, ולבדוק מה נעשה בפועל בשטח. במועצה התרשמו שהערפול בניסוחי החוזר איננו תמיד מקרי. כך, למשל, קוצב משרד החינוך סל של פעילויות תרבות, בתעריפים מסוימים, אבל באותה נשימה מתיר לגבות כסף תמורת פעילויות נוספות (בהסכמה של 75% מההורים). לא מוגדר אילו פעילויות נוספות וכמה יש לגבות עליהן. באותו אופן, החוזר מגביל את התשלום הקבוע לוועדי הורים, אבל מתיר להם לגבות תמורת פעילויות חד-פעמיות, מבלי להגדיר איזה סוג של פעילויות ובאילו מחירים.

מה מתיר משרד החינוך על-פי חוזר המנכ"ל, ומה קורה בפועל (הממצאים על סמך בדיקות תחקירני המועצה הישראלית לצרכנות וסקר גיאוקרטוגרפיה)?