מי זכאי לתעודת עיתונאי

מדינת ישראל היא אחת הארצות המסוקרות, אם לא המסוקרת ביותר, בעולם. בנוסף ל-350 משרדי תקשורת עם נציג קבוע בארץ (אשר מעסיקים למעלה מאלפיים איש), בכל חודש מגיעים לא פחות מ-400, ולעיתים אף יותר מאלף אנשי תקשורת נוספים לסיקור האירועים כאן.

מאז תחילת אירועי אוקטובר, לא הטילה מדינת ישראל הגבלות כלשהן על הכיסוי התקשורתי. יתר על כן, מדינת ישראל מקלה על הכיסוי התקשורתי של כל האירועים – גם אם אלה אינם משרתים את מטרותיה ההסברתיות.

עקרון זה חל גם על כ-450 אזרחי הרשות הפלסטינית האוטונומית, העובדים עבור משרדי תקשורת בתחומי הרשות ועבור הרשתות הזרות בארץ.

ואכן, זהו הדבר הנכון לעשות במדינה דמוקרטית. אלא שישראל היא מדינה דמוקרטית במצב מלחמה. כל מדינה דמוקרטית בעולם, בהיותה במצב מלחמה, מקריבה מעקרונותיה וערכיה כדי לשמר את מחוייבותה העליונה - הגנה על בטחון אזרחיה וחייהם. ארה"ב, בימי מלחמת העולם השניה, הטילה צנזורה על התקשורת ובריטניה חסמה את איי מאלבינס בפני התקשורת במהלך מלחמתה בארגנטינה ב-1982. ויש לכך אין ספור דוגמאות נוספות.

ישראל בשנת 2001 אינה כלולה ברשימה זו. צר לי לאכזב את כל "מגיני הדמוקרטיה", המאשימים את ישראל בפגיעה בחופש העיתונות על רקע שלילת תעודות העיתונאים בתקשורת הפלסטינית. כרגיל, זעקתם הצדקנית נשמעת יפה, אך בדיקת העובדות לוקה בחסר.

לו טרחו לבדוק, היו מגלים כי הפלסטינים נהנו עד היום מזכות המוענקת רק לאזרחים ישראלים - הזכות הכמעט אוטומטית לקבלת תעודת עתונאי ישראלית. כל גורם תקשורת אחר בעולם זכאי לתעודה זו רק בהגיעו לסקר את מדינת ישראל. עיתונאי אינו חייב לשאת תעודה כזו על-מנת לעבוד במקצוע בארץ, והיא אינה מהווה רשיון עבודה או אישור מעבר ואינה מעניקה חסינות. תפקידה הוא להעיד כי גורם רשמי בישראל וידא שנושא התעודה אמנם עוסק בתקשורת.

מאחר ועד להקמת האוטונומיה הפלסטינית היו תושביה תחת חסות מדינת ישראל, היה על ישראל להעניק להם יחס מקביל לתושבי המדינה. עתה החליטה לשכת העיתונות להשוות את מעמדם של תושבי הרשות לזה של כלל העיתונאים בעולם.

משמעות הדבר היא שכל מערכת בשטח הרשות תקבע נציג שיסקר את ישראל ואותו אדם (או צוות) בלבד יקבל תעודת עיתונאי. בנוסף, אנו נוודא שהם יקבלו גם את אישורי המעבר המתאימים ויוכלו לבצע את עבודתם בישראל מבלי להפר את החוק. למעשה, הצעד שנעשה ישפר את מצבם ומעמדם. שאר העיתונאים הפלסטינים יוכלו להמשיך ולעסוק במקצוע, כפי שעושים מיליוני עיתונאים אחרים בעולם שאינם מסקרים את ישראל.

כל "מגיני הדמוקרטיה" בוודאי יתהו – אם כך הדבר, מדוע דווקא עתה יחול השינוי? אז הנה – נחשפה הקנוניה, נתפסנו במערומינו, אירועי השנה האחרונה אכן היוו שיקול בהחלטה. אירועים אלו כוללים:

- ביום והכוונת צילומים על-פי הנחיות הרשות.

- יצירת פרובוקציות מכוונות בסביבת גורמי בטחון ושיבוש מכוון של עבודתם.

- דיווחים שקריים המלבים יצר נקם.

- דברי שבח והלל למעשי התאבדות ורצח.

- הסתה לרצח אזרחים ישראלים והשמדת מדינת ישראל.

איננו משלים את עצמנו, ברור שמעשים אלו ימשכו. אך לשכת העיתונות הממשלתית החליטה, כי אלה ייעשו על-ידי אנשים שלא נושאים תעודת עיתונאי של מדינת ישראל.

זכותו של מי שרוצה לראות בהחלטת לע"מ צעד הפוגע בחופש העיתונות של הפלסטינים. אך טוב יעשה אם יבין שמטרת חלק מאותם עיתונאים היא פגיעה וחיסול הדמוקרטיה היחידה באזור – מדינת ישראל.

דניאל סימן, הוא מנהל לשכת העיתונות הממשלתית