השנים המכוערות בחייהם

מחר (יום ב') ישודר הפרק האחרון בעונה של "מופע שנות השבעים", קומדיית הנעורים המקסימה שעלילתה מתרחשת בשלהי הסבנטיז בפרבר של ויסקונסין, ומתארת את מעלליהם של אריק פורמן החנון (טופר גרייס), חברתו הקולית דונה (לורה פרפון), וחבריו המקסימים בטיפשותם מייקל, פז, סטיבן וג'קי, וגם משפחתו, שכניהם והחיים המשעממים להחריד בפרברים.

הסדרה, שעורגת בנוסטלגיה שנונה אל "עשור האני" (בניגוד ל"עשור האנחנו", המתייחס לשנות השישים), בו פיארו אלבומי לד זפלין ופוסטרים של פארה פוסט כל בית פרברים לבן נורמלי, מתעדת את העשור בו מתבגרים, הורים, מחנכים ופוליטיקאים ניסו להתמודד עם שאלות ובעיות שצצו לנוכח התמורות החברתיות שהתחוללו בחצי השני של הסיקסטיז. הסדרה מתכתבת בהומור עם עולם הנעורים (מוזיקה, אופנה ויחסי בנים-בנות), אבל נותנת, ברבדים העמוקים יותר, מקום מיוחד ומשעשע לקונפליקט השמרני-ליברלי של העשור, שהתחולל בעיקר לנוכח פלישתה של המהפכה המינית, שנעה מהאפר של התרבות ההיפית אל הפרברים ואל לב ליבה של אמריקה.

דווקא על רקע שלל הסמי-אופרות-סבון הבלתי נסבלות העוסקות בעולמם של מתבגרים שצצו לאורך שנות ה-90 ותיעדו בני נוער זקנים בנפשם (בוורלי הילס 90210), פסיכולוגים בגרוש ("דוסון קריק"), ולאורך כל הדרך פטפטנים בלתי-נלאים - האפיל של "מופע שנות השבעים" נבע מהצגתם הקומית של המתבגרים כפי שהם; כסילים וחכמים כאחד, אובססיביים לכל טרנד, ובעיקר למין, ומלאי תהיות. יש להם את כל החופש שבעולם, אבל הם מוצאים את עצמם תקועים במרתף של אריק, שותקים (לשם שינוי), או משוחחים על הכל ועל כלום.

מחווה לארצ'י ואידית

למרות שזו קומדיית נעורים, דווקא כמה מהדמויות היותר מעניינות היו של דור המבוגרים: האבא השמרן של אריק ניחן בתחפושת ארצ'י בנקר מקסימה; אמו הבשלנית, היתה מחווה יוצאת מן הכלל לאידית, אשתו של הגזען המקורי והנהדר. לצידם מגיחים מפעם לפעם שכניהם, ההורים של דונה, הזוג פינקיוטי, המחוברים בכל רמ"ח אבריהם לכל טרנד ואופנה, החל בלבוש, דרך תספורות (פארה פוסט כבר אמרנו?) וכלה בעיצוב הבית, ומגלמים את אחת הקריקטורות הכי מצחיקות של העשור.

"מופע שנות השבעים" ייצג את הצדדים היותר בהירים של הסבנטיז (ולא לטעות, היו לעשור צדדים מאוד אפלים, כמו לכל תקופה), כפי ש"קשרי משפחה" עם מייקל ג'י פוקס ייצגה את האייטיז. בשניהם המוקד היה המשפחה, אם כי המוטו התמקד בשתי הסדרות בעולם הנערים ובעיותיהם: הריון לא צפוי, אלכוהוליזם, פער דורות ובעיות שונות ולא צפויות, שנפתרות על-ידי לכידותה של המשפחה.

סאטירה על מי?

אבל בשונה מ"קשרי משפחה", "מופע שנות ה-70" הציעה שלל מאפיינים של תרבות הפופ, שנתנו לה קסם מיוחד. קודם כל, שיר הנושא הנהדר "In the Street" של ביג סטאר, הרכב פאוור-פופ אמריקני קאלטי, שמסכם את הסבנטיז בצורה הכי ישרה שיש: "מסתובב/ למטה ברחוב/ אותו הדבר/ שעשינו בשבוע שעבר/ אין דבר שיש לעשות/ חוץ מלדבר איתך/ וואה, כן". פרקים אחדים היו מחווה לז'אנר סרטי האימה, שרבים מהם מזוהים עם הסבנטיז; פה ושם אפשר היה למצוא נערות ג'יימס בונד לשעבר (קריסטינה וויבורן), דיוות דיסקו בדימוס (גלוריה גיינור) ועוד שירים מיתולוגיים אך לא נדושים המזוהים עם העשור.

במובן מסוים, "מופע שנות השבעים" היא סידרה שעוסקת בסבנטיז, אבל בתוך תוכה היא סאטירה על החיים בשנות ה-90 על שלל מאפייניהם: ההצגה ה"בוגרת" של דור הנוער החדש, השמרנות התרבותית החדשה (אגב, למרות קלינטון, היא שולטת כבר 20 שנה) והתקינות הפוליטית המוגזמת. רק על זה, מגיעות לה כל המחמאות.

סדרת המשך?

לאחרונה התבשרנו כי "פוקס טי.וי" הזמינה מיוצרי "מופע שנות השבעים" 13 פרקים של סדרה חדשה שתתרחש בשנות השמונים. את הסדרה יפתחו מארק ברזיל, בוני וטרי טרנר, יוצרי "מופע שנות השבעים" והמפיקה בפועל היא לינדה וולם. בשלב זה אין פרטים רבים על הסדרה, אולם ידוע כי היא תהווה סאטירה חריפה על שנות ממשל רייגן ולא תהיה סדרה-בת של "מופע שנות השבעים". לפיכך, להלן מספר הצעות הולמות לסדרת ההמשך:

* את הריקנות והעצלות כביכול של שנות ה-70 יחליף העולם היאפי שהביאו איתם רייגן והשמרנים: יקום לחוץ של ברוקרים אחוזי תזזית, נגועים בחלום ההתעשרות המהיר ומפומפמים בסוג מוזר של שנאה חדשה לאדומים. באופן לא מפתיע, היפנים נכנסים לתמונה, כך שאת השברולטים והמוסטאנג הקלאסיים יחליפו הונדות, טויוטות וגרוטאות יפניות אחרות, מה גם שהמכוניות האמריקניות יתקצרו (תהליך שהחל בשנות השבעים), וכל זה תחת מעטה כבד של פארנויה אמריקנית.

* האייטיז גם היו עדות לדור ה"בייבי בומרס", שהתבגרו והתמסדו, אך ניסו בכל מחיר לשמור על נעוריהם, בעוד שילדיהם, ה"בייבי באסטרדס", לפחות מבחינת הדימוי בתרבות הפופולרית, נראו מבוגרים הרבה יותר ושמרנים יותר. סוג של חילופי תפקידים. יש להקפיד, לפיכך, שהגיבורים יהיו שמרנים ובוגרים מהוריהם.

* אם להתבסס על הפורמט של "מופע שנות השבעים", אז את דור ההורים א-לה ארצ'י בנקרי את אידית צריך להחליף זוג בייבי בומרס - גרוש, לשם שינוי, בעיקר כי "כולם" התגרשו בשנות השבעים והשמונים.

* האב, יש להניח, יהיה איש השמאל החדש, שהשתתף בצעידה לוושינגטון לצד מרטין לותר קינג, הפגין נגד המלחמה בוויטנאם ונכח במהומות הצעירים בוועידת המפלגה הדמוקרטית ב-68', ואיך לא, גם בוודסטוק. מאחר שהוא החל את דרכו כמורה בהארלם, עם המון אידיאולוגיה ליברלית, בשנות השמונים הוא מנהל בית ספר מתוסכל, שונא את השמרנים ומתענג על הימים הליברלים הגדולים.

* מנגד, אשתו, גם היא עם עבר פוליטי דומה, אך היא כבר מזמן לא סוגדת לבוב דילן. להיפך. היא עורכת דין במקצועה, שהחלה עם המון תקווה כסנגורית בהארלם, אך ראתה שהעולם האמיתי שונה מהאידיאל, והחלה לעבוד כפרקליטה של חברת ענק שרוכשת חברות, מפרקת אותן ואיכשהו מרוויחות מהסיפור הון עתק. גם היא מנסה לשמר את נעוריה ומקדישה את כל הזמן הפנוי לשמירה על הגוף, מכוני כושר ומחול אירובי. היא סוג של גקו מ"וול סטריט", אבל אשה: היא מאמינה שארוחות צהריים זה לנמושות, בודקת לחץ דם כל מספר שעות, ומשוחחת עם לקוחותיה תוך כדי הליכה על הליכון כושר.

* הבן, ממשיכו של אריק פורמן, חייב להיות מחווה לדמותו של מייקל ג'י. פוקס ב"קשרי משפחה": דמות היאפי האולטימטיבי. הוא לא זוכר מי היו הביטלס, מעריץ את רונלד רייגן ומאמין שסוף סוף הגיע הנשיא שאומר את האמת. כל שאר הבנים יכולים להיות מחווה לדמות המושיע של תום קרוז ב"טופ גאן" והבנות ינועו בין חיקוי של סינדי לאופר לבין מדונה. מה רע?