טרור בעורף
יש להטמיע בלוחמינו כי מרגע שלבשו מדים וחגרו נשק, הם ממונים על ביטחון המדינה, ועליהם להגן על עצמם ועל סביבתם בכל שעה, גם כשהם בחופשה
מפקד העורף, האלוף גבי אופיר, סיים את שירותו, וכפרס על הצטיינותו ברענון מסכות אב"כ ופינוי הריסות ורסאי, הוא מונה מנכ"ל רשות שדות התעופה. העורף נותר חשוף להתקפות מחבלים.
עשרות החיילים בשערי הקריה בתל-אביב שנסו מפני המחבל היורה, קצין צה"ל ללא עדשות מגע שירה ופגע בעובר אורח, מחבל שהתפוצץ ליד קבוצת חיילים בתחנת הרכבת בבנימינה, מחבל שנהג באוטובוס ודרס חיילים לא-ערנים מספיק בצומת אזור, פיגוע הירי שבו נפצעו שלושה לוחמי מג"ב בזמן סיור מבצעי, חטיפת חיילי הסיור בהר דב – כל אלה ופיגועים רבים אחרים מבטאים מצב שבו חיילינו נתפסו לשאננות, נותרו ללא תגובה, נכשלו במשימתם, והפסידו בעימות מול המחבלים. הדבר מעלה מספר שאלות קשות:
* איך הפכו לוחמי צה"ל למטרות דמות?
* איך נתפסו הלוחמים בשאננות ובחוסר אחריות?
* האם מתפקידו של כל חייל להגן על סביבתו גם בהיותו בחופשה או בדרך לבסיס?
* האם המשטרה, צה"ל והשב"כ מתייחסים לאבטחה האפורה על העורף באותו אופן שבו הם מתייחסים למבצעי חיסול אטרקטיביים?
* האם ה"חיפוף", ה"כזה כאילו" וה"יהיה בסדר" חלחלו למערך הביטחון?
* האם תנועת ארבע אמהות וכרמלה מנשה יצרו משוואה חדשה שבה האמא שומרת על החייל?
לשדר הרתעה
כל מי שנוסע בכבישי הארץ ומסתכל לצד הדרך יראה חיילים ושוטרים בדרכם מחופשה או אליה, מוזנחים בהופעתם, ישנים שנת ישרים באוטובוס או שרועים בתחנות ההסעה והמזנונים, ויוכל להתרשם מהיקף התופעה, שמעידה על כשל מערכתי וכשל חינוכי עמוקים של מערכת הביטחון הישראלית. אנחנו הרי מצפים מכוחות הביטחון להגן עלינו, ולא לשמש מטרות קלות לפיגוע.
שרשרת פיגועי הטרור בלב הערינו גרמו לאובדן אמון הציבור ביכולתה של מערכת הביטחון לשמור על הביטחון האישי. בהתמודדות עם הטרור לא נבחנת יכולתה המבצעית של המערכת, על יחידותיה המובחרות וציודה המתקדם, אלא הבטן הרכה, שנמצאת בעורף: ריכוזי קהל, מקומות בילוי ונתיבי תחבורה שנחשפים לפיגועים.
במאמציהם לפגוע בחברה הישראלית נמנעים גורמי הטרור מלהיתקל בגופי הביטחון המבצעיים, ומתקיפים בנקודות התורפה שבעורף. יש להטמיע בלוחמינו כי מרגע שלבשו מדים וחגרו נשק, הם ממונים על ביטחון מדינת ישראל, ועליהם להגן על עצמם, על סביבתם ועל מושא אבטחתם בכל שעה – הן בעודם בפעילות מבצעית והן כאשר הם בשגרה מנהלתית. עליהם לשמור על ערנות מרבית, אחריות לסביבה, תגובה מהירה ומדויקת. הם צריכים לשדר הרתעה, לחפש, לאתר ולעצור חשודים בלי היסוס, ולממש את הזכות החוקית לבדיקת חשד לפעילות חבלנית, לנטרל אותה ולחלץ נפגעים.
ערנותם של אלפי החיילים, השוטרים, אנשי האבטחה והאזרחים הנמצאים בתפקיד, בשגרה או בחופשה הם כלים שנמצאים בידינו כדי לטפל בפיגועים בלב האוכלוסייה האזרחית. הממשלה אינה צריכה לתגבר את האבטחה בעלויות גבוהות ובשעבוד של משאבי משק חיוניים, כאשר כוח האדם ומרב הכלים קיימים. צריך רק להפעילם כיאות.
צה"ל והמשטרה חייבים לזמן את כל מערך הסדיר והמילואים לסדנאות הדרכה, שבה יונחלו עקרונות האבטחה, כמו למשל סימנים מחשידים, מעצר חשוד, סינון והכוונת קהל וירי מדויק ואחראי בתוך קהל. יש לפתח מערכת תקשורת והאזנה לתאי שטח קטנים כדי לאתר חשודים ולהזעיק במהירות את כוחות הביטחון המקומיים, לצייד אנשי ביטחון בנשק שאינו קטלני ולהשקיע במערכה הסברתית וחינוכית לעיצוב הביטחון האזרחי.
כפי שחונכנו בעבר הרחוק (ויש ביננו עדיין לוחמים ותיקים שמחזיקים תמיד אקדח בהישג יד) - אנחנו במצב של לוחמה, ועוד לא הגיעה העת למנוחה.
עמוס גורן, יועץ לאבטחה ומודיעין, שירת בתפקידים בכירים באגף האבטחה בשב"כ
