גילוי: הנאצים בזזו גם כלי נגינה יקרים

במהלך השואה ניסו הנאצים, במבצע חשאי, להשתלט על כלי הנגינה האיכותיים והיקרים ביותר באירופה. כך עולה מדו"ח שפורסם אתמול (יום א').

על פי העיתון The Chicago Tribune, בין כלי הנגינה הבזוזים נמצאים כינורות מסוג סטראדיבארי, גגוארנרי ואמאטי. גילוי זה עתיד לגרום לכך שרבים מהתובעים פיצויים בשל נזק ואובדן מתקופת השואה, ידרשו כעת גם פיצויים בגין אובדן כלי הנגינה.

הדו"ח חובר תוך שימוש במידע הצבאי שחשפה לאחרונה ארה"ב וכן במסמכים גרמניים מתקופת מלחמת העולם השנייה.

אלפרד רוזנברג, שגיבש עם אדולף היטלר את האידיאולוגיה הנאצית, יצר ב-1940 יחידה מיוחדת שעסקה בתחום המוזיקלי, שהופקדה על איסוף הפרטיטורות וכלי הנגינה המובחרים.

על פי מסמכים גרמניים, מומחים במוזיקה עבדו עם הנאצים בכל אירופה, נתנו הערכות מחיר, קטלגו והכינו את כלי הנגינה היקרים למשלוח ל"משרד המוזיקה" בברלין.

"כרגע אנו רק בתחילת חקירת הנושא, אבל הוא עשוי להתגלות כאחד הנושאים המרתקים ביותר לבדיקה", אומר אלן סטיינברג, מנהל הקונגרס היהודי העולמי, אחד הגופים המעורבים ביותר בחקירת בזיזת רכוש בתקופת השואה.

הנסיונות לקבל בחזרה את כלי הנגינה או לקבל עבורם פיצוי הולם, עלולים להיתקל במספר מכשולים: מוזיאונים בדרך כלל אינם ממהרים להכיר בכך שקיימים אצלם רכוש וחפצי אמנות שנוצרו בתקופת מלחמת העולם השנייה. כמו כן, כלי נגינה כגון כינורות בעייתיים יותר לזיהוי והערכה מאשר עבודות אמנות. מכשול נוסף: רוב התעודות המעידות על תאריך ומקום ייצורו של כלי הנגינה לא שרדו ברובם אצל ניצולי השואה. מאותה הסיבה יתקשו הניצולים להוכיח את בעלותם על כלים אלה.

"פעם ניגנתי על כינור גאליאנו נפלא", אומר כנר התזמורת הפילהרמונית בשיקגו, פרנסיס אכוס, שבשנת 1939 זכה בכינור כפרס ראשון בתחרות לכנרים בבודפשט, הונגריה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הועבר אכוס למחנה כפייה של צבא הונגריה, ולאחר מכן נשלח למחנה ריכוז. הוא מעולם לא ראה שוב את כינורו האיטלקי היקר.

"כשחזרתי ממחנה הריכוז, ניסיתי למצוא את חברי", אומר אכוס, בן 79 כיום, בהתייחסו לאנשים שהעניקו לו את הכינור. "הם כבר לא היו. איש מהם לא שרד את המלחמה. וכלי הנגינה שלהם נעלמו גם. הכל נעלם".