גידי גוב הולך לאכול? שיילך

נפתח בכמה דברי כפירה: גידי גוב ותכנית האוכל שלו חוזרים לעונה שלישית, ומדובר, אני חוששת, בעונה אחת יותר מדי. העונות הקודמות, שעוד שפעו חן כמו שגידי יודע, חלפו עברו להן, ומה שנשארנו איתו הוא גוב אוכל לעייפה או עייף מלאכול, לא משעשע במיוחד וגם לא משתעשע, ובעיקר מפריע.

קונספט התוכנית הוא רעיון מלבב; לקחת אדם כמוני וכמוך (טוב, יותר כמו גידי גוב), חובב אוכל אבל לא מבין בו ממש, מישהו שיוכל ללמוד דרך התכנית וללמד את הצופים משהו לגבי נקודות ציון בקולינריה המקומית, בשילוב אנקדוטות על המאכלים עצמם. חביב, לא מתנשא וקל יחסית לביצוע, בהנחה שהאובייקט שבחרת להנחות את התכנית לא יחליט לפתע, אחרי שלמד לומר "עפיצות" ו"האנטריקוט מזיע קלות" כמו שצריך, לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות. אבל אצל גוב המצב הרבה יותר גרוע; הוא פשוט משועמם ומשעמם בצורה נדירה. זו לא אשמתו של גוב שהתכנית מאכזבת, זו בעיקר אשמתם של המפיקים שהחליטו למשוך אותה עד הקצה, לחלוב את הפרה עד שלא יישאר עוד מה. הם קצת שכחו שבתקופת הפגרה מאז סיום העונה הקודמת של גוב שודרו בערוצים שונים תכניתו של גיל חובב "עושים שוק" ותכניתם של גברי לוי והשף ישראל אהרוני, שהתיישבה פונקט על המשבצת של גוב - זאת כמובן בלי להתייחס לשידורים החוזרים המשודרים כעת של תכניתו של השף חיים כהן, "שום, פלפל ושמן זית" וכמובן תכניתו של השף צחי בוקששתר "טעמים".

מופלא, מקסים ונורא טעים

התכנית הפותחת את העונה החדשה עוסקת במאכלים רומניים. גידי מנסה להפיח חיים בטנדר המאובק והמכוסה שהתייבש לו בין העונות בגראז'. הטנדר, הכועס על כך שנזנח, מסרב להידלק ומתרצה אחרי שגוב מפתה אותו בתפריט הרומני שעל הפרק והשניים יוצאים לקרוע את הארץ. פתאום מתבררות כמה עובדות חדשות: מעבר לעובדה שאוצר המילים של גוב מורכב בעיקר מהסופרלטיבים המוגבלים "וואה וואה ווי וואה", "מופלא" על כל הטיותיו, "מקסים" ו"זה נורא טעים", גם ההערות הכמו-משעשעות שלו עושות לי חם בגרון, כמו שאומרת דודתי. על מנת מוח הוא אומר: "לא יאומן, הדבר הזה חשב לפני תקופה מסוימת", ועל רגל אחורית של חזיר בר: "אני עלול לדמיין מה תתקע בה".

בעונות הקודמות היתה התחושה שגוב נהנה מהאנשים אותם הוא מבקר ברחבי הממלכה הקולינרית הישראלית; הפעם נראה שהוא מרגיש שלא בנוח להתדפק על דלתותיהם, והאמת, גברי ואהרוני עושים את זה טוב יותר. גם האפיזודה בה גוב מבקר אצל חמש נשים מבוגרות שמשחקות רמי-קוב (אין לזה כל קשר לבישול או לאוכל, אבל יש לזה קשר לרומניה), נותרת תלושה. אהרוני וגברי היו מצליחים להוציא מהסיטואציה את המיטב ולהגיש אותה כמו פנינה שהיינו רוצים לשמור. בתחילת הפרק גוב אומר למצלמה "לעבוד בטלוויזיה זה מקצוע באמת קשה" והוא צודק. זה לא בא בקלות.

טוב שיש ארז קומורובסקי

כדי לא ללכת על הברור מאליו, המשכתי בזהירות לפרק השלישי בעונה החדשה. מי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין, והזהירות משתלמת. הפרק השלישי עוסק בלחם, וכאן, בראשית הפרק, משתולל גוב בשדה חיטה חרוש, תוך שהוא מציק לעצמו ולכל יושבי ביתי במקביל. מאוחר יותר, כשהוא עובר למטבחה של איטה ממסעדת איתמר בתל-אביב, משעשע לראות אותה רודה בו ומשתעשעת על חשבונו. מסתבר שגם איטה חושבת שגוב נראה, אפעס, משועמם. גם בפרק הזה מלווים את גוב הסופרלטיבים הנבובים וגם הפעם הערות כמו "בית חרושת ללחם" במקום "מאפיה" לא מוסיפות לו נקודות קרדיט. לזכותו ייאמר, מאידך, כי ברגע שהוא נהנה גם אנחנו נהנים. צריך לעבור הרבה בדרך, אבל החן שחיפשנו נמצא לבסוף במאפייתו של ארז קומורובסקי. כחביב הסלבריטאים, גוב נראה פחות מאוים לצדו.

מסקנות

אם אין לכם ברירה והטלוויזיה כבר פתוחה על ערוץ 8 ואין לכם כוח לצאת מהבית והילדים כבר הלכו לישון ואתם לא מגיעים לשלט, אז גידי גוב יכול להיות ברירת מחדל. אם יש לכם סבלנות, חכו ליום שישי, יום האוכל הטלוויזיוני האולטימטיבי.

"גידי גוב הולך לאכול", שני, 21:00, ערוץ 8