נאומוסקי שוב כאן

בסוף השבוע שעבר ערכה בנטון טרוויזו את הפועת הבכורה שלה לקראת העונה החדשה. משחק אימון נגד נורקופינג, נגמר בתוצאה 98:121, כששלושת שחקני הרכש של הקבוצה מפגינים יכולת מצויינת. מרקוס בראון קלע 34 נקודות, וג'ואי בירד הוסיף 25, אבל את ההצגה, כמו את הלבבות, גנב הרכש השלישי - פטאר נאומוסקי, הזר ששב הביתה.
נאומוסקי לבנטון הוא יותר מעוד זר שחוזר לקדנציה שניה בקבוצה, כמו דיוויד ריברס באולימפיאקוס ואפילו ארתוראס קרנישובאס ברצלונה. נאומוסקי היה האיש ששם את בנטון על המפה, נסע להיות מלך איסטנבול במדי אפס פילזן, ושב למקום שבו הוא אמור להרגיש הכי בבית.
אבל פה לא נגמר הסיפור. המשחק המצויין שלו, שכלל 27 נקודות, לרבות 7 שלשות מ-10 ניסיונות, היה ההופעה הראשונה של המקדוני, מאז הפציעה שהשביתה אותו לעונה שלמה. נאומוסקי, שבשיא הקריירה נעלם מהזירה האירופית, היה זקוק למשהו שיחזיר אותו למרכז הבמה. ובמקרים כאלה אין כמו בבית. במקרה של נאומוסקי, אין פתיחה טובה מזאת.
מאז הליכתו בטרם עת של דראזן פטרוביץ', לא מצליחה אירופה למלא את החלל. הצמא למחליפים מורגש היטב כל אימת שמתרגש על הליגה האירופית איזה ננדו ג'נטילה או אריאן קומאזץ' כזה, אבל אף אחד לא ממש מתקרב לפטרוביץ' המנוח. נאומוסקי, עדיין שונה ורחוק ממנו, הוא הדבר הכי דומה למיתולוג הקרואטי. לא בהכרח בשל סגנון המשחק, אלא בעיקר בשל הכריזמה שלו, והיכולת שלו להיות מוציא לפועל וסמכות עליונה על המגרש, בכל קבוצה בה שיחק.
נאומוסקי (32, 1.95) הוא רכז סוקרר, המשחק גם בעמדת הסקנד גארד. הוא מסוגל לייצר לעצמו מצב קליעה בכל רגע נתון. יש לו שליטה מוחלטת בפיק אנד רול, בכדרור ובקצב המשחק. הוא בעל יד אבסולוטית מבחוץ (בעיקר במשחקי בית), יכול לעלות לזריקת ניתור מהמקום ולחדור באחד על אחד. הוא מושך עבירות בקצב מסחרר ומחפש לקחת את האחריות עליו. אולם יותר מכך, נאומוסקי מתאפיין בבטחון עצמי ובקור רוח יוצאי דופן.
מאחורי נאומוסקי ארבע אליפויות בטורקיה, שתי זכיות בגביע אירופה עם ספליט, זכיה גביע אירופה למחזיקות עם טרוויזו, גביע קוראץ' עם פילזן וגביע טורקי אחד עם פילזן. משנת 93 הוא הבסיס עליו מושתת נבחרתה הלאומית של מקדוניה.

פילזן: נישואין מוצלחים, גירושין מכוערים

פטאר נאומסקי החל את דרכו בקבוצת הפאר הקרואטית, יוגופלסטיקה ספליט. שלוש שנים חימם את קצה הספסל, וראה את חבריו, טוני קוקוץ' וז'אן טבק לוקחים אליפויות אירופה שלו אין חלק בהם. למרות שהיה חלק מקבוצה נוצצת, העדיף השחקן לראות יותר דקות משחק ועבר לקבוצה המקדונית, רבוטניצקי סקופיה.
בסקופיה הוא התחיל להראות מה הוא מסוגל לתת, גם מקצועית וגם ברמת הכריזמה. העיניים החדות של אנשי אפס פילזן הטורקית ננעלו עליו, והובילו אותו לקדנציה ראשונה בקבוצה שתהפוך לימים הבית השני שלו.
בפילזן קיבל נאומוסקי את המפתחות כולן. קבוצה שלמה נבנתה סביבו, חבורה של טורקים כשחקני משנה, וגבוה אמריקאי אחד, לארי ריצ'ארדס, שבא להוריד לנאומסקי את הכדורים החוזרים. זה הספיק לו בשביל לקחת אליפות ראשונה בטורקיה, בעונת 93.
נאומוסקי היה מרוצה, אבל לא מרוצה מספיק. הוא רצה לשחק ברמות הגבוהות, הוא חיפש את האתגר ומצא אותו במדי בנטון טרוויזיו. בעונת 95-94 הגיע לאיטליה, ושיתף פעולה עם ריקארדו פיטיס ועם סטפן רוסקוני ואורלנדו וולדרידג'. בטרוויזו, כשהוא מגובה בסגל מבוסס יותר, ומתפנה להתרכז בעשיית משחק ולא רק בעשיית נקודות, הוביל נאומוסקי את בנטון לתואר האירופי הראשון שהיה באמת שלו - גביע אירופה למחזיקות גביע.
אחרי שמיצה את השאיפות שלו בבנטון, חיפש נאומוסקי משהו חדש שיעניין אותו. הצעה משופרת בפילזן הניעה אותו לשוב לטורקיה, בניסיון להשלים את המטרה שלא נכבשה - גביע אירופה לאלופות.
בארבע השנים הבאות היה נאומוסקי חלק מאיסטנבול וליהפך. הוא קיבל אזרחות טורקית, למד את השפה ודיבר אותה בשטף, הוא אף שינה את שמו למקומי ונקרא בתעודת הזהות פולט נמיק. למעשה היה נאומוסקי סמל טורקי יותר משחקנים טורקיים מקוריים, למרות שבסופו של דבר היה שחקן רכש.
המספרים של נאומוסקי לא אכזבו מהיום הראשון. בעונת הקאם בק סיים כמלך הסלים בליגה הטורקית עם 26.5 נקודות למשחק. החיבור בינו לבין מאמנו הטורקי, איידין אורס, היה מושלם. פילזן ברשותו זכתה באליפות אחרי אליפות, וגם את התואר האירופי התורן לא זנח השחקן. בשנת 96 הוביל את המועדון לזכייה ראשונה בגביע קוראץ', והפך לכוכב העל הבלתי מעורער של הכדורסל הטורקי.
למרות כל אלה, לא רק הצלחות הן מנת חלקו של נאומוסקי בפילזן. במשך שלוש שנים רצופות לא הצליחה פילזן להעפיל לפיינל פור. הדבר עמד בצילו כל הזמן, ובסופו של עניין היה אחד הגורמים שהביאו לסיום הרומן בין שני הצדדים, ולשנה אחת כואבת של השחקן.
בקיץ שעבר, במהלך משחק נגד ישראל במסגרת אליפות אירופה לנבחרות, נפצע נאומסקי ברגלו. הוא עלה לזריקה ונחת בצורה לא טובה על הקרסול. האבחנה הראשונית היתה העדרות למספר חודשים, אך עד מהרה התברר כי עליו לעבור ניתוח וכי תקופת ההחלמה תהיה ארוכה מהמצופה. הוא החל להתאושש ולהתאמן כבר בחודש דצמבר, ההצעות זרמו, אולם אז נמנעה ממנו האפשרות לשחק, בשל עניינים משפטיים. נאומסקי טען כי לראשי פילזו חוזה לעונה נוספת עימו וכי הם מחוייבים לו, ראשי המועדון הטורקי הכחישו והשחקן תבע את הקבוצה.
בשלב מסויים הציעה פילזן לשחקן סכום פיצויים נכבד, אולם הוא התעקש שראשי הקבוצה יכבדו את החוזה עליו חתמו. בסופו של דבר, בהתערבות בית המשפט, נקבעה פשרה כספית בין הצדדים, אולם המשקעים בין הצדדים נשארו עד היום.
נאומוסקי בבית, כועס ומושבת וראה איך פילזן, עם סגל צעיר מתמיד, ובלי אורס שעזב באמצע העונה, מגיעים לפיינל פור ומפסידים לאלופה הנכנסת, פנאתינייקוס. והנקודה הזאת, לא הייתה עיתוי טוב יותר מלפתוח דף חדש.
הקיץ חיפש נאומוסקי את המקום הנכון לעשות בו את הקאם בק שלו באירופה. חשוב היה לו למצוא שילוב של נוחות, מעמד של כוכב, רמה אירופאית גבוהה ושכר גבוה. ואת כל זה הציעה לו קבוצתו החדשה-ישנה, בנטון טרוויזיו.
בנטון חיפשה הקיץ שחקן שיוביל אותה קדימה, במיוחד באירופה. שחקן עם ניסיון אירופאי, שיוכל להיכנס לנעליו של תיוס אדני, שעזב בניסיון להגיע לאנ.בי.איי. הזכרונות הטובים ונישואיו של נאומסקי לאיטלקיה (דבר המאפשר לו קבלת אזרחות איטלקית), פתחו את הלב של טרוויזו ואת פנקס הצ'קים של בנטון. ושביעות הרצון לא איחרה לבוא.
כבר כעת יודעים אנשי כדורסל איטלקיים לספר, כי השידוך בין הצדדים נראה מבטיח. הקהל בטרוויזיו אוהב את נאומסקי וזוכר לו חסד נעורים מתוקפת הקדנציה הראשונה המוצלחת שלו בקבוצה. השחקן שלא שיחק עונה שלמה רעב לכדור ורוצה להוכיח כי הוא נשאר אחד הגארדים המובילים ביבשת. ואם לשפוט לפי טבילת האש שלו, נאומוסקי בהחלט שוב כאן.