שתף קטע נבחר

הדובדבן והקצפת

האם מישהו חשב על ההשלכות ההרסניות שיש בהטלת משימות חיסול על נערים צעירים מדי?

בכל מדינה מאוימת טרור יש "יחידות מיוחדות" שתפקידן להיאבק בו בכל הדרכים. זו המציאות - לטוב ולרע. היחידות הללו פועלות לעתים גם באמצעים שבהם נוקטים ארגוני הטרור עצמם, ללא התחשבות בנורמות של חוק ומוסר מקובלים, ובמילים פשוטות, על ידי הוצאה להורג של חשודים ללא משפט. בעולם המערבי הדמוקרטי, ובכלל זה גם בישראל, המשימות המוכחשות האלה מוטלות על השירותים החשאיים, שאנשי המבצעים שלהם מסוננים בקפידה והם בוגרים ומעוצבים. מדובר באנשים בעלי ניסיון-חיים ואינטגריטי, שחיים באפילה ונושמים חושך, והם מאומנים לחיות ולשתוק, ובעיקר לתפקד במקצוענות, למרות שעצם קיומם מוכחש על-ידי מעסיקיהם.
בישראל ובשטחים הכבושים של האינתיפאדה והטרור הסביבתי העיוור, הוקמו יחידות דוגמת זו המכונה "דובדבן", שהזכירו במשימותיהן ובשיטות הפעולה שלהן את היחידות המיוחדות הבריטיות שפעלו נגד הטרור האירי. אבל הישראלים הרי יודעים הכל יותר טוב, ובניגוד לבריטים שגייסו למשימה חיילי קבע מקצוענים, צה"ל גייס ליחידות האלה חיילים-מתנדבים בשירות חובה: ילדים שנדרשו להשתתף במשחק אפל, מסוכן, מזוהם, אכזרי והרסני מבחינה נפשית, על-פי כל אמת מידה של מדינה ותרבות השואפות לנאורות ולדמוקרטיה.
אבל זה לא הכל, סביב היחידות ה"לא-קיימות" האלה נוצרה הילה מצ'ואיסטית קסומה ומה שהצבא היה צריך להגדיר כמשימה נוראה של היעדר ברירה (וגם על זה אפשר להתווכח), הפך לערך חיובי, למטרה נעלה בפני עצמה, למוקד משיכה ולמודל לחיקוי. האם חשב מישהו שלחיילים בגיל הזה יש יכולת נפשית לעמוד בלחצים האיומים ולעשות את ההפרדות הנדרשות כדי להמשיך לחיות מבלי להזדקק לטיפול הקב"ה או הקב"ן? האם הטרידו את מוחם וליבם של מקימי היחידות האלה שאלות כגון, איזה מין אזרחים יהיו הנערים הלא-מגובשים האלה כשיתבגרו? מה יהיו הערכים המוסריים שלהם לאחר אותן שנות אדרנלין שבהן הם קיבלו לייסנס טו קיל? או במילים אחרות, איך ישפיע הדובדבן על הר הקצפת שעל פסגתו הוא מונח?
רב-אלוף מופז, מפקד ישר ואמיץ, הוכיח תבונה ורגישות בכך שהלך עד הסוף בחקר האמת ולא הסתפק ב"מריחות" המוכרות של תרבות הטיוח הישראלית. אבל הוא התייחס בינתיים רק להיבטים המבצעיים של הכישלון. ואולם, רוב הליקויים נובעים מעצם הטלת משימות מהסוג ה"מלוכלך" על הדובדבנים, על נערים צעירים מדי, שטרם הפנימו ובוודאי לא הטמיעו עדיין את מערכת הערכים האנושיים והמוסריים של התרבות, החברה והמדינה , כלומר הקצפת, שעל פסגתה הניח אותם הצבא. כי הדובדבן הוא חייל שאמור להפוך מחר לאזרח, אבל איזה מין אזרח הוא יהיה? כזה שעורג בסתר-ליבו אל ימי האדרנלין וההרג, שמכבד חיי אדם רק כשמדובר ב"כוחותינו" ומזלזל בהם, על רקע גזעני מובהק, כשמדובר בערבים?
והנה קובעת בדיקת הרמטכ"ל, שצלפי דובדבן שהרגו את חבריהם "פתחו באש מבלי לזהות בוודאות שמדובר במחבלים " . האם אין לדבר משמעות שמעבר לאי-קיום נוהל פתיחה באש? האם אין הדבר מעיד על זילות חיי אדם כשמדובר בערבים? על פי תוכנית הפעולה, הצלפים ידעו שאיש מחבריהם אינו צריך להימצא על גג המוות. אז מי נשאר חוץ מערבים? מעבר לכך, הצלפים ידעו שיעדי הפעולה הם שני מבוקשים, ואילו על הגג היו שלושה אנשים, אבל מה כבר ההבדל כשממילא לא יכול להיות מדובר אלא בערבים? כזכור, רק שבועיים קודם לכן הרגו הדובדבנים אדם חף מפשע, שאולי חשב שהם גנבים ועל כך שילם בחייו. צה"ל הביע אז צער על מותו של האיש.
מה שנדרש כיום זה לא רק תחקיר מבצעי, אלא גם ובעיקר, בחינה ערכית מחודשת לגבי עצם קיומה של יחידה כזאת, שאנשיה הם חיילי חובה בני 20-18 , דובדבנים שהופכים בתורם לקורבנות של עצמם ושל הקצפת שאותה נדרש מהם לקשט.

ראובן מירן, סופר.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים