מונולוג של מתנחל: "הפעם אני הייתי המטרה"
זמן קצר אחרי פיגוע הירי בכביש ירושלים-מודיעין בו נהרגו שלושה בני אדם, נקלעו ירון, אשתו ושלושת ילדיהם המתגוררים בקדומים, לאירוע דומה ונחלצו בנס. במכתב ל-ynet הוא טוען כי המדינה לא מגינה עליו. מונולוג
בשבת בלילה, בשעה 24:30, נסעתי עם אשתי וילדי, בני שמונה, ארבע וחמישה חודשים מכפר סבא לקדומים. ליד הכפר עזון, במקום בו נהרגה בעבר אשה מקרני שומרון, נפתחה עלינו אש. שישה קליעים פגעו בדופן הרכב שלי, ולמזלנו, מזל שלא היה למשפחה מעופרים שנפגעה כמה שעות קודם לכן, אף אחד לא נפגע.
אני רגיל לעשות את הדרך הזאת. אני עובד בראש העין, וכל יום אני נוסע מקדומים לעבודה. עברו כמה שניות עד שקלטתי שיורים עלי, שהפעם אני המטרה. הדבר הראשון שעשיתי זה לעצור מכוניות אחרות, כדי שלא ייכנסו לאזור המארב. משאית אחת עברה, ולא הצלחתי לעצור אותה. אחר כך יריתי באוויר, ומכונית אחרת שעברה נעצרה, והחליטה לחזור לכיוון גינות שומרון ולא להמשיך בדרך. אנחנו המשכנו לכיוון היישוב הקרוב, ניסינו להשיג את המשטרה - אבל לא היה מענה.
הדבר הכי מדהים שקרה לי כאזרח היה בשחזור האירוע. לאחר שהצלחנו לדווח בסופו של דבר לכוחות הביטחון על המקרה, קראו לי לשחזור. באתי במכנסיים קצרים, אנשי הצבא והמשטרה הגיעו עם שכפ"צים, קסדות, רכבים ממוגנים.
אני גר עשר שנים בשומרון ומעולם לא ראיתי אפילו זריקת אבן. באתי לגור במקום ירוק ושקט. עכשיו המדינה מתכחשת לחובה שלה להגן עלינו, על האזרחים שלה. זה שהמקום שאני גר בו שנוי במחלוקת - זה לא פוטר את המדינה מלדאוג לי לזכויותי הבסיסיות. כשבאתי לגור פה לא לקחתי בחשבון שהמדינה לא תקיים את החובות שלה כלפי. אני אזרח ככל האזרחים, משלם מסים, משרת במילואים כקצין. אני לא חושב שאני אזרח סוג ב', ושהדם של הילדים שלי נחות. אם המדינה לא חושבת שהיא צריכה להגן עלי, זה משהו אחר. אבל כל עוד לא הוחלט כך, אני זכאי להגנה. לדעתי, רק בגלל סיבות פוליטיות המדינה לא עושה את זה ומסכנת אותי ואת ילדי.
אין לי אפשרות לא לעבור בדרך הזאת, זו הדרך לבית שלי. אבל בסופו של דבר, אנחנו מתכוונים לפעול רק בדרכים חוקיות כדי לשמור על החיים שלנו.
