בין הכיסאות

'קרייזי' הוא המונח הבלעדי של כנופיית תלמידים מפנימיית נויזלן הגרמנית, העומדת במרכז הרומאן האוטוביוגרפי הזה. 'קרייזי' זה לא בדיוק מטורף ולא ממש מוטרף וגם לא לגמרי מטורלל, זה פשוט קרייזי. הפנימייה קרייזי, החיים קרייזי, גם המוות קרייזי, אפילו קפקא קרייזי. אבל בעולם כזה קרייזי, בנות כבר לא "דלוקות על סופרים" (עמ'88) כמו בימים הטובים; הן "דלוקות על ליאונרדו די-קפריו" (שם). בנות, וגם בנים, יוכלו דווקא להידלק על סיגנונו ואישיותו של המספר הצעיר, בנימין לברט, יליד 1982. לברט אולי רך בשנים, אך כתיבתו בוטחת, מתריסה, מתגרה ומלאת תנופה ואומץ, והוא מציע שילוב מנצח של תמימות אמיתית וציניות מקצועית.

הסיפור בסך הכל פשוט, אם אפשר לקרוא כך לחייו ולמאבקיו של נער המשותק כמעט לגמרי בפלג גופו השמאלי. חצי מהאנשים רואים בו בעל מום, והחצי השני פוטר אותו באדישות כ"נורמלי". אבל לברט נופל בין הכיסאות, לפעמים פשוטו כמשמעו, ומיטלטל מבית ספר לבית ספר, תמיד עם פתק הסבר מיוחד מהוריו הדואגים אך המסוכסכים "הייתי צריך לצלצל הביתה רק כדי להיות בטוח שהם לא מנפצים זה לזה את הראשים" (עמ' 54) - ועם הישגים קלושים בלימודים, הנובעים מכך שלא הצליח להפעיל מחוגה וכיוצא באלה. נויזלן מהווה נקודת תפנית עבורו, מאחר שמשם אין שיחרורים ואין אפשרות לחזור כל יום הביתה ולשכוח מהכל (אחד משיאי הרומאן הקצר וכובש הלב הוא בריחה הרפתקנית וקצרת מועד למינכן, עם כל חברי הכנופיה). הספר מתאר את שנתו האחת בפנימייה, שגם ממנה נזרק לבסוף.

לכאורה, עוד אודיסיאה קטנה וכמעט שיגרתית, מהסוג שמקובל להגדירו 'חמוץ מתוק', של התבגרות (כולל אובדן בתולים בלתי נמנע, המתואר להפליא), התפכחות, התמודדות עם קשיים וכניסה לעולם האמיתי. אבל למעשה, 'קרייזי' - אף שנמצא בו טיפוסים כמו ינוש המנהיג, פליקס השמן, פליקס הרזה ופלוריאן שכולם קוראים לו ילדה - הוא הרבה יותר מסתם ספר פנימייה. לברט מצליח לומר הרבה דברים מקוריים ומרעננים על הנעורים ועל החיים בכלל. הכנות שלו מעוררת השתאות (והשראה) כמו גם היעדר הרחמים העצמיים. "אני חושב שמתאוננים דווקא על דברים שעליהם אין שום סיבה להתלונן" (עמ' 66), פוסק הצעיר שלקראת סוף הספר מדווח כי השיתוק שלו רק הולך ומחמיר.

סצינות הסקס הארוכות, של הזיון הראשון והביקור הראשון במועדון חשפנות הן העדות המרכזית ליכולתו המרשימה של לברט, המתפרנס בינתיים מכתיבה בעיתוני נוער. התמונות מצליחות להיות משלהבות מבלי למעוד לפורנוגרפיה, קולנועיות מבלי לאבד את הספרותיות החיה, סקסיות ופאתטיות בעת ובעונה אחת - הישג בלתי מבוטל, שגם סופרים בוגרים ומנוסים מלברט התקשו להגיע אליו. הספר ראה אור בגרמניה כשלברט היה בן שבע עשרה בלבד, ואין צורך להיות חוזה בכוכבים כדי לנבא לו עתיד ספרותי גדול ובוודאי מסקרן. התרגום של מרים קראוס אינו אחיד ברמתו וסובל מבחירות סלנג מיושנות ולעיתים מביכות כמו 'להרים' (במובן של לשגול) או 'בזזים' בהתיחס לשדיים. העטיפה, בעיצובו של תמיר להב-רדלמסר, יפה ומפתה, ומספקת הבטחה למשהו שונה, או שמא מעט 'קרייזי', שהרומאן עצמו אכן מקיים במלואה.

(מתוך מוסף הספרות של "ידיעות אחרונות").

בנימין לברט, קרייזי, מגרמנית: מרים קראוס, ספרית פועלים, 127 עמ'.