בנק ישראל: מדיניות הריבית הגבוהה מגדילה צמיחה

למי שסבר כי הריבית הגבוהה של בנק ישראל גרמה לצמצום הפעילות הכלכלית במשק (כלכלנים, סוחרים, תעשיינים וסתם בעלי הגיון מתקבל על הדעת), מזומנת היום הפתעה של ממש: מסתבר כי הריבית הגבוהה לא רק שלא גרמה לירידה בצמיחה, אלא אף תרמה לתוספת תוצר.

כך, על כל פנים, מתברר ממחקר חדש שנערך, ולא במפתיע, בבנק ישראל עצמו. את המחקר ערכו המשנה למנהל המחלקה המוניטרית, עקיבא אופנבכר וכלכלנית במחלקה, סימי ברק.

לדבריהם, הקשר המובהק בין מדיניות ריבית גבוהה לבין האטה בקצב הצמיחה קיים רק במשקים מפותחים, כמו ארה"ב, גרמניה, צרפת ובריטניה.

לעומת זאת, בלמעלה ממחצית המשקים המתעוררים, וביניהם ישראל, מלווה מדיניות הריבית הגבוהה דווקא בתוספת תוצר.

לדעת מחברי המחקר, הקשר הרופף בין הריבית לצמיחה נובע מכך שרמת התוצר מושפעת מגורמים נוספים, כמו הגירה, רפורמות מבניות, שינויים במחירי סחורות ועוד.

ממצאי מחקר זה עומדים בסתירה גמורה למחקר אחר, בשם "האינפלציה הישראלית בפרספקטיבה בינלאומית", שפרסמה קרן המטבע הבינלאומית בתחילת השנה. את המחקר ערך לא אחר מאשר מי ששימש אז כמשנה ליו"ר הקרן, פרופ' סטנלי פישר, יחד עם דוד אורסמונד. אחד הממצאים המרכזיים במחקרם היה כי עלייה של אחוז ברבית הריאלית בישראל, גורמת לירידה של 0.2% בתפוקת המשק (ראה ידיעה בכתבות נוספות).

מחברי המחקר בדקו שלוש תקופות של הורדת אינפלציה: בין השנים 1975 ו-1977, בין 1984 ל-1990 ובין 1995 ל-1999. בכל אחת מתקופות אלה ננקטה מדיניות ריבית מרסנת ובכולן נמצא כי ירידת האינפלציה לוותה בתוספת תוצר.

שאלה מסקרנת נוספת, שנותרה בשלב זה ללא תשובה היא זאת: האם יכול להיות שבדומה לתוצר, מושפעת גם האינפלציה לא רק מגובה הריבית, אלא גם מגורמים נוספים, כמו הגירה, רפורמות מבניות, שינויים במחירי סחורות ועוד?