המשוטט

זמן רב עבר מהימים בהם ראיין ארז בן הרוש, בערוץ הקהילתי של ראשון לציון, את זה מחנות הנעליים או את ההוא מהמכולת, ועד שהפך לאהרון שריקי מ"שוטטות", צלע שנייה ליניב בנבנישתי, מצוות "וידאו טופ", צלמי החתונות הפרובינציאלים, העומדים לשירותו של אסף רותם, תל אביבי צפוני-פלצני. השלושה נעים יחד על ציר שלומיאלי-נאיבי-מתוק, מחזרים על פתחיהם של סלבריטיז, ועושים את כל הטעויות האפשריות.

בימים שחונים אלה של ערוץ 2, מעלים עשרה אחוזי הרייטינג של "שוטטות" חיוך רחב על פניו של בן הרוש. "אחרי הכל מדובר בסיטואציות מצחיקות. למשל, כשאנחנו מצלמים את יעל אבקסיס וליאור מילר באמצע ריב היסטרי, או כשבנבנישתי ושריקי פוגשים את יגאל בשן וחושבים שהוא עוזי חיטמן. אנחנו בעצם צוחקים על כל מה שקרה בתרבות הרייטינג בשלוש השנים האחרונות. היתה הצפה של תוכניות אירוח, כשסלבריטיז מארחים סלבריטיז וכולם מתחנפים לכולם וכל הזמן מנסים לקדם אינטרסים. אמרנו בואו נצחק על זה, כי נמאס. בתוכנית שלנו נראה את הסלבריטיז בצורה קצת מגוחכת, בנעלי בית ולאו דווקא בתנאים הנוחים של תוכנית אירוח, כשהם מאופרים ונראים טוב".

- מה באמת עם ארז בן הרוש הסלבריטי בנעלי בית?

"מחוץ לעבודה אני אדם רציני, רגוע, לא היפראקטיבי כמו שזה נראה, ושומר בקנאות על פרטיותי. אני מפריד בין המקצוע, ששם אני נהנה מעושר יצירתי ומביא פתיחות ורגש, לבין הבית, ששם זה החיים. יש המון שחקנים שמשחקים גם בחיים, ואני שונא את זה. להיות שחקן זו העבודה שלי, אבל לא כל עולמי. חשובים לי המון דברים אחרים: חברים, זוגיות, משפחה. אני משקיע בזוגיות שלי באותה מידה כמו בקריירה שלי, אם לא יותר".

- ומי המאושרת?

"יעל, בת 22, סטודנטית לתקשורת ורקדנית לשעבר. היא הכי מקסימה בעולם. זו התחלה ונורא חשוב לי לשמור על זה".

"שוטטות", לגבי בן הרוש, היא לא סתם עוד סידרה אלא צומת בקריירה, בחיים, שהיה צריך לעבור דרכו. "לפני חצי שנה עברתי משבר גיל שלושים. פתאום קלטתי כמה שאבא שלי, שנפטר לי בידיים משבץ מוחי, חסר לי בחיים וכמה שהמשפחה שבורה. הבנתי שאני צריך הרבה כוחות להתמודד עם זה. היה לי פתאום חוסר ביטחון במקצוע, לא ידעתי אם הסידרה תצליח או לא וסיימתי גם סיפור אהבה. ואז, בזכות חברים באמת מדהימים, הצלחתי להיחלץ מהדיכאון והכל היום ממש מצוין... טפו טפו".

- אביך, שנפטר לפני שנתיים, הספיק ליהנות מההצלחה שלך?

"הוא היה גאה בי כבר אז ואני בטוח שהוא היה מתגאה בי היום. שבועיים אחרי שהוא נפטר הלכנו לעבודה שלו ולקחנו את כל הדברים שלו, ומצאנו שם גלויות של ערוץ הילדים חתומות בשמי, שהוא היה מחלק לילדים של העובדים. אני אימצתי את המשפט שהוא אמר לי כל חיי: 'כל יום ליהנות וכל יום לחיות כמו עשיר, גם אם אתה לא...'".

"שוטטות" נולדה לפני חמש שנים בפינה ברשת ג', שעסקה באחורי הקלעים של רדיו קהילתי-פיראטי, שנקרא "רדיו יופי" ובעצם ניסה להשתלט על רשת ג'. שם "נולדו" בנבנישתי המגיש ושריקי עוזר הטכנאי. "לקח לנו זמן לגבש את הקונספט של הסידרה", מסביר בן הרוש, "ובכלל, עד ש'שוטטות' תפסה לקח זמן, בגלל הדמויות והשפה הברנז'אית שלא מוכרת לצופה הממוצע".

- ולברנז'ה היה יותר קל לעכל את התוכנית?

"לקח לנו המון זמן לשכנע ולהסביר שזה בא ממקום של 'נראה אם אתה מסוגל לבוא ולצחוק על עצמך, לקחת את עצמך בפרופורציות, לרדת מהאולימפוס של אני כוכב טלוויזיה'. זה משנה קצת את הסלבריטיז, הופך אותם לבני אדם נורמלים עם בעיות ורגישויות".

בן הרוש נולד וגדל בשכונת רמת אליהו בראשון. "שכונת מצוקה, שיכונים של שנות החמישים, רכבות ארוכות של ארבע קומות. הבניין שלי היה מגדל בבל. את כל ההומור שלי ספגתי מהמפגש הבלתי אפשרי הזה בין האנשים שם, שהיה להם קשה לתקשר בעברית, מה שיצר סיטואציות קומיות. אמא שלי אומרת שמגיל צעיר מאוד הייתי מחקה את השכנים ועושה הצגות".

בבית דברו מרוקאית, עברית, צרפתית, הכל מעורב במשפט אחד, נוסח "איפה הקטש, מון פיס". ארז הוא השלישי מארבעת הבנים של אבא מרדכי ז"ל, שהיה אזרח עובד צה"ל ואמא מרסל, גננת. "אני נורא מעריך אותם על ה'חייה ותן לחיות' שלהם. הם נתנו לי יד חופשית בבחירות שלי ממש מגיל צעיר. בגיל 16 עבדתי ב'קאמרי' בתור תאורן, כל יום מרמת אליהו לתל אביב, והם אמרו לי: 'כל עוד אתה תלמיד טוב, אין לנו בעיה עם זה'".

- עם השנים נחשפת לשכונות אחרות, לבתים אחרים. היה משהו או מישהו שקינאת בו?

"ממש לא. הגעתי למה שאני היום בזכות מה שנולדתי לתוכו. אני בא ממשפחה חמה, ובשכונה שלי ספגתי את חוכמת החיים של הרחוב, שהיום אני יודע לנצל אותה נכון. אני יודע להעריך את החיים הטובים, עבודה טובה, כסף. לכל מה שיש לי בחיים הגעתי בכוחות עצמי, ואני מאוד גאה על זה".

אגב, כדי לפסול כל טענה על אפליה עדתית, בגלל שמו האשכנזי של המנהיג ב"שוטטות" לעומת שמותיהם של השניים האחרים, מצהיר בן הרוש בתוקף: "זה ממש לא משהו עדתי, גם אם הגברנו להם קצת את הרי"ש. לרותם, התל אביבי הממוצע, נורא חשוב להיות שילוב של קובי מידן והשמן עם הסוני. הוא לא ממש אידיוט, אבל מחוסר הטקט שלו ומהאובססיה לצאת גם חכם וגם מראיין מול הסלבריטיז, לא יוצא שום דבר".

- כמי שלועג לתרבות החארטה, איך הסתדרת בערוץ הילדים?

"כשנכנסתי לערוץ לא ראיתי את זה כשיא המקצועי שלי, אלא רק כתחנה בקריירה. מראש חתמתי לשלוש שנים, וידעתי שגם אם יציעו לי להמשיך אני לא רוצה. קיבלתי שם הרבה הבנה טלוויזיונית, ניסיון בהנחיה ובשידור חי וגישה לילדים. אבל, אני מודה, הייתי עוף מוזר בתוך הערוץ. את כל תוכניות הדרמה שהיו שם העבירו אלי, ופחות עניין אותי להיות הכוכב של הערוץ. בכלל, זה כינוי שמאוד מרגיז אותי, 'כוכבי ערוץ הילדים', הניסיון הזה לפאר ולהגזים".

- סליחה, אבל המנחים בנו את עצמם ככה.

"אני בפירוש לא שיתפתי פעולה עם יחצנות מוגזמת, רכילות, או כל מה שמנחים מנסים לעשות. עניינה אותי המהות והיו לי שם לא מעט חילוקי דעות עם עורכי התוכניות, שהתעסקו כל הזמן באיך המנחים ייראו או מה הם ילבשו, ולא תמיד בתכנים. היום אני יודע שיש לבעלי הערוץ כוונות טובות יותר. מה שכן, נתנו לי יד חופשית להביא דברים משלי. אגב, בזכות הניסיון שלי בערוץ הילדים אני היום עורך ב-FOX KIDS".

בן הרוש הוא פטליסט מושבע, מאמין בגורל. כך, ביום שעזב את ערוץ הילדים קיבל תשובה מ"רשת" שהפיילוט התקבל. "המעבר לעולם המבוגרים היה לי טבעי, כי הייתי ב'קאמרי' שנים, בצבא שיחקתי בתיאטרון צה"ל וגם הופעתי עם קושניר בתוכנית בידור. אני לא מהז'אנר שעשה ימי הולדת מגיל 12. ההימצאות שלי בערוץ הילדים היתה החריג, ולא להפך. אבל היה לי חשוב לפתח גם את זה. יש משהו מאוד כייפי היום, כשניגשים אלי נערים שהיו פעם ילדים ואומרים לי 'וואו, אהבתי אותך כשהיית בערוץ הילדים', ועכשיו הם רואים 'שוטטות'. כמו שאני גדלתי פעם על 'הבית של פיסטוק' והיום אני עובד איתו.

- נראה שאתם נורא מתוחכמים. ומה הפחד האמיתי שלכם?

"לחשוף את עצמנו, שיידעו איך אנחנו מתנהגים בחיים, אם אנחנו באמת נחמדים או לא. כמו ששאלו אותנו בערוץ הילדים: 'אתם באמת אוהבים ילדים?'. בעיני זו לא שאלה רלבנטית, כי העשייה שלנו היא טלוויזיונית. העניין הוא בהנחיה, בהגשה. ברור שיש קשר לילדים, אבל זה לא העיקר. ב'שוטטות' אנחנו צוחקים על המקום הזה, שאנחנו נורא רוצים שלא יפגעו בנו ושהעיתונאים והקהל לא יאמרו עלינו דברים חסרי טקט. אני מאוד רגיש לביקורת. בסידרה אנחנו בדיוק יושבים על הנקודה הזאת שאנחנו חסרי טקט, אומרים את הדברים הלא נכונים, גורמים לסוג של תקריות דיפלומטית בין צוות הצילום לאותו סלב שמתארח".

- אבל תסכים איתי שברגע שהפכת לנחלת הכלל, הפרטיות שלך מופקעת באופן טבעי.

"אל"ף, אני לא נחלת הכלל, עדיין. אני לא דודו טופז. אומנם מכירים אותי מערוץ הילדים ומ'שוטטות', ואת מנת הפירסום שלי כבר קיבלתי. אני לא אומר שזה לא חשוב להצליח ולקבל הכרה מהצופים, אבל היום אני במקום של עשייה פרופר. אני עצמאי לחלוטין בבחירות שלי, עושה בעיקר דברים שבא לי עליהם, ולקח לי כמעט עשר שנים להגיע למקום הזה".

- בכל זאת, התקשורת היא שפירסמה אתכם, ואחרי שהתפרסמתם - ממש כמו ב'שוטטות' - צריך לחזר לפתחכם.

"להיות מפורסם זה לא מחייב שייכנסו לך לתחתונים. בביצה הזאת כאן בארץ, זה לרוב מגיע מייד לשם. אני שחקן, אוהב לבדר ולהצחיק, אבל אל תיכנסו לי לחיים".

- מה עם מקרים ידועים, כמו המשקפיים של שניצר שנשברו, או מכות שצלמי מערכת קיבלו כשניסו להפיק צילום משפחתי תמים?

"לי זה לא קרה, למזלי. אגב, 'שוטטות' קיבלה ביקורת רעה מאוד מאותו שניצר, ואני יכול להגיד לך ששלושתנו ישבנו וקראנו את זה והתפוצצנו מצחוק. הוא כנראה לא הבין את ההומור שלנו, וברגע שהוא לא מבין זו בהחלט זכותו לכתוב את מה שהוא כתב. לא לקחנו את זה ללב. בכלל, אני לוקח את המקצוע הזה בפרופורציות המתאימות".

"שוטטות", ערוץ 2, הערב (רביעי, 5.9 בשעה 21:30) - הפרק האחרון בעונה