שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    אני, מבוקש בכיר
    האיש הזה הוא בן מוות מבחינתה של ישראל. נאסר אבו חמייד, איש הפתח, נחשב לאחד מבכירי המבוקשים באזור רמאללה. לדבריו, כבר ניסו להתנקש בחייו מספר פעמים - ללא הצלחה. "ערפאת מבסוט ממה שאנחנו עושים", אומר האיש שכל משפחתו מעורבת בצורה זו או אחרת בעימות עם ישראל. שיחה עם האויב

    המלווה החל לנשוף בחוסר נוחות. מבוקש שיושב שעה וחצי באותו מקום, זה דבר שנוגד את נוהלי הביטחון שצריכים לנקוט מי שחייהם בחודשים האחרונים מסתכמים בבריחה ממקום אחד לאחר, ומציאת מסתור בכל יום באתר חדש.
    אבל המבוקש הבכיר הזה לא לחוץ בזמן. הגבר המשופם מתיישב בנחת. הוא רזה ושרירי, שיערו הקצר מסורק לאחור בקפדנות. בידו הוא נושא M-16 מקוצר. "הקשר עם התקשורת לא פחות חשוב מהפעילות של החוליה שלנו ושל קבוצות החמושים שלנו", אומר ל-ynet נאסר אבו חמייד, פעיל התנזים של הפתח ואחד המבוקשים הבכירים ביותר באזור רמאללה והגדה.
    אבו חמייד חמק בחודשים האחרונים מספר פעמים מניסיונות התנקשות של ישראל. הניסיון המפורסם ביותר היה ביוני, כשהשב"כ באמצעות סייען פלסטיני, אחיו של חברו של אבו חמייד, ניסה לשכנע את המבוקש לרכוש מכונית גנובה מישראל – טויוטה טנדר חדשה ב-3000 שקלים בלבד. 3000 השקלים היו אמורים להיות המקדמה, את החשבון הסופי היה אמור אבו חמייד לשלם אי שם למעלה.
    אבו חמייד "הריח" שמשהו ברכב לא כשר, החליט שהוא אינו עולה - וכך ניצל. אבל רק בינתיים, כפי שהוא מדגיש, "עד ששרון לא יסלק את חתימתו מה'וי' שהוא רשם ליד שמי ברשימת הפלסטינים המועמדים לחיסול". לדבריו, כל עוד הוא ברשימת המבוקשים, "שום הפסקת אש לא תתפוס לגבי ולגבי הרבה כמוני. החשבון שלנו עם הישראלים לא ייסגר כנראה, לעולם".

    משפחה בעסקי הטרור

    נאסר אבו חמייד נולד לפני 29 שנה במחנה הפליטים נוסייראת ברצועת עזה. הוריו באו במקור מהכפר הפלסטיני מג'דל שליד אשקלון. בשנות ה-70 עברה המשפחה למחנות הפליטים באזור רמאללה, תחילה למחנה קדורה, ולאחר מכן למחנה אל אמעארי.
    מגיל שמונה היה נאסר משתתף פעיל ביידוי אבנים בישראלים. עם השנים, עלה ב"סולם הדרגות" ובגיל 12 נעצר לראשונה על יידוי בקבוקי מולוטוב. ארבעה חודשים היה עצור במגרש הרוסים. מאוחר יותר, הנהיג באינתיפאדה הראשונה חוליה בשם 'האריה רעול הפנים', שהתעסקה בעיקר עם משתפי פעולה פלסטינים.
    עשרת הבנים לבית משפחת אבו חמייד, נאסר ותשעת אחיו, "התארחו" כולם אצל השב"ס. אבו חמייד טוען כי מעולם לא היו כל העשרה מחוץ לכלא בו זמנית. אח אחד, עבד אל מנעם, נהרג מאש צה"ל ב-94', אחרי שעמד בראש חוליה של החמאס שהרגה סמוך לצומת א-רם שמצפון לירושלים את איש השב"כ נועם כהן.
    בכלל, בני משפחת אבו חמייד מפוזרים בין הפלגים הפלסטינים. גם חמאס וגם פתח - אין אפליות. ארבעה מהם עצורים היום, ששה נפצעו באינתיפאדה הקודמת והנוכחית. צה"ל כבר פוצץ בית אחד של המשפחה ואטם אחר במהלך האינתיפאדה הראשונה.
    אבו חמייד שוחרר הפעם האחרונה מהכלא בספטמבר 99'. הוא "ישב" בכלא אשקלון. "13 וחצי שנים מ-29 שנותיי ישבתי בבתי כלא ישראלים", הוא אומר, "והדבר עזר לי מאוד לראות איך הם חושבים. אני יודע שהיום הם חושבים להכניע אותנו, אבל הם לא יצליחו".
    עם שחרורו, עבד אבו חמייד כפקיד במשרד לענייני הנעדרים הפלסטינים. "באים אנשים, מביאים לנו פרטים על בני משפחה שנעדרו בשנות ה-60, ה-70 במלחמות ובלבנון, ואנחנו עורכים את החיפושים אחריהם", מסכם אבו חמייד את תפקידו ומוסיף: "אהבתי את התפקיד, החלטתי שאני מתחיל חיים חדשים, חיים אזרחיים שקטים, אבל אז בא הביקור של שרון באל אקצה, ושוב הפכו אותי הישראלים למבוקש".

    "שרון עשה אותי למבוקש"

    אבו חמייד מספר כי ביום הביקור של שרון בהר הבית, ישב עם חבריו ב'שביבה', תנועת הנוער של הפתח. "החלטנו שבתגובה לביקור הפרובוקטיבי, אנחנו מארגנים הפגנה שתחל ברמאללה ותסתיים בצומת איו"ש. בסיום ההפגנה היו ידויי אבנים מצד הצעירים, החיילים פתחו באש ואני נפגעתי בחזה".
    אבו חמייד אומר כי מבחינתו, סימל כדור הגומי ממנו נפגע את תחילת האינתיפאדה השנייה. "רציתי חיים אזרחיים שקטים, אבל שרון החזיר אותי למדי הלוחם המבוקש. מייד השתלבתי בלחימה, אירגנתי חוליות התנגדות והיה לי ברור שאני עולה על מסלול של מי שחייו הם למעשה על זמן שאול, אבל לא היתה ברירה. יש מטרה, יש מאבק, ואני לא יכול שלא להיות חלק מהמאבק הזה. נכון שנתתי 13 וחצי שנים מחיי בכלא, ושנים רבות נוספות מחוץ לכלא למאבק הפלסטיני, אבל החלק שלי עוד לא הסתיים".
    ואז, אומר אבו חמייד, החלו ניסיונות החיסולים של ישראל. הראשון היה ניסיון של צלפים לפגוע בו, השני הטנדר הממולכד. והיו עוד שני ניסיונות, האחרון לפני פחות מחודש.
    לגבי פרשת הטנדר הממולכד שממנו חמק, אבו חמייד מתקשה שלא להביע גאווה. "הכישלון בחיסולי היה הכישלון הראשון של ישראל בחיסולים", הוא מדגיש. לדבריו, מהרגע הראשון חשד באותו משתף פעולה שהציע לו את הרכב, אבל נהג בזהירות במקום להסגירו לשלטונות. "בא האיש ותמיד היה אומר לי 'אני רוצה להרוג יהודים, רוצה להילחם אתכם', אבל לא גייסתי אותו. בזמנים כאלה קשה מאד לבטוח באנשים חדשים, לכן לא גייסתי אותו. פעם אחת בא ואמר לי: 'יש לי מאות כדורי M-16', אמרתי לו, תביא. קניתי אותם וניסיתי כמה מהם והם היו בסדר גמור, אבל בגלל החשד שלי שמנו את הכדורים במחסן ולא השתמשנו בהם. כל הזמן חשדתי, עד לאותו יום שהוא הביא את הרכב למקום בו קבענו. עמדתי 30 מטר מהרכב, והוא קרא לי להתקרב ולנסות אותו. אמרתי לו: 'אין צורך לנסות עכשיו, תשאיר אותו, אני אנסה אותו יותר מאוחר ואדבר אתך'. שעה אחרי זה לא הצלחתי להשיג אותו בטלפון, היה כל הזמן תפוס. עם מי כפרי כזה יש לו לדבר שעה שלמה? מאיפה יביא את הכסף לשיחת טלפון כל כך ארוכה... זה היה עוד רמז לכך שהוא מדבר עם המפעילים שלו".
    אבו חמייד השאיר שניים מאנשיו לעקוב אחרי הרכב. השניים גילו צעיר פלסטיני שהגיע למקום וביקש לקחת את האוטו. הם לכדו אותו והצעיר נשבר וסיפר על מעורבות השב"כ בפרשה. "אז הודענו לביטחון המסכל והם פוצצו את האוטו", מסכם אבו חמייד.
    לדבריו, היה מאושר שניצל מניסיון החיסול, אך הבין שבפעם הבאה הישראלים ינסו טוב יותר. עם זאת, מעיד אבו חמייד כי התרגל במהירות לחיי המבוקש. "הייתי כבר שנתיים בסרט הזה, בין השנים 88' ל-90'. זה כרוך בהרבה הקרבה, זה אומר לא להיפגש עם החברים, עם המשפחה, לא לישון הרבה, להחליף מקומות מסתור בתדירות גבוהה מאד. להתגבר על פיתויים אדירים כמו הרצון להתראות עם האמא או חבר שמתגעגעים אליו מאוד".

    "ערפאת מבסוט מאיתנו"

    אבו חמייד מספר כי שלושת הכללים הבסיסיים לכל מבוקש הם שלא יהיה עמו איש קשר קבוע, לא מקום מגורים קבוע ובוודאי לא מקום עבודה קבוע. הוא חייך כשנזכר כיצד למד מדעי המדינה בכלא הישראלי דרך האוניברסיטה הפתוחה. לדבריו, זה סייע לו לזהות בין היתר קשיים גדולים בהם נתקלת ישראל. "אנו נלחמים נגד מעצמת על, אך עומדים מולה בכבוד ומצליחים לפגוע בה. ישראל לא רוצה מלחמת כנופיות, באחת כזו בלבנון היא כבר הפסידה. אחד מאתנו מלחיץ מדינה שלמה, תראו איך אדם אחד מאצלנו הופך מייד ל"התראה חמה" (המילים האלו נאמרות בעברית, ע.ו.) וכל התראה כזו מנטרלת את מדינת ישראל".
    אבו חמייד טוען כי הארגון אליו הוא משתייך, גדודי חללי אל אקצה, הזרוע הצבאית של הפתח, הוא זה המבצע 90% מהפעולות "ואף אחד לא אומר לנו תפסיקו".

    גם ערפאת לא?

    "גם לא ערפאת. מעולם הוא לא אמר לנו תפסיקו את האש, כמו שמעולם לא אמר תירו, אבל אני יודע שהוא מבסוט ממה שאנחנו עושים."

    איך אתה יודע?

    "את ערפאת אנחנו קולטים מתנועות הגוף שלו, מהבעת פניו, מתנועות הידיים, אנחנו מבינים מסימני הגוף של ערפאת מתי אנחנו צריכים להסלים ומתי להאט את הקצב. עד כה בעסק הזה לא היו תקלות".

    ערפאת שולט בכל?

    "הוא שולט ב-95%, אבל חמשת האחוזים הנוספים יכולים להיות משמעותיים מאד".
    המבוקש שישראל רוצה את ראשו טוען כי הוא לא שונא יהודים, "רק שונא מתנחלים", ומבין לדבריו שהחלום לחזור למג'דל, הכפר של הוריו בגבולות 48, לא יתגשם לעולם. יחד עמו גם כל חלום זכות השיבה. "אבל להגיד שהחלום ייעלם? הוא לעולם יישאר".
    בינתיים ממשיך המלווה לזוז באי נוחות. נאסר אבו חמייד, שניכר בו כי נהנה לפרוש את משנתו, משחרר משפט אחרון: "ששרון ידע, בסופו של דבר אנחנו ננצח, כי המאבק שלנו צודק". ואז הוא הולך, להיעלם שוב.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום איי פי
    המבוקשים. חיים במרדף
    צילום איי פי
    צילום איי פי
    ערפאת. "הוא מבסוט מאיתנו"
    צילום איי פי
    מומלצים