ריחו של עלבון ישן

באוסטרליה רץ עכשיו סרט די-טוב בשם: "מחפשים את אלי ברנדי". סיפור חייהן של שלוש נשים איטלקיות-אוסטרליות בסידני. סבתא, אם ובת, הנמצאות בקונפליקט תמידי בין הערכים הנוקשים של קהילת מהגרים לליברליות האוסטרלית. בסרט מתאהבות שלושתן בגבר אוסטרלי-אנגלו סקסי ומשלמת על כך מחיר.

קונפליקט הקהילה הוא עניין בסיסי, וחזק מאד, עבור האיטלקים באוסטרליה. כמו מהגרים אחרים גם הם מתקשים למכור את תרבותם לדור השני ולענות על השאלה העקרונית: "אם איטליה כל כך טובה אז למה אנחנו בקצה השני של כדור הארץ?" מסתבר שדווקא חסרונו של איום חיצוני, אוסטרליה נטולת גזענות כלפי אירופאים באשר הם, יוצר פיתוי גדול מאד להתחבר לדרך החיים החופשית, לפעמים החופשית מדי.

דווקא הרחק מן הערים, בחוות התפוחים של קווינסלנד וחוות הגבינות של וויקטוריה, קל יותר לקהילה האוסטרלית-איטלקית. בהרבה מן המקומות האילו מחולקות העיירות לשניים בזמן ארוחת הצהריים: האיטלקים יושבים למשפחתיות שלהם בזמן שהאנגלו סקסים משתכרים בפאב השכונתי עד אבדן ההכרה.

פאולו ויטוריו טרימובלי (ההוא שהבקיע את שער השוויון לאוסטרליה במשחק בו אלי אוחנה עשה את הסלאלום המטורף והבלתי נשכח), כתב טור בעיתון בבוקר המשחק בין אוסטרליה לאיטליה ואמר שאין לו קונפליקטים. הוא לגמרי עם אוסטרליה.

אבל זה קל. טרימבולי הרי היה הקפטן של נבחרת אוסטרליה. בשבילו המסע של כדורגל באוסטרליה ממעמד כמעט מוקצה לספורט שמתקרב להיות גדול הוא בגדר הוכחה מספקת ליכולת קליטת המהגרים האוסטרלית.

20 אלף בכחול

זה לא המצב אצל כמה מהצופים היותר מבוגרים שהגיעו למשחק בין אוסטרליה לאיטליה מלייגון סטריט והשכונות הצפוניות של מלבורן, שעדיין מלאות מסעדות איטלקיות מהממות באיכותן. לאותם צופים נותר עדיין יציע הכבוד של ה-אם.סי.ג'י - האיצטדיון שאירח את המשחק וגם מקום שיש לו חלק נכבד במיתולגית הספורט האוסטרלית - בגדר עלבון טרי. כי ה-אם.סי.ג'י זה קודם כל פוטבול בחורף וקריקט בקיץ ויציע הכבוד של האיצטדיון שייך קודם כל למועדון החברתי היוקרתי ביותר באוסטרליה: המלבורן-קריקט-קלאב. עד סוף שנות החמישים לא קיבל המועדון היוקרתי הזה קתולים אל בין שורותיו.

"שם הפרוסטסטנטים סגרו את כל הדילים הפוליטים ואותנו השאירו תמיד בחוץ", הסביר מריו ג'ינלי, 40 שנה באוסטרליה. 40 שנה בלי ביקור באיטליה ועם המון געגועים לדרך החיים המשפחתית.

פלא שכ-20 אלף מ-93 אלף הצופים שמילאו את האיצטדיון לבשו כחול ועודדו את איטליה ?

היו אפילו כמה ריבים קטנים ביציעים אחרי שער הניצחון מעורר המחלוקת של איטליה. השוטרים של מלבורן, לחוצים עד אימה בגלל כמה מהומות קטנות סביב ועידת הסחר העולמית (איזה כמה היפים החזיקו ידיים), חשבו בטעות שאילו מהומות הכדורגל המפורסמות של האירופאים, וניצלו את ההזדמנות להחטיף.

כל כך מעט הם יודעים האוסטרלים על אירופה וכדורגל שהם פירשו את הזדמנויות שאיטליה נתנה לנבחרת שלהם כיתרון במשחק וכמובן ספגו במתפרצת אחת טובה שלאחריה לא ראו כמעט כדור.

אחר כך, בלייגון סטריט, הגשיו המלצרים האיטלקים הזקנים יין בחגיגיות והיושבים סביב השולחנות צחקו בכל רם. ברומטר הרגשות כלפי האנגלו-סקסים היה קרוב יותר להתנשאות ורחוק מאוד הקנאה.

הצחוק וההתנשאות שעלו מן המסעדות האיטלקיות התערבבו בעלבונם של תושבי מלבורן הגאים. תושבים שגאים לספר תמיד שהעיר שלהם מארחת את חמשת ארועי הספורט הגדולים בלוח השנה האוסטרלי (גמר הפוטבול, אליפות הטניס, הפורמולה 1, מירוץ הסוסים מלבורן קאפ ומשחק הקריקט שאחרי חג המולד) ובכל זאת צריכים לסבול את העובדה שאת האירוע הגדול בעולם נתנו דווקא לסידני – עיר של גולשים שלא מבינים שום דבר.