הנוער יצא זכאי

איטן פלד, נעמה אלקריב וחן יצחק לא עמדו לדין בבית המשפט, אבל במשך שש שנים הם היו הנאשמים העיקריים באסון ערד. באיחור עצום, כאשר דעת הקהל כבר שכחה אותם, יצא סוף סוף הצדק לאור.

איטן, נעמה וחן, כמו עשרות הצעירים שנפצעו ואלפי מעריצי משינה שגדשו את ערד, ספגו בימים שאחרי האסון כל גינוי אפשרי, מ"בבונים" ועד "שיכורים". הנוער הישראלי שכב על הרצפה ודימם, ורבים שמחו לנצל את המצב – ולתת לו בעיטה.

אבל מי שהיה שם באותו ערב נורא, כמוני, ידע תמיד את האמת. אני עמדתי כמה מטרים מאחורי הנערים שנמחצו למוות. גילי המבוגר באותה עת (18) ומימדי הפיזים, סייעו לי להיחלץ משם ללא פגע. אבל מי שאיתרע מזלו והגיע למקום כמה דקות קודם לכן, עמד בסכנת חיים, שבשלושה מקרים – גם התממשה.

האשמים האמיתיים

המשפט הפלילי לקח זמן, אבל כל מי שעמד שם בחוץ, ידע מזמן מי הם האשמים האמיתיים. מופע הפרידה של משינה היה אירוע הרוק הגדול ביותר בפסטיבל, וכולם ידעו שיגיעו אליו המונים. ובכל זאת, הכניסה הצרה שנפתחה לאיצטדיון התאימה למאות אנשים בלבד. הכוח המשטרתי במקום היה זעום להפליא, וגם סדרנים ואמבולנסים כמעט שלא נראו. אלמלא אזרח אחד שטיפס על הגדר עם רמקול והרחיק את האנשים, האסון היה יכול להיות כבד הרבה יותר.

הצעירים במקום היו משולהבים, דרוכים לקראת ההופעה. אבל בודדים בלבד היו שתויים. סמים היו בקושי, ובעיקר מריחואנה, שלא מביאה אנשים לדי פרצי אלימות. הקהל אולי התנהג כמו עדר, אבל זה רק בגלל שהתייחסו אליו כמו לכבשים.

אבל הביזיון לא נגמר באותו לילה. הבריחה ההמונית מאחריות החלה דקות לאחר האסון. בתפקידי ככתב גל"צ לא הצלחתי לסחוט הבעת חרטה או הודאה אחת בטעות מאף אחד ממארגני הפסטיבל. הגדיל לעשות ראש עיריית ערד, בצלאל טביב, שהתייצב באולפנוע, והקריא פתקאות שכתבה לו אשת יחסי הציבור שישבה לידו שעיקרן היה "אני לא אשם". מחיקתו של פסטיבל ערד מהמפה היתה העונש הראוי. העיר הזאת ופרנסיה, שדרשו להמשיך בפסטיבל למרות האסון בשל חששם מהפסדים כספיים, לא היו ראויים יותר לשמש כבירת הרוק הישראלי.

הקהל אולי בחר בצעד הנכון, אבל ההתייחסות הכושלת של רשויות החוק ודעת הקהל, הובילה בהמשך ישיר לאסון המכביה, אסון ורסאי והטרגדיה בחגיגות האליפות של מכבי חיפה. המאפיינים: רשלנות, קמצנות ובריחה מיידית מאחריות, היו שזורים בכל אחד מהם. נותר רק לקוות שפסיקתו האמיצה של בית המשפט תצליח לשנות משהו בעתיד.