חברות ממשלתיות. יש עוד חיה כזו?

למדינת ישראל יש כיום 105 חברות ממשלתיות. אם כבר התרגלנו ואולי אנחנו אפילו מבינים מדוע המדינה מחזיקה בחברת התעופה הלאומית אל-על, חברת החשמל או צים - וגם את אלה היא מבקשת כבר למכור - הרי שלא כל-כך ברור מדוע בכלל נכנסה המדינה לעסקים שונים ומשונים.
בין אלה אפשר למצוא בעלות על אולמות (נחמני), בניין תיאטרון (הבימה), בי"ס למלונאות (תדמור) וחברה המחזיקה בכפר הירוק עש לוי אשכול בע"מ.

חברות מצחיקות

מנהל רשות החברות ירון יעקובס, הוא הממונה הראשי מטעם המדינה על הנעשה בחברות הללו. כשחיוך רחב מעטר את פניו, אומר יעקובס: "אפילו אותי החברות האלה מצחיקות לפעמים. לא שאין בחלק גדול מהן צורך, אבל מדוע הן צריכות להיות בבעלות המדינה?אני בהחלט עושה כעת מאמצים להיפטר מחלק מהן, שהרי לא תמיד מרבה נכסים מרבה ברכה".
ברשות החברות הממשלתיות דנים בימים אלו בגורלן של כ-25 חברות ממשלתיות, שלחלקן אין אפילו מנכ"ל ושפעילות חלק מהן מועטה ביותר אם בכלל. אולם נחמני, למשל, מוגדר על-ידי יעקובס כחירבה לכל היותר. מדוע המדינה צריכה להחזיק במכון היין הישראלי? אפילו יעקובס לא יודע להסביר.

שותפות עם הרשויות המקומיות

ברשימת החברות הממשלתיות יש לא מעט חברות שהמדינה שותפה בהן עם עיריות שונות. זו הקבוצה הפרובלמטית שיעקובס מבקש לטפל בה כעת.
"לצערנו אנו מגלים הזנחה ורשלנות מצד המדינה בחברות אלה. זו באה לידי ביטוי באי מינוי דירקטורים כנציגים מטעם המדינה, דבר שמוביל בפועל להשתלטות של עיריות על החברות, ולהפיכתן לזרוע מבצעת של העירייה, ללא תיאום, ולעתים אף בניגוד לעמדת המדינה", אומר יעקובס.
ברשות החברות הממשלתיות בוחנים עתה חברות שאין עוד מקום לקיומן בשנת 2001, וזמנן עבר כבר מזמן, כדברי יעקובס.
אבל, אליה וקוץ בה. מתברר שהמהלכים לפירוק החברות הללו מסובכים ומורכבים ביותר. "אי אפשר להאמין עד כמה קשה לפרק חברה ממשלתית בישראל", מתוודה יעקובס. הבעיות הן רבות: משפטיות, ביורוקרטיות ופוליטיות. צריך להבין. כל חברה דורשת מינויים ותפקידים נאים, עם שכר ומעמד נאה בצידם: יו"ר דירקטוריון, מנכ"ל, מזכיר חברה, יועץ משפטי, רואה חשבון, מזכירות, משרדים ועוד.
השרים הממונים על החברות ובעלי התפקידים עצמם הם בעלי אינטרס מובהק להמשיך ולקיימן, לעתים גם חברות שרבים מתקשים בכלל להבין מה הן עושות. לפניכם רשימה כמעט מלאה של החברות הממשלתיות. חלק גדול מהן תפגשו כאן בפעם הראשונה:

אולם נחמני בע"מ

שנת הקמה: 1964. החברה בבעלות משותפת של הממשלה ועיריית תא-יפו. החברה עוסקת בניהול ותחזוקת אולם נחמני בת"א, מבנה בשטח של 1,285 מ"ר.
כיום האולם סגור, בהוראת כיבוי אש ומשטרת ישראל, בשל בעיות בטיחותיות. למרות זאת, הוא משמש, בחסות הממשלה, לחזרות תיאטרון גשר ללא תמורה. למעשה, התיאטרון רשאי להשתמש בחדרים במבנה למטרות אחסון.
התפלגות האחזקות במניות: מניות רגילות א' - עיריית תא-יפו (100%). מניות רגילות ב' - מדינת ישראל (100%). בדצמבר 91' קיבלה ועדת השרים לענייני הפרטה החלטה על הפרטת החברה. בעקבות התנגדות העירייה לא מומשה התוכנית. בספטמבר 97' החליטה עיריית ת"א לשנות את ייעוד החלקה, מאזור מגורים למגרש לבניין ציבורי מיוחד. בשנה האחרונה הציעה העירייה לקנות מהמדינה את חלקה, או לחלופין, לבנות על המגרש פרויקט משותף לעירייה ולמדינה. רשות החברות בחנה את ההצעה למכור לעירייה את החלק של המדינה, אולם הגיעה למסקנה, שהמדינה אינה יכולה למכור לעירייה ללא הליך של מכרז.
גם ההצעה ליזום פרויקט משותף לעירייה ולמדינה אינה מקובלת על רשות החברות. כעת בוחנים רעיון אחר של פירוק החברה ורישום הקרקע על שם המדינה והעירייה.

אות המוצר הירושלמי בע"מ

שנת הקמה: 1970. לפי הגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, אות-המוצר היא חברה מעורבת. עיסוק החברה בקידום והפצה של תוצרת ירושלמית. החברה מנהלת את בניין בית אות המוצר הירושלמי, שליד הסינמטק בעיר. החברה עוסקת כיום גם בהשכרת שטחים לסדנאות ייצור ומכירה. המבנה הוחכר לחברה על-ידי מנהל מקרקעי ישראל.
בחברה רשומים 7 בעלי מניית יסוד. המניות ניתנו בהסדר מיוחד למספר אנשים, שייתכן שתוכלו למצוא אותם היום בבתי אבות, חלקם נפטרו כבר מזמן. בסעיף 17 לתקנות נקבע, כי ימונו 2 דירקטורים מטעם משרד התמס. הרשות ממליצה כעת לפעול לשינוי התקנון, כך שתבוטל זכות המדינה למנות דירקטורים, ובכל הנושאים להם נדרש אישור המדינה תחוייב החברה לקבל אישור שר התמ"ס.
על-פי הסכם המכירה, החברה מחוייבת להנפיק למינהל מקרקעי ישראל מניית מינהל שנועדה להבטיח, כי לא תעשה כל הקצאה, פדיון ולא העברה או המרה של מניות בחברה ללא הסכמת המינהל. מניה כזו לא הונפקה עד היום. בכוונת רשות החברות לנסות ולקדם את הנפקת מניית המינהל, כדי לעגן את זכויות המדינה בחברה.

מכון היין הישראלי בע"מ

שנת הקמה: 1957. המכון עוסק בבדיקות תקן של יין ואלכוהול מיבוא ולשיווק מקומי, בדיקות איכות של יין ואלכוהול ליצוא, מחקר ופיתוח בנושא יין והדרכה. התפלגות האחזקות במניות: מדינת ישראל - 75% באסיפה הכללית ו-50% בדירקטוריון. השותפות כרמל-מזרחי, יקבי-ברקן, יקבי-סגל ובנימינה-אליעז - 25% באסיפה ו-50% בדירקטוריון.
המכון מצוי בקשיים כספיים ובשנים האחרונות רשם גירעונות. ממכתב מנכל המכון עולה, כי המכון אינו יכול עוד להתקיים כעסק חי. רשות החברות פועלת כיום בתיאום עם משרד התמ"ס לפירוק מרצון של המכון.

ח.ל.ד. - חברה ממשלתית עירונית לשיקום ודיור פתח-תקווה

שנת הקמה: 1964. החברה עוסקת בהשכרת דירות ואחזקתן, טיפול בבקשות לתעודת זכאות, השתתפות בשכ"ד ורכישת דירות, ביצוע עבודות שיקום שכונות ועבודות תשתית במוסדות חינוך בפתח-תקוה. בבעלות החברה 154 דירות והיא מנהלת ומתחזקת 430 דירות שבבעלות המדינה ובבעלות עיריית פ"ת. התפלגות האחזקות במניות: מדינת ישראל - 50%. עיריית פ"ת - 50%.

חברת חלמיש - חברה ממשלתית-עירונית לשיקום הדיור בת"א

שנת הקמה: 1961. החברה הוקמה למטרות שיקום משכנות עוני בתחום שיפוט העיר תא-יפו. עיסוקי החברה: מתן פתרונות דיור, על-ידי מכירה והשכרה של דירות בבעלות החברה ודירות שבבעלות המדינה, המנוהלות בנאמנות על-ידי החברה; רכישת דירות לזכאים עבור המדינה ובמימונה; טיפול בדיירים; אחזקת הדירות ושיפוצן. התפלגות אחזקות המניות: מדינת ישראל - 50%. עיריית ת"א - 50%.

חברת פרזות - חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים

שנת הקמה: 1961. החברה הוקמה למטרת שיקום משכנות עוני בירושלים. החברה עוסקת בהסדרת דיור לזכאים לדיור סוציאלי; השכרת דירות שבבעלות החברה ובבעלות המדינה לזכאים ואחזקתן; טיפול בבקשות אוכלוסיה זו. כמו כן, עוסקת החברה בניהול מעונות לדיור מוגן לקשישים. בבעלות החברה 926 דירות והיא מנהלת עוד 697 דירות בבעלות הממשלה. התפלגות האחזקות במניות: מדינת ישראל - 50%. עיריית ירושלים - 50%.

החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה

שנת הקמה: 1969. המטרה: שיקום ובניית הרובע היהודי בעיר העתיקה ודאגה לצרכי תושביו. עיסוק החברה כיום: ניהול נכסי החברה, הפעלה ואחזקת אתרים ארכיאולוגיים, מוזיאונים, הפעלת חניון ואחזקה של הרובע. לחברה שטחים בחכירה מהמינהל. סך כל השטחים המוחכרים ואלה שנמסרו על-ידי המינהל: 33,7171 מ"ר.
החברה אינה מתוקצבת כיום, ומתקיימת מההכנסות השוטפות מדמי שכירות ומהמזומנים שהצטברו אצלה ממכירת נכסים. בעבר המליצה הרשות על העברת ניהולה של החברה לידי החברה לפיתוח מזרח ירושלים. ההצעה לא התקבלה. נחתם הסכם בין החברה לבין החברה הירושלמית קרתא, לפיו משמש מנכל הרובע גם כמנכ"ל קרתא.

החברה לפיתוח מזרח-ירושלים

החברה הוקמה בסוף שנות ה-60 למטרת פיתוח אתרי תיירות במזרח ירושלים ובירושלים רבתי. החברה עוסקת בניהול וביצוע פרויקטים, תפעול אתרים תיירותיים והשכרת נכסים. לחברה נכסים מחכירה מהמינהל. בבעלותה נכסים בשכונת ימין משה, חנות בשער יפו ומשרד ברחוב שמאי במערב ירושלים.
התפלגות האחזקות במניות: מדינת ישראל - 66.63%, עירית ירושלים 33.33%. היתר בידי אחרים. והאחרים, מתברר, הן חברות ממשלתיות: ענבל, חברה לפיתוח ים-המלח, חברה לפיתוח חוף אילת, חמ"ת ורשות הפיתוח.

החברה לפיתוח עכו העתיקה

שנת הקמה: 1966. הוקמה למטרת פיתוח העיר העתיקה בעכו. החברה עוסקת בפיתוח תשתיות בעיר העתיקה, שיפור תנאי המגורים, שימור ושחזור אתרים היסטוריים, יוזמות כלכליות תיירותיות, כגון הקמת חדרי אכסון, פיתוח מסלולי תיירות, טיפול בפסולת ובניקיון, פרסום ושיווק.
התפלגות האחזקות המניות: מדינת ישראל - 95.5%. עיריית עכו - 4.5%. ברשות החברות אומרים, כי החברה מבצעת פעילות חיונית לפיתוח תשתית תיירותית בעכו. לפי הערכת המומחים בעכו טמונים עדיין שרידים רבים מן התקופה הצלבנית, כך שלחברה יש עדיין עבודה רבה.

החברה לפיתוח חוף ים-המלח, חבל סדום וערד

שנת הקמה: 1956. הוקמה למטרת פיתוח חוף ים המלח, לתיירות מרפא ונופש. החברה עוסקת כיום בפיתוח תשתיות לתיירות והיא פועלת באזור המלונות בשפך זוהר, ים המלח. החברה אחראית לפיתוח תשתיות וקידום תוכנית לאזור המלונות בנווה זוהר. הממשלה החליטה ב-93' להפסיק את פעילות החברה, אך היא ממשיכה להתקיים. התפלגות האחזקות במניות: מדינת ישראל - 98%. מועצה אזורית תמר - 1%. עיריית ערד - 1%.

החברה לפיתוח חוף אילת

שנת הקמה: 1964. המטרה: לפתח שטח של 1,200 דונם בחוף הצפוני של מפרץ אילת, המצוי בבעלות המינהל, לשם הקמת מרכזי תיירות ונופש. בבעלות החברה מבנים המושכרים לגורמים שונים.
ברשות אומרים, שלחברה לא נותרה פעילות המצדיקה את קיומה. הממשלה החליטה ב-93' להפסיק את פעילות החברה, אך היא ממשיכה להתקיים. החברה בבעלות מלאה של המדינה.

חברת מזח תיירות

שנת הקמה: 1968. המטרה: הקמת מזחים לספינות ומבנים שישמשו מסעדות וחנויות. לחברה שטח של 10 דונמים, המוחכר על-ידי המינהל. הניהול השוטף של החברה נעשה על ידי החברה לפיתוח חוף אילת. התפלגות האחזקות במניות: החברה לפיתוח חוף אילת - 33%. עיריית אילת - 33%. המינהל - 33%.

האיגוד הישראלי

שנת הקמה: האיגוד הוקם בעת היו מוטלות מגבלות חמורות בנושאי מטח, וזאת כדי להקל על משרד החוץ בנושאי שיתוף בינל. החברה פעילה כיום בארגון פעולות סיוע בחול בנושאים מסורתיים, כגון חקלאות, קואופרציה ובריאות. כמו כן, עוסקת החברה בארגון קורסים בארץ למשתלמים מהעולם.
לחברה בעלות משותפת עם עיריית חיפה על מגרש ובית בכרמל המערבי, המשמש להשתלמויות בתנאי פנימייה. החברה מעורבת כיום ב-27 פרויקטים בחול, בנוסף לקורסים שהיא מארגנת בארץ. רשות החברות מעריכה, שיש עדיין יתרונות לתפעול האיגוד כחברה, על פני ניהולו כיחידה בשירות המדינה. אחד מהם: שכר עובדי החברה נמוך משכר עובדי משרד החוץ.
התפלגות האחזקות במניות: מדינת ישראל - 50%. המכון לתכנון ופיתוח - 50%. מכיוון שהמכון לתכנון ופיתוח חדל מלהתקיים, הבעלות בפועל היא כולה של המדינה.

מכון היהלומים הישראלי

שנת הקמה: המטרה: להפגיש בגוף אחד את כל הגורמים הפעילים בענף. המכון עוסק במו"פ, אבטחה, תערוכות וירידים, עלונים ופרסומים, קידום תדמיתי, פעילות בקרב נוער ודור המשך.
המדינה מחזיקה 23.8% מהון המניות. חברת העובדים מחזיקה 14.2% ושאר בעלי המניות הינם גורמים פרטיים. ברשות אומרים, כי המדינה לא תינזק מוויתור על מניותיה, שכן על-פי תקנות החברה, במקרה של פירוק, לא יחולקו נכסים בין השותפות, אלא יועברו לתאגיד שיוקם לצורך השגת המטרות הקשורות למטרות המכון.
הרשות ממליצה להחזיר את מניות המדינה לחברה ולהמיר זאת בהוראה בתקנון הקובעת חובת דיווח למשרד התמ"ס.

הרשות להכשרה וחינוך ימיים

שנת הקמה: 1971. מכשירה צוערים ויורדי-ים למקצועות הקצונה בצי-הסוחר. הבעלות נחלקת באופן שווה בין המדינה לבין חברות הספנות הישראליות. קיימת חלטה להעביר את מיקומה של הרשות אל ביהס לקציני-ים בעכו.

חברת מדרשת שדה בוקר בנגב

שנת הקמה: 1973. ממוקמת ברמת-הנגב, כ-50 ק"מ דרומית לבאר-שבע. המדרשה נועדה לשמש קריה לחינוך ולמדע. החברה מטפלת בניהול בי"ס שדה; ניהול בי"ס תיכון ופנימייה; ניהול בי"ס יסודי; ניהול מרכז בינתחומי ללימודי הנגב; פעילות בתחום התיירות; ניהול מוניציפלי של קריית שדה בוקר; החזקת דירות לעובדי קריית שדה-בוקר וגביית דמי שכירות.
במדרשה פועל ישוב עם אוכלוסיה של 750 נפשות. זהו היישוב השלישי בגודלו בתחומי המועצה המקומית רמת-הנגב, למרות שאינו מוכר כיישות מוניציפלית. התפלגות האחזקה במניות: מדינת ישראל - 60%, יד דוד בן-גוריון - 40%.
באוגוסט 62' נחתם הסכם חכירה בין מדינת ישראל לבין יד דוד בן-גוריון על שטח של 1,925 דונם. מטרת החכירה היתה להקים מכון לקידום מדע, חברה, חינוך וחקלאות בנגב. תקופת החכירה: מספטמבר 1960 עד ספטמבר 2009.

חברת בניין הבימה

החברה נוסדה ב-1962 למטרת אחזקת והפעלת בניין הבימה והתאמות להצגות, הופעות
ופעילויות תרבותיות ואומנותיות מכל סוג שהוא. החברה עוסקת כיום באחזקתו והפעלתו
של הבניין בלבד.
החברה חכרה מעיריית תא את המגרש והבניין לתקופה המסתיימת ב-31 בדצמבר 0172בתמורה סמלית.התפלגות האחזקות במניות: מדינת ישראל - 50%, עיריית תא - 50%. מניות המדינה הועברו לאחזקה בנאמנות למועצה הציבורית למען התיאטרון הלאומי הבימה וזו העבירה את המניות לנאמנות התיאטרון הלאומי הבימה. בפברואר השנה החליטו הממשלה ועיריית תא לשפץ את הבניין, כך שכל צד יממן חצי מעלות השיפוץ. ב-1995 הגיעה נאמנות תיאטרון הבימה למצוקה כלכלית ולא יכלה להמשיך לתפקד. הנאמנים התפטרו ובאוגוסט 1995 מינה בית המשפט את הנאמן הציבורי שמואל צור כנאמן יחיד מטעם בית המשפט. הנאמן פנה לממשלה בבקשה לקבלת סיוע. הממשלה התנתה מתן סיוע בגיבוש תכנית הבראה ולצורך כך נחתם באוקטובר אותה שנה הסכם הבראה, שקבע, כי המבנה המשפטי של נאמנות התיאטרון כהקדש ישתנה: תוקם חברה לתועלת הציבור שמטרתה הפעלת נאמנות התיאטרון.
החברה לא תהיה ממשלתית או מעורבת ועם סיום כהונת הנאמן הציבורי והפעלת התיאטרון בידי החברה שתוקם יפנו הצדדים לבית משפט לשם ביטול ההקדש. בדיון שהיה ברשות החברות בחודש האחרון הוצע להמתין להקמת חברה זו ואז לבדוק אם אפשר להעביר לה את המניות.

הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בע"מ

החברה היא בבעלות ממשלתית מלאה, שנוסדה ב-1964. החברה הינה מוסד לחינוך חקלאי
ובמסגרתו פועלים פנימייה, בי"ס יסודי, משק חקלאי, המייצר תוצרת חקלאית ליצוא
ושיווק מקומי.
השטח שעליו שוכנת החברה הינו בין רמת השרון לצפון ת"א - איזור מהיקרים במדינה! - והוא משתרע על פני 2,300 דונמים בחכירה ממנהל מקרקעי ישראל, מתוכם 2,000 דונמים למשק חקלאי.
החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ. החברה נוסדה ב-1961 כחברה ממשלתית בבעלות מלאה של המדינה. היא עוסקת בהפצת מטבעות מיוחדים ומטבעות זיכרון, שמנפיק בנק ישראל. לחברה, יש בלעדיות בהפצת המטבעות; הנפקת מדליות ממלכתיות ומדליות אחרות לגורמים פרטיים בשוק. לחברה אישור ממשרד הפנים להטביע את סמל ודגל המדינה במדליות ממלכתיות; החברה עוסקת בייזום, עיצוב, שיווק והפצה של תכשיטים, מוצרי יודאיקה ואמנות.
החברה אינה עוסקת בעצם תהליך הייצור ולכן ניתן לראותה כגוף מתפעל בלבד. הרשות בדיעה, כי יש להפריט את החברה בהקדם. הפרטת החברה כרוכה בשינוי חוק בנק ישראל, כך שגם גורם פרטי יוכל להפיץ את מטבעות בנק ישראל ובהסכם חדש בין החברה לבנק ישראל, שיסדיר את פעילות הפצת המטבעות.

תדמור, ביהס המרכזי למלונאות בע"מ

ביה"ס המרכזי למלונאות התאגד ב-1962 כחברה פרטית מוגבלת בערבות עם הון מניות שמסווגת כחברה ממשלתית. החברה עוסקת בהכשרה מיקצועית של תלמידים וסטודנטים במיקצועות המלונאות השונים ומפעילה את ביה"ס המרכזי למלונאות, מלון תדמור ופנימיית תלמידים.
התפלגות האחזקות בחברה: מדינת ישראל - 68.42%, התאחדות המלונות - 31.58%. הרשות גיבשה הצעת החלטה להפרטת החברה, שהוצגה בפני המשרדים הרלוונטים ודירקטוריון החברה. המנכ"לית החדשה של משרד התיירות, מירה אלטמן, צריכה להשיב כבר בקרוב לרשות החברות בנושא זה.
בדירקטוריון החברה הטעימו, כי לאור המצב המשברי של תעשיית המלונאות בארץ ובעולם, יש לדחות את ההפרטה למועד מתאים יותר.

החברה לאוטומציה

החברה נוסדה ב-1967. עיסוקה העיקרי הוא באספקת שירותי מיחשוב שונים לרשויות מקומיות ולגופים נוספים, הקשורים לרשויות מקומיות. למדינה 6 מניות יסוד, למרכזס השלטון המקומי 9 מניות יסוד ולרשויות מקומיות שונות 6,267,784 מניות רגילות.
רשות החברות מתכוונת למכור את חלקה של המדינה בחברה בדרך של מכירה פרטית. את טיוטת הצעת ההחלטה מכינים בימים אלה.

גפים בע"מ

החברה הוקמה ב-1949 ועוסקת בייצור ושיווק ציוד ואביזרים אורטופדיים ושיקומיים כתותבות, מכשירי יישור ונעליים מיוחדות. בנוסף, מספקת החברה שירותים שונים, החל בתיקון כיסאות גלגלים וכלה בחלוקת ציוד רפואי מתכלה לביתם של נכי צה"ל.בישיבה שהתקיימה בין הרשות לבין מנכ"ל משרד הבטחון סוכם, כי משרד הבטחון תומך בכוונת הרשות להפריט את גפים.

נכסי חייל (נח) בע"מ

עיסוק החברה: לייסד, להחזיק ולקיים בניינים לשם מחנות נופש, בתי חיילים, אכסניות, מוסדות בידור ובתי תרבות, לשימוש ולהנאת חיילי צה"ל. החברה נועדה לשמש כישות משפטית, המחזיקה בבעלות ובזכויות על נכסי דלא ניידי שבשימושה של האגודה למען החייל.
הבעלות על החברה מתחלקת באופן שווה בין המדינה לאגודה למען החייל. בפירוק החברה יועברו נכסיה למדינה. האגודה למען החייל מעמידה לרשות החברה את כוח האדם והאמצעים הכספיים הדרושים לתפעול. זאת, עפי אמנה שנחתמה בין משרד הבטחון לאגודה. רשות החברות הגיעה למסקנה, כי החברה ממלאת את המטרה שלה נועדה ולאור העובדה שאין קיומה כרוך בהוצאות כספיות לא כדאי לשנות את המצב הקיים.

כפר הנוער מאיר שפיה

עיסוקה: להחזיק לנהל ולפתח את הכפר שתפקידו לתת חינוך חקלאי וכללי לחניכיו ובכללם ילדי עליית הנוער וילדים מקופחים, לטפל בהם ולדאוג לשיקומם. התפלגות האחזקות במניות: מדינת ישראל - 50%, הדסה ארה"ב - 50%.