המלחמה על המילואים

סגנית שר הביטחון, דליה רבין-פילוסוף, מתוסכלת. בכל פעם שמסתמן פתרון לבעיית ביטוח אנשי המילואים, קם לו מישהו ומאיים להפסיק להתנדב לשרות. "הם אומרים שהם רוצים אבא, אני מרגישה שאני פועלת למענם כמו אמא שלהם. יש להם ביטוח חיים שנותן כיסוי טוב", אומרת רבין-פילוסוף לאנשי לשכתה, שכמוה, וכמו רבים מאוד בקרב קציני צה"ל שעוסקים בחיילי המילואים, אינם מבינים מה עוד צריך כדי לסתום את פירצת הביטוח שמאיימת בכל פעם לקרוס תחת שביתה של אנשי מילואים. וכל פעם מאיימת להיות חציה של נקודת האל חזור, שלאחריה לא יראה יותר מערך המילואים, כוחו העיקרי של צה"ל, כפי שאנו מכירים אותו.
בשנה האחרונה, שנת המלחמה, נתגלה במלוא עוצמתו המשבר העמוק והאמיתי במערך המילואים בצה"ל. העימות עם הפלסטינים חשף את אנשי המילואים, לראשונה מזה שנים ארוכות, ללחימה של ממש – צה"ל נמנע כזכור מלהכניס כוחות מילואים לרצועת הביטחון בדרום לבנון – והאפשרות להיהרג או להיפצע הפכה פתאום שוב למוחשית. במקביל, ובהתאם למחקרי מוטיבציה ועמדות שערך הצבא בקרב אנשי המילואים, גבר חששם של מפקדי צה"ל מתקופת שירות מילואים שניה בתוך שנה אחת, ומגל התחמקות והשתמטות צפוי. מפקדי הגדודים במילואים, אנשי פורום המג"דים המח"טים והטייסים, חשו לפתע את הלחץ משני הכיוונים – את האחריות לחיי אנשיהם ולרווחת משפחותיהם במקרה הגרוע מכל, ואת החשש שאלה לא יגיעו ביום ההתייצבות, מפאת העומס, ההפסדים הכלכליים והאישיים, ותחושת היותם "פראיירים".

הכל החל באסון המסוקים

הארוע המחולל של המשבר התרחש שנים קודם לכן, כאשר רס"ן ישיש עדן ז"ל, טייס מסוקי יסעור במילואים, נהרג באסון המסוקים לצד 72 חיילים וקצינים נוספים. מפקדי חיל האויר דאז, בראשותו של אלוף איתן בן אליהו נדהמו כשהבינו שאלמנתו של ישיש אינה זכאית לקבל קיצבה לאחר מותו, ופתרו מיד את הבעיה בתקציב מיוחד שהשיגו.
הסיפור נפוץ כאש בשדה קוצים. טייסי המילואים בחיל האויר, שביטוח החיים הפרטי שלהם סירב לכסות את פעילות המילואים שלהם, ושטסים במילואים פעם בשבוע, דרשו ביטוח חיים מצה"ל. "בתחילת שנת 99 הפכה הדרישה להשוואת תנאי הטיסים במילואים לשביתה – מכיוון שטייס במילואים משרת הרבה יותר ימים מן המכסה בחוק, ונקרא לשרות בהתראה קצרה, הטייסים בעצם מתנדבים למילואים. חלקם הפסיק להתנדב והטייסות התקשו מאוד לעמוד במשימות", נזכר טייס תובלה ששירת אז כטייס סדיר. השביתה הסתיימה רק לאחר הבטחת מפקדי חיל האויר לטפל בבעיית הביטוח. הטיפול נמשך, בצורה זו או אחרת, עד עצם היום הזה.
הגוף העיקרי שעוסק כיום בבעיית הביטוח הוא פורום המג"דים, מח"טים וטייסים במילואים. בפגישה שקיים הפורום עם הרמטכ"ל, שר הביטחון וסגניתו, שהופקדה על הטיפול במילואים, השתתפו כ-50 קציני מילואים, לעומת יותר מ-200 שהשתתפו בכנס הייסוד שלו שנתיים קודם לכן.
טייס המילואים, רס"ן נועם ספרן, המרכז את תחום הביטוח, אמר בפגישה דברים קשים: "אנשי הדרג הלוחם כלל אינם מודעים לבעיה ואולי טוב שכך, כיון שאם היו יודעים מה קורה בתחום הביטוח ייתכן וההשתמטות היתה הרבה יותר גדולה. אי הידיעה מהווה פתרון נוח, אבל המפקדים שאינם מספרים את האמת לחיילים נושאים באחריות. עד מתי נוכל להסתיר מהלוחמים את המצב האמיתי?", שאל ספרן.
אחד ממפקדי הגדודים התראיין בעילום שם ואמר שהוא מוכן להיות הראשון שלא יתנדב עם כל הקצינים שלו לתקופת המילואים הבאה. בסופו של דבר עשה זאת מג"ד אחר, סא"ל עמית רגב, שאיים שלא יתייצב עם הקצינים שלו לאימון. רגב נעתר לבסוף יום אחד לפני האימון, כששר הביטחון בנימין בן אליעזר זימן אותו לכנסת ומסר לו מכתב בחתימת ידו בו הוא מתחייב אישית לדמי הביטוח של חיילי המילואים.
בן אליעזר העביר החלטה בועדת השרים לחקיקה ובתחילת מושב החורף הקרוב צפוי לעבור חוק שיסדיר את עניין הביטוח. אנשי הפורום, מפקדים בכירים למדי בצה"ל בעצמם, הבינו ששביתות פועלות נגדם, בייחוד לאחר שסגן הרמטכ"ל, האלוף משה (בוגי) יעלון, כינה אותם "ועד עובדים" ואיים להפסיק את הקשר איתם. ראשי הפורום הורו לחברים להימנע מפעולות קיצוניות.

פראיירים

אבל בצה"ל החששות כבדים. "אם ישתכנעו הלוחמים שהם לא מכוסים", אומר מפקד במילואים ל-ynet, "וחמור יותר – בני משפחתם לא מכוסים ויופקרו במקרה שאיש המילואים לא יחזור, אנשים רבים מאוד עלולים להפסיק להגיע".
"תחושת הפראייר" היא מכנה משותף רחב מאוד בקרב אנשי המילואים המשרתים: 41 אחוזים מן החיילים המשרתים ציינו בשאלונים של מחלקת מדעי ההתנהגות, שהופצו בשנה האחרונה בקרב כלל המשרתים, כי הם חשים עצמם פראיירים. יחד עם זאת, יותר מ-70 אחוזים ענו כי ימשיכו להתייצב לשרות.
כפי שאוהבים אנשי אגף כוח האדם לתאר, מרגיש האדם לובש המדים במיעוט כמעט נרדף. "אבל תמיד יהיו כאלה שיעשו מילואים ומולם כאלה שיעשו פחות, וכאלה שלא עושים בכלל", אומר קצין בכיר. "הדרך היחידה שלנו לשמר את הטובים ולטפח אותם היא לתת להם תחושה של קבוצת עילית, והדיון שהחל בשנה האחרונה בחברה הישראלית, עשוי דווקא לתרום לתחושה הטובה של אלה שעושים ומשתתפים במאמץ. עשינו גם שיפורים טכניים במשרדי הקישור ואפילו יישמנו 'צופרים' שונים שאנחנו שולחים לחיילים".
על כך עונים חיילי מילואים בגיחוך. "הבונבוניירה שרוצים לשלוח לנו אחרי היום ה-45, תודה רבה אבל זה לעג לרש. הפקסים והמענה הקולי במשרדי הקישור גורמים לכך שלעולם לא עונים לנו כשמתקשרים. גיל הפטור הוא משהו שאני יכול להקדים ולהחליט עליו בעצמי – פשוט להשתמט בצורה חוקית", אומר קצין מילואים צעיר המשרת בשטחים.
אותו קצין מפנה טוען כי המקרים הקשים של סרן מימון בן טולילה וסגן אלון אקר, שני קצינים שהוענשו בחומרה על ידי המערכת הצבאית, יכולים ללמד במשהו על דרך הטיפול האמיתית של צה"ל בבעיות של אנשי מילואים. סגן אקר הושעה לאחר שפנה לתקשורת והתלונן על תנאים קשים ותקלות בטיחותיות במוצב בו שירת עם חייליו על יד קלקיליה. למרות שפנה לכל המפקדים בגיזרה בה שירת, ולאחר הפניה לתקשורת הליקויים נעלמו בתוך ימים. סרן בן טולילה נשפט ל-42 ימי מחבוש בעקבות סיכסוך עם מפקדו, אף הוא קצין מילואים, במהלכו השליך אבן לרצפה, סמוך למפקד. מתוך ימי העונש, ניתנו לו 14 ימים על ענידת דרגות סגן בשעה שבמחשב היה רשום כסרן. והוא מעולם לא ידע שהוא כזה. לאחר ניכוי אותם ימים המתיק אלוף פיקוד צפון את עונשו ל-8 ימי מחבוש, לאחר סיקור מאסיבי בתקשורת. שני הקצינים, אגב, זכו לטיפול תדמיתי לא קל מצד מפקדים בכירים בצה"ל ולהודעות לא מחמיאות של דובר צה"ל בעיניינם.

ביטוח שבדי או גרמני?

"עכשיו, כשהכרזנו על מחוייבותינו ורכשנו פוליסות, מתחיל סיפור האותיות הקטנות", אומר ל-ynet גורם בטחוני. "התחייבנו לבטח את חיילי המילואים ונרכשו עבור כלל החיילים 3 פוליסות: למקרה מוות, לקצבת שארים ולמקרי נכות ופציעה. לא הראינו את הפוליסות לאנשי המילואים והבטחנו שהביטוח יהיה שקוף לחייל או למשפחתו. הם לא יצטרכו להתעסק עם חברת הביטוח, אם חלילה יקרה משהו, אלא עם אגף השיקום במשרד הביטחון. הפוליסות הגיעו לידיהם בכל זאת, והאנשים ראו שהפוליסות לא מכסות כל מקרה. אין כיסוי מעל שיעור מסויים של גיוס, הפוליסה לא מכסה מקרים של מלחמה – קיימת פוליסה אחרת לכיסוי בזמן מלחמה – חייל פצוע יצטרך להיבדק על ידי רופא של חברת "הכשרת היישוב" שנבחרה לבטח את אנשי המילואים. אבל בכל פוליסה אפשר למצוא ליקויים, וכל כיסוי שלא ניתן, אפשר לשפר ולתת כיסוי טוב יותר.
הגורם נזכר באנקדוטה שרק מדגישה לדבריו את מידת החשדנות שבין שני הצדדים: "אפילו על חברת הביטוח השבדית, המבטחת את הכשרת היישוב, כתבו שמדובר בחברה גרמנית, רחמנא ליצלן. אפשר להפעיל צוללת גרמנית בחיל הים, אבל לרכוש ביטוח אסור? והוא בכלל שבדי... אנשי המילואים רוצים ביטוח תקציבי, ואת זה המדינה לא תיתן. הטיעון החזק ביותר שלנו הוא הדוגמאות של אלה שלמרבה הצער נהרגו בעימות הזה. ואדים נורזיץ' ויוסי אברהמי, אמיר זוהר, אבנר שלום ויעקב קרנצ'ל. אנחנו דואגים למשפחות שלהם. איש אינו יכול להביא לנו דוגמא של מישהו שנפגע ולא טופל או משפחתו לא קיבלה קיצבה".

אולי היועץ יעזור

במשרד הביטחון הולכים עכשיו על קלף ה"יועץ לענייני מילואים". קצין בדרגת תת-אלוף, שישמש כראש אגף במשרד הביטחון ובמקביל ייעץ לרמטכ"ל. מעין קצין מילואים ראשי. "צריך אדם בעל סמכות ויוקרה כדי להפוך את כל הרעיונות הטובים לפעולה, וידאג לאנשי המילואים", אומר גורם ביטחוני. "עכשיו מחפשים קצין מתאים. תת-אלוף שפרש ויהיה בעצמו מעיין מילואימניק. בינתיים לא מצאנו כזה, ואולי ניקח מישהו בסדיר".
בשטח, ממשיכים חיילי המילואים לשאת בנטל, חזקים יותר מן התחזיות שאיימו כי יתמוטטו בתעסוקה השניה. המפולת ממנה חוששים המפקדים עדיין לא הגיעה.