תביעות קטנות, צרות גדולות

תושב נתניה הגיש תביעה לפיצויים נגד רשת מסעדות, בטענה שלאחר שאכל באחת ממסעדותיה, סבל מהרעלת מזון. עניינו נדון בבית-המשפט לתביעות קטנות. השופט לחץ על הצדדים להגיע לפשרה, ובהסכם הפשרה שאושר כפסק-דין נקבע, כי רשת המסעדות תעניק לתובע פיצוי: פיצה זוגית עם שתי תוספות.

זו נראית אולי תביעה מגוחכת, אבל עשרות-אלפי תביעות דומות לה נדונות מדי שנה בבתי-המשפט לתביעות קטנות ברחבי הארץ. בגלל הלחץ הגדול ומיעוט הזמן, השופטים ממהרים לסגור את התיקים - ורצוי בפשרות. התוצאות, לפעמים, הן פיצה עם תוספות.

בית-המשפט לתביעות קטנות הוקם על-מנת לזרז את ההליכים המשפטיים בתביעות קטנות - משקל אחד ועד 16,500 שקל, ולאפשר למתדיינים להתקבל לדיון ולקבל פסק-דין תוך תקופה קצרה של מספר חודשים. הוא חוסך מהמתדיינים את הפנייה לערכאות שיפוטיות, כמו בית-המשפט לשלום, שהדיונים בו עלולים להימשך שנים וכרוכים בהוצאות כספיות לא מבוטלות.

הכוונות בייסוד בתי-המשפט לתביעות קטנות היו טובות, אבל בפועל המצב לא מעודד: ההמתנה לדיון ארוכה, השופטים כורעים תחת העומס ומעגלים פינות - למשל לגבי אי ייצוג משפטי (ראו בהמשך) - והלחץ להתפשר גדול. אחוז מגישי הערעורים הוא אפסי - אפילו פחות מאחוז אחד. אולי כי כמעט כל הערעורים נדחים.

54,886 תיקים נפתחו בשנת 2000 בבתי-המשפט לתביעות קטנות בארץ, 14,311 מהם בתל-אביב. באותה שנה נסגרו 54,336 תיקים, ועוד 26,195 נשארו פתוחים. ב-24 בספטמבר השנה הוגשו לא פחות מ-59 תביעות לבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב (הממוצע היומי עומד שם על 60-50 תיקים). אגב, 40 מתוכם היו תביעות נגד חברות ביטוח ונהגים.

עומס כבד על השופט

הפופולריות של בתי-המשפט לתביעות קטנות מצויה בעלייה מתמדת בגלל שמדובר בהליך זול ומהיר. שותפים בו התובע, הנתבע והשופט. אין עורכי-דין וההזדקקות לדקדוקי דיני הראיות הם מינימליים.

ברוב המקרים, בתיקים אמורים להינתן פסקי-דין מייד לאחר שמסתיים הדיון, בחלק המקרים תוך מקסימום 7 ימים, כפי שמחייב החוק. צדק עממי במלוא מובן המילה. האומנם? על אחד המדפים במזכירות בית-המשפט לתביעות קטנת בתל-אביב מונחים מספר קטן תיקי תביעה מאובקים שנפתחו ב-1995, והטיפול בהם לא הסתיים עד היום.

למרות החוק, פסקי-הדין ניתנים לעיתים לאחר חודש ויותר. מזכירות בית-המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב צרה מלהכיל את קהל הפונים אליה. צוות עובדי מזכירות בית-המשפט ומנהלם, בן-ציון לאלו, עובד בתנאים קשים של צפיפות, בחדרון שרחוק מלהיות מתאים ליעדו. תקופת ההמתנה למועד הדיון בתיק הולכת ומתארכת, ואם הדיון נדחה מסיבות טכניות - כל דחייה היא למינימום 4 חודשים.

כאשר התברר, כי תובעים נאלצים להמתין חצי שנה ויותר לדיון בעניינם, יצאה נשיאת בית-משפט השלום בתל-אביב, השופטת המחוזית עדנה בקנשטיין, במבצע ביעור תיקים: היא גייסה קבוצה של שופטים, שנדרשו כל אחד לתרום מכסת ימים לתורנות דיונים בבית-המשפט לתביעות קטנות.

הנשיאה אף הקשתה על השופטים. היא קבעה כי שופט יוכל להעביר תיק לבית-משפט השלום - אבל הוא עצמו ידון בתיק. כך היא בעצם לא עודדה אותם בלשון המעטה להעביר תיקים בעייתיים מבית-המשפט לתביעות קטנות לבית-משפט השלום, ובדרך זו להיפטר מהם.

מבצע הביעור הטיל עומס רב על הצוות המצומצם של מזכירות בית-המשפט לתביעות קטנות. המזכיר הראשי של בית-משפט השלום, דוד סלומון וסגנו יעקב גליצקי, טיפלו בצד האירגוני ובמאות התובעים והנתבעים שמילאו את האולמות. התורים אכן התקצרו במשהו, אבל גם היום נדחים מועדי הדיונים בעשרות תיקים.

בית-המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב פועל בשעות אחר הצהריים - מ-3:30 עד 8 בערב. הסיבה לשעות המשונות היא לא התחשבות מופלגת באזרחים העובדים, אלא בגלל מצוקת מקום וניצול של אולמות משפט פנויים.

20 תיקים ביום

מכסת התיקים המוקצבת מדי יום לשופטי בית-המשפט היא לרוב 20 במספר. הצדדים מוזמנים לשעה מסוימת, אבל בדרך-כלל נאלצים להמתין שעות באולם, בגלל הדיונים המתמשכים בתיק זה או אחר.

קיימים שופטים שממלאים את תפקידם בזריזות רבה. אצל אלה, הדיונים אינם מתמשכים, התיקים נסגרים בזה אחר זה ורשימת המתדיינים הממתינים לתורם מצטמצמת במהירות. אבל שופטים אחרים מתקשים להתמודד עם ערמת התיקים, והאורות באולמות שבהם הם יושבים החל מהשעה 3:30 אחר הצהרים, דולקים עד לשעות המאוחרות של הערב.

לפעמים השופט מחליט להמשיך בדיון בתיק מסוים עד לשעות הלילה המאוחרות, כדי לעמוד במשימה של סגירת התיק, ולמנוע את הטרחתם של המתדיניים לישיבה נוספת. כל דחייה מחייבת את הצדדים להיכנס לתור ולהמתין למועדים הפנויים של אותו שופט.

כדי לסיים את המיכסה היומית בשעה סבירה נאלצים השופטים לנהוג במתכונת דיונים מהירה של בית-משפט לילי, ולא תמיד שעתם פנויה ואוזניהם קשובות לשמוע את טענותיו של התובע ואת השגותיו של הנתבע. בנוסף, כדי לחסל את ערמת התיקים הנערמת על שולחנם, הם נאלצים לדחוק בצדדים ולהאיץ בהם להתפשר ולחסוך מזמנו של בית-המשפט.