"הוא היה מפקד וחוקר גדול"

ניצב בגימלאות בנימין זיגל, מי שהיה במהלך סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים "אימת הפושעים" הישראלים, נפטר אתמול (ו') בבוקר בבית החולים איכילוב בתל אביב בגיל 79, לאחר מחלה קשה.

זיגל נולד בפולין וב-1948 עלה לארץ לאחר שניצל מן השואה. שנה מאוחר יותר התגייס למשטרת ישראל, בה שירת בתפקידי חקירות שונים במחוז תל אביב, שימש כראש מחלק חקירות הונאה ועמד בראש מדור אירגון כוח אדם במטה הארצי.

הדובדבן שבקצפת שירותו המפואר היתה היחידה הארצית לחקירות הונאה, אותה הקים במחצית שנות השבעים ושבראשה עמד עד 1985. את השנתיים האחרונות שלו במשטרה עשה כנשיא בית הדין המשמעתי של המשטרה.

"איש אמיץ"

"אם על אדם אמיץ אומרים שיש לו ביצים, הרי שלזיגל היו חצילים", אמר ל-ynet סגן-ניצב בדימוס, עו"ד בועז גוטמן, שעבד במשך שבע שנים עם בנימין זיגל ז"ל. "הוא החזיר אותי למשטרה אחרי שכבר עזבתי", אמר גוטמן, "הוא היה מפקד וחוקר גדול, שלא ידע לדבר או לנאום, אבל ידע לעשות את העבודה. הוא ידע לדחוף את האנשים לעבוד ללא שעות, ללא שכר גבוה, בשביל מטרות גדולות".

לדברי גוטמן: "זיגל עמד במבחנים הקשים ביותר שאפשר לחשוב עליהם. בימים ההם, העיתונות הייתה הגורם היחיד, מלבד המשטרה, שהייתה נלחמת, וזה לא היה פשוט. הרבה מאוד אנשים שנאו אותו, כעסו עליו ורצו להעיף אותו. זה בגלל שהיה לו את האומץ להתעסק גם איתם, עם הפוליטיקאים המושחתים, ולגעת בפרשות הכי עדינות בארץ. שום דבר לא הפחיד אותו – לא איומים ולא צעקות ולא כלום".

לאה רבין ותיק אפרסק

שמו של בנימין זיגל נקשר אל פרשות גדולות ורגישות שהסעירו בשנות השמונים והשבעים את המדינה. זיגל חקר אישית את לאה רבין ז"ל, בפרשת חשבון הדולרים, והיה שותף מלא לחקירת פרשות מפורסמות אחרות דוגמת תיק אפרסק, פרשת אבוחצירה ופרשת שמואל רכטמן. מעורבותו ונחישותו הביאו לו, לצד הכבוד הרב וההערכה מצד פקודיו ואנשים שומרי חוק רבים, גם שונאים לא מעטים, שניסו לעצור אותו בכל דרך אפשרית.

"אפילו מפכ"לים חששו ממנו", מסביר גוטמן. "לזיגל היה אומץ לצאת נגד כולם, כולל מפכ"לים ושרים, ולכן הם פחדו ממנו ושנאו אותו. אבל זה לא הפריע לו. הוא עשה את העבודה, וזה מה שעוד יותר עיצבן את כולם".

זיגל ז"ל, אומרים מקורביו, היה מעורה מאוד בעבודת היחידה המרכזית. עד כדי כך מעורה, כי במהלך פרשת אבו-חצירה, כאשר אחד העדים חזר בו מעדותו בבית המשפט, חטף זיגל התקף לב במשרדו. הוא פונה במהירות לבית החולים. לדברי גוטמן, אנשי היחידה לחקירות הונאה החליטו אז לא להשאיר את מפקדם הנערץ לבד, ושמרו עליו בקבוצות קטנות, במשך 24 שעות ביממה. "פשוט לא רצינו לעזוב אותו שם, אז כולם באו להגן ולשמור עליו. היו לו הרבה שונאים, ורצינו להבטיח שהוא יבריא בשקט ולא יציקו לו".

אבל זה לא היה התקף הלב האחרון שלו, וזיגל המשיך לסבול מבעיות בריאות. "ובכל זאת הוא תמיד המשיך קדימה, ומשך אחריו אנשים רבים. הוא היה איש גדול, אמיץ, שבלי להעליב, מעטים מגיעים לקרסוליים שלו".

כתב משטרה בכיר לשעבר, שעבד בשנות השמונים באחד העיתונים הגדולים, סיפר ל-ynet כי לאחר פרישתו של זיגל מן המשטרה, היחידה הארצית לחקירות הונאה לא הצליחה להתמיד באותם הסטנדרטים שהוא התווה. "לאחר שהוא עזב הם נפלו, ושום דבר לא עזר להם להתאושש. עד היום היחידה היא לא כמו שהיא הייתה בימיו של זיגל", סיכם.