ליקוק הישבן המוסלמי

כבר חודש שמקבלי ההחלטות במערב שוהים במעבה פי הטבעת של האיסלם. הנשיא בוש יוצא מכליו כדי לרצות את הקהילה המוסלמית בארה"ב ומבטיח לפלסטינים מדינה, טוני בלייר מוכן לצרף אפילו את אירן לקואליציה הנלעגת, ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, מוחרם על-ידי וושינגטון בשל דבריו על האיסלם, מרגרט תאצ'ר ספגה התקפה דומה מחבריה על שהוקיעה את שתיקת חכמי הדת המוסלמים, הצרפתים מנסים לטשטש את הסיבה לפיצוץ המפעל בטולוז, ערפאת נעשה לוחם דגול בטרור, המיעוט הנוצרי בסודן ננטש, סוריה הופכת לחברה מכובדת ליד שולחן מועצת הביטחון והאפגנים חוטפים על הראש יותר חבילות מזון מאשר פצצות. מעבר לכך מתקבל גם הרושם שאם ישראל היתה נעלמת מהמפה, העולם היה בטוח יותר.

יש כמובן כלי תקשורת שמגינים בחירוף נפש על ישראל ומזכירים לכולם שאחרי הכל מדובר בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל הם לא עושים צעד נוסף במאמרי המערכת, ולא שמים על הכוונת שורה ארוכה של מדינות ערביות המעניקות מחסה לטרור ברגע זה ממש. ריצת האמוק המבישה של המערב אל חיק האיסלם מעלה את המחשבה הנוגה כי ראשו של בין-לאדן הוא כל מה שארה"ב מבקשת. בכך היא תמצה את הדין עם מחולליו של הטבח הנורא בניו-יורק כאילו שמאחוריו עמדה קבוצה אחת בלבד. ואם במהלך ה"מלחמה" גם יופל משטר הטאליבן, הרי שוושינגטון תראה בכך בונוס.

דמשק מארחת 11 ארגוני טרור? שמחת זקנתנו. החמאס תומך בבין-לאדן? לא, הוא לא יוכנס לרשימה השחורה. אירן היא האמא של פיגועי ההתאבדות במזרח-התיכון? שר החוץ הבריטי מתפלש בעפר רגליהן של האייטולות, שליט סודן כורת איברים במרכז חרטום ומחביא שם את המכוערים שבארגוני הטרור, וגם אותו רוצה המערב בקואליציה. בעצם, מי יישאר מחוץ לברית החדשה? הטאליבן, סדאם חוסיין וחצי קדאפי ושלום על ישמעאל. האם זוהי תגובת המערב על ה-11 בספטמבר? אכן, כן.

חוד החנית של הציביליזציה הליברלית

הקלטת הלוהטת של בין-לאדן ב"אל ג'זירה" מחזקת את המגמה המתהווה במערב שעקבות הדם מובילים מבנייני התאומים והפנטגון אל רחובות רמאללה ועזה. נכון, על סדר היום שלו נמצאים גם קשמיר וגם צ'צ'ניה והחיילות האמריקניות המזהמות את אדמת סעודיה, אבל פלסטין עולה לבטח על ראש שמחתו. והנה מעצב בין-לאדן את האג'נדה הבינלאומית, שבגללה הנעבכיות המערבית תפנה אצבע מאשימה כלפי ישראל, כפי שהוכח כבר השבוע בסקר דעת הקהל של השבועון "ניוזוויק".

מעבר לתמימות מערבית סדרתית זו עולה ומבצבצת האבחנה שעורכת אירופה בין המתאבדים המוסלמים בישראל לבין אלה שפעלו בניו-יורק ובטולוז. דמם של עובדי מגדלי התאומים אדום יותר מדמם של נערי הדולפינריום. המערב כולו מפספס את עצם העניין. ישראל היא חוד החנית של הציביליזציה הליברלית נגד האיסלם הקיצוני (אם יש איסלם מתון – שיקום!). היא זו שעומדת על קו החזית שלה. היא למעשה שפן הניסיונות של אבירי ה"אללה הוא אכבר". במלים אחרות, אם המערב יחריש כלפי מה שנעשה לישראל היום, הוא יחטוף מנה אחת אפיים מחר.