חושה: האופציה הזולה והסתלבטנית

יש לי חבר שפעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח, יורד לשבועים לחושה "שלו" בסיני. הוא משוכנע שהחושה "שלו" היא החושה האולטימטיבית. בגלל שאני חבר, ובגלל שאני לחצן, הוא מוכן לומר לי, בסודי סודות, איפה בדיוק היא נמצאת, איך להזמין מקום מראש (להתקשר למכולת של יוסוף בנואיבה, להגיד לו שימסור הודעה לאחמד, שחבר טוב מאוד של - לא אסגיר את שמו - מבקש להגיע ושדחילק, שיעשה טובה, ישמור לי מקום), אבל הוא משביע אותי בכל הנדרים שהוא מכיר לבל אכתוב על החושה "שלו" אפילו ברמז, כי מיד יגיעו "כל הישראלים" ויהרסו את המקום.

הוא לא היחיד. כל ישראלי שני מכיר חושה בסיני, וכל אחד מהם בטוח שהחושה "שלו" היא החושה ואין אחרת. הנה התגשמות החלום הישראלי: אתה משלם עשר לירות מצריות ביום, מקבל תערובת של ים, חול, תנאים סניטריים של העולם השלישי ותחושה שכל זה רשום על שמך בטאבו.

עם זאת, החושה היא באמת האופציה הזולה, הסתלבטנית והאותנטית (אם עדיין נותרה אותנטיות בסיני) לבלות חופשה.