ו.ס. נאיפול: האיש ללא שייכות

אפילו מעריצים מושבעים שלו מתקשים להגות את שמו בלי להתבלבל: וידיאדאר סורג'פראסאד נאיפול, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 2001, מוכר לקוראיו יותר כ–ו.ס. נאיפול. כך, אמרו לו בהוצאות הספרים, יהיה קל יותר למכור, ובוודאי להתחבב על קהל הקוראים האנגלוסקסי, שמוכן לקבל יצירות של בני האימפריה מכל אומה, בתנאי שיהיה להם שם נוח.

בכל שנה האקדמיה השבדית גורמת למהמרים להרים גבה, אבל נאיפול נחשב למועמד-רב שנתי לפחות בעשור האחרון, ועכשיו אפשר לומר, בחוכמה שלאחר מעשה, ש"זה היה רק עניין של זמן".

נעדר אמפתיה

הוא נולד בטרינידאד בשנת 1932, למשפחה ממוצא הודי. מגיל 18 חי באנגליה. כבר 45 שנים שהוא מעורר סערות ספרותיות קטנות וגדולות. הוא כתב יותר מ–20 ספרים, ביניהם קבצים של מסות וספרי מסעות, בעיקר בנבכי העולם השלישי, בעיקר כדי לחזור ולחשוף את שורשיו, בלי נחמה, בלי התנחמדות, ומתוך יכולת מתמדת ללהטט בלשון האנגלית ולהרגיז את המבקרים מכל גוני הקשת הפוליטית. הוא זכה בכל הפרסים הספרותיים החשובים בבריטניה, ב–1990 קיבל תואר אבירות מן המלכה, אבל גם זה לא הרגיע אותו, וודאי לא תרם לתחושה של "שייכות".

הרומנים של נאיפול ("אנשי גרילה", "בית למר ביסואס", "האיש מטרינידאד", ו"עיקול בנהר" ראו אור בעברית בהוצאת זמורה-ביתן) הם מסעות לתוך סיפורי חיים של עקורים, במולדתם או בארץ אחרת: רוב הגיבורים שלו היו זוכים לחותמת של "אנשים מן העולם השלישי", אבל נאיפול מתקומם נגד התיוג, גם אם הוא מלווה באהדה, ומתמיד בסירובו לגלות אמפתיה למדוכאי כל העולם רק משום שהם מדוכאים. מתחת לאבק ההיסטוריה הוא חופר בתוך גורלות פרטיים, נע בחמקנות של זיקית בין ה"אישי" ל"פוליטי" בחייהם של הגיבורים ולא יוצר להם הפי-אנד יש מאין.

לא מציע נחמה

הביקורת קראה לו "סופר פוסט קולוניאליסטי", וסביר להניח שהוא צחקק בבוז מסוים. נאמן לחוסר-הסובלנות שלו לתוויות מכל הסוגים, נאיפול ערך בעשור האחרון כמה מסעות בחזרה להודו, מלזיה, אינדונזיה ופקיסטאן. בשני ספרים חשובים שטרם תורגמו, "Among the Believers" ו–"Beyond Belief", ביקש נאיפול להתחקות אחר שורשיה של החזרה בתשובה לאיסלאם מחוץ למדינות ערב, וכיצד זו מעצבת מחדש את תבנית הדיכוי של המאמינים הנחושים.

הספרים הם מעשה-שבכה של סיפורים אישיים והגות, וגם כאשר נאיפול מגלה אהדה גדולה למרואיינים שלו, הוא לא מוכן לקבל את אגדת האיסלם הטוב והמיטיב כעובדה: האיסלם, כך כתב, תרם להרס תרבויות מסורתיות. הפוליגמיה האיסלמית היא מתכון להרס משפחות, ולמרות התקווה שהמאמינים תולים בו, האיסלם החדש נמנע בקביעות מהתמודדות רציונלית עם העידן המודרני. באקלים התרבותי החדש, בעקבות הסדר העולמי החדש, ייתכן מאוד שנאיפול יהפוך בקרוב לקורבן של פאתווה חדשה. עוד ייתכן, כי דווקא הרומן "אנשי גרילה" יזכה לתחייה מחודשת.

גם לערש מולדתם של הוריו לא התייחס בסלחנות נאורה. "הודו, מקץ אלף מרידות" (ראה אור בעברית בהוצאת אסטרולוג. במקור יש "מליון מרידות" בשם הספר) הוא מסע לאיתור הפסיפס התרבותי הרבגוני והמסוכסך של הודו המודרנית. גם משם חזר נאיפול בלי בשורות נחמה, אבל עם הבנה עמוקה יותר מזו של סופרים שכתבו על הודו מתוך נקודת מבטו של כובש. נקודת המבט הזו עדיין מרתיחה אותו.

מתאגרף סוער

לפני חודש ראה אור הרומן "Half a Life”. גיבורו, וילי צ'אנדראן, הוא השתקפות אוטוביוגרפית חלקית של נאיפול עצמו. וילי הוא בנו של ברהמין, בן הקסטה העליונה בהודו, שנישא לאשה מכת ה"טמאים". וילי מנסה לברוח מאביו הלא יוצלח ומאמו גסת הרוח, אבל גם באנגליה, המולדת החדשה שהוא בוחר לעצמו, וגם כאשר הוא הופך לסופר, סופו שיפגוש שוב את כל הסטראוטיפים המעמדיים והחברתיים מהם ניסה להימלט. הוא מתאהב באנה, "בת תערובת" אפריקנית, ויחד עימה יוצא למושבה שמזכירה את מוזמביק – אבל גם את הודו, על כל גוני אי-הסובלנות שמפעפעים בה מתחת לעלווה הירוקה, מתחת לנופי גן העדן.

הרומן כבר הספיק לחולל סערה לא קטנה בקהילת הספרות באנגליה. בראיונות לעיתונות עם צאת הספר לאור, תקף נאיפול את א.מ. פורסטר, מחבר "המעבר להודו", וקרא לו "הומוסקסואל עלוב, נצלן של עניים" וטען כי לפורסטר לא היה מושג על אודות טיבה ואופייה האמיתי של הודו. הסופר פול ת'רו ("מפרץ מוסקיטו") כתב בתגובה שחורגת אפילו משמחת-ההשמצות הפורחת בקהילת הספרות בבריטניה, כי "אנחנו, שמכירים את נאיפול, יודעים כי התפרצויות זעם חסרות פשר שכאלה מלוות כמעט תמיד את הופעת ספריו החדשים. הוא דומה למתאגרף המצוי בסערת רגשות של דברי רהב ואיומים לפני משחק מכריע". שני הסופרים היו חברים טובים עד לפני חמש שנים, כשת'רו גילה שספר פרי עטו, עם הקדשה לבבית לנאיפול ולאשתו הראשונה, עומד למכירה תמורת 1,500 דולר. נחשו מי לא ישלח מברק ברכה.

2001 היא שנת-המאה לפרס נובל לספרות. ערכו של הפרס השנה הוא 943,000 דולר. כמו תמיד, גם הפעם צפויה להתעורר מחלוקת פוליטית עזה סביב אישיותו של הזוכה, אבל גם הכרה בכך כי מיטב הספרות האנגלית, בעשורים האחרונים, הוא פרי עטם של בני הדור השני, השלישי או העשירי לדיכוי קולוניאלי, ושאלת הזהות, העומדת במרכז היצירות שלהם, לא תיפתר רק בגלל הכבוד וההערכה שפרס נובל מעניק למקבליו.