ומה עם הרפורמה במסים?

שר האוצר, סילבן שלום, משתדל לא להחמיץ אף הזדמנות הנקרית בדרכו לנגח את יריבו הגדול, ד"ר דוד קליין. אחת מהזדמנויות אלה נפלה בחיקו של שלום לפני כשבועיים, באותה מסיבת עיתונאים מתוקשרת, בה דיווח על החלטתו לפטור ממס השקעות זרות בקרנות הון-סיכון.

רצה הגורל ומסיבת העיתונאים נערכה שלוש שעות לפני פירסום החלטתו החודשית של הנגיד על גובה הריבית. שלום נשאל על ידי אחד העיתונאים מה דעתו על מדיניות הריבית של בנק ישראל וענה ללא היסוס את הדברים הבאים: "ראינו לאחרונה איך מימשל נחלץ לעזרת הכלכלה, כאשר היא נקלעת לבעיה – בארצות הברית ובאנגליה הורידו את הריבית. אצלנו הכלכלה נאלצת להתמודד עם רוח נגדית, לפחות שלא תהיה רוח נגידית. רוח גבית הייתה עוזרת. עכשיו כולם צריכים לשלב ידיים ולראות ביחד מה ניתן לעשות כדי לעזור למשק להיחלץ מהמצב הקשה שבו הוא נתון".

מקבלי ההחלטות בארצות הברית אכן נחלצים לאחרונה לעזרת המשק האמריקני. מתחילת השנה הפחית כבר נגיד הבנק המרכזי, אלן גרינספאן את הריבית לא פחות משמונה פעמים, בשיעור מצטבר של 3.5%, לרמה הנמוכה ביותר מאז שנת 1962.

אולם לא רק נגיד הבנק המרכזי של ארצות הברית נחלץ לעזרת המשק האמריקני. גם הממשל שם נרתם למלאכת חילוץ המשק מהמיתון. לפני קצת יותר משבוע הודיע הנשיא בוש כי הממשל בוחן אפשרויות שונות לסייע למשק. בין האפשרויות שמנה הנשיא האמריקני: מתן החזרי מס נוספים לאזרחים, האצת קצב הקיצוצים במיסים שאישר הקונגרס לפני מתקפת הטרור, הקטנת שיעורי המס על חברות ומתן אשראי מיוחד למימון תשלומי מס על השקעות.

גם אצלנו, כידוע, בוחן שר האוצר אפשרויות שונות לשינויים במערך המיסים. אלא שלא צריך רוח נבואית יוצאת דופן כדי להסתכן בהערכה שבארצות הברית יקרמו האפשרויות שבוחן הנשיא עור וגידים, ואילו אצלנו ימשיך שר האוצר להתלבט עד שממשלת שרון תוציא את ימיה.

באופן רשמי, סילבן שלום תומך ברפורמה במיסים והוא אף הצהיר על כך, בניסוח פתלתל ולא ממש מחייב, בכנס קיסריה האחרון. הבעיה היא שכאשר שר האוצר מדבר על רפורמה במיסים - כלל לא ברור למה הוא מתכוון.

לו רצה שר האוצר לבצע רפורמה במערך המיסים הסבוך והלא צודק של ישראל, לא היה עליו לטרוח יתר על המידה. כל מה שהיה עליו לעשות הוא לשלוח את ידו אל המגירה בשולחן שהותיר אחריו קודמו בתפקיד, בייגה שוחט, ולשלוף ממנה את ההצעה המפורטת, שגיבש צוות מומחים בראשות מנכ"ל המשרד לשעבר, פרופ' אבי בן-בסט.

אבל סילבן שלום מתנגד, וטעמיו עמו, לפרקים נרחבים בדו"ח ועדת בן-בסט, ובראשם למיסוי שוק ההון. במקום זאת הוא משתעשע ברעיון להכניס מספר שינויים לא גדולים בתחומים שונים של מערכת המס, ולכלול אותם תחת המטריה של השם המחייב רפורמה.

אלא שרפורמה במיסים אינה הורדת המס השולי, או המהלך הלא ממש ברור של הטבות למשקיעים זרים בקרנות הון-סיכון, שעליו הודיע שר האוצר לפני שבועיים. רפורמה, מעצם הגדרתה, אינה גיבוב של צעדים לא ממש משמעותיים, אלא מהלך כולל שנועד לשנות סדרי עולם. וזה, פחות או יותר, מה שניסתה ועדת בן-בסט לעשות למערכת המיסים שלנו.

על מצבה של מערכת המיסים בארץ מעידים יותר מכל הדברים שכתבה מי שכיהנה במשך שש שנים בתפקיד הממונה על הכנסות המדינה, ציפי גל-ים. בדו"ח השנתי האחרון שלה, כאשר היה ברור שרפורמת בן-בסט עברה סופית מן העולם, כתבה את הדברים הבאים: "מערכת המיסוי הישיר השוררת כיום עדיין אינה מותאמת לצרכי פעילות כלכלית חובקת עולם. היא פוגעת ביזמים מקומיים ומעודדת אותם לפעול במדינות אחרות. היא גם אינה צודקת – בהעניקה הטבות מס לקבוצות לחץ מסוימות על חשבון הכלל. חוסר יעילותה נובע מהשתת שיעורי מס גבוהים על הכנסה מעבודה ועל הכנסות מסוימות בשוק ההון, בעודה פוטרת ממס הכנסות אחרות".

עכשיו כדאי לשים לב לנתונים הבאים: בניגוד להערכות המעודכנות שפירסם האוצר לפני מספר חודשים, מתנהלת גביית המיסים בתשעת החודשים שעברו מתחילת שנת התקציב דווקא לפי התחזית המקורית, שהוכנה לפני שנה. כך, לפחות, מתברר מאומדנים ראשונים שפירסם בשבוע שעבר החשב הכללי באוצר. תחזית גביית המיסים המקורית, למי ששכח, צפתה שהתוצר יגדל השנה ב-4.5%. בפועל צפוי התוצר לגדול בשנת 2001 רק ב-0.5%.

כאשר גביית המיסים מתנהלת לפי התחזית המקורית, בעוד שהתוצר גדל בשיעור נמוך בהרבה, גדל נטל המס, שהוא משקל סך הכנסות המדינה ממיסים בכלל התוצר. ולא שקודם לכן היה נטל המס בישראל נמוך במיוחד. במחצית הראשונה של העשור הקודם הסתכם נטל המס הממשלתי הממוצע ב-31.6%. בשנים 1999–1997 ירד נטל המס ל-30.7%, אולם בשנה שעברה הוא שב ועלה ל-32.7%.

אם מוסיפים למיסים שגובה הממשלה גם את כל יתר המיסים שאנחנו משלמים (ביטוח לאומי, מס בריאות וארנונה), מגיע נטל המס הכולל ל-42% מהתוצר. אולם גם נתון זה אינו משקף את התמונה כולה. המיסים המוטלים בישראל אינם כוללים את הפרשות העובד והמעביד לקופות גמל ולקרנות פנסיה, בעוד שבחלק ממדינות העולם כלולות הפרשות אלה בדמי הביטוח הלאומי. אם נוסיף אותן לסך ההכנסות ממיסים, יעלה נטל המס בישראל ל-47%. נטל זה גבוה יותר מהמקובל במרבית מדינות המערב, ולמעשה רק במדינות סקנדינביה נרשם נטל מס גבוה יותר.

אם נטל המס הגבוה הוא בבחינת גזירה משמים, חלק ניכר מהעיוותים הרבים במערכת המיסים דווקא ניתן לתיקון. למשל העובדה שישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם שבה משלמים מס על עבודה, אבל לא על רווחים בבורסה.

לכן, כאשר סילבן שלום מדבר על רוח נגידית ועל שילוב ידיים, עליו לשנן לעצמו קודם כל את הכלל הבא: מי שמטיח בליסטרות בבית השכן, ובמקרה שלנו – בבניין בנק ישראל, טוב יעשה אם יבדוק תחילה ממה בדיוק עשויים החלונות בביתו הוא.

במילים פשוטות יותר ניתן לנסח זאת כך: כדי לעודד את המשק ולהפיח בגבו רוח עזר, אי אפשר להסתפק בהורדת ריבית. גם לממשלה, ובראש ובראשונה למשרד האוצר, יש מה לעשות בנושא זה.