מניעים קדימה

רבות כבר דובר על ההתפתחות האיטית יחסית של עולם הרכב, כשההשוואה המתבקשת ביותר היא לעולם המחשבים. אלה המשווים מזכירים כי עולם הרכב לא עבר שינוי מהותי ב-100 השנים האחרונות, מתארים את ההתפתחות המדהימה ב-20 השנים האחרונות בתחום המחשוב ומקנחים באמרה ש"אם מכוניות היו מתקדמות בקצב של מחשבים, היום כבר היינו מרחפים באוויר".

ובכן, תוך ניסיון להימנע מלהיכנס לוויכוח המוזכר, רצוי רק לומר שנכונה העובדה שכלי-רכב שמרו ב-100 השנים האחרונות על תצורה בסיסית זהה. ארבע גלגלים (פחות או יותר), מנוע (שריפה פנימית בדרך כלל), הגה וכו'. אז נכון, יש מערכות מורכבות, עדכניות ומרשימות שנדחקו עד היום בין אותם גלגלים ומנוע. ונכון, ישנה היום נטייה לבחון את הדלק החלופי, אבל שום רעיון בתחום זה לא הפך עד כה לסדרתי מספיק כדי לבשר על מהפכה. אז מה עושים? ובכן, בבריטניה לפחות ממשיכים לנסות, הפעם בתחום המנוע.

חוזרים לבסיס

ב-30 לאוגוסט 2001 ערכה אוניברסיטת סאסקס שבבריטניה כנס שכותרתו "מכוניות העתיד". בין הנושאים בהם עסק הכנס היו הרגלי האופנה המשתנים בתחום הרכב, פערי המומחיות של המהנדסים בתחום, חידושים טכנולוגיים וכן, גם איזה מנוע יהיה במכונית העתיד.

בין המרצים בכנס המדובר הופיע גם פרופסור פרד ביילי, ממציא בריטי שעסק מרבית שנותיו בתחום מנועי סילון. בתפיסתו את העתיד מדבר ביילי על מנועי קיטור בתור מנועי העתיד. כן, אותם אלה שהניעו רכבות לפני יותר ממאה. הם, לדבריו, מנועי העתיד.

אבל ביילי לא רק מדבר, אלא עוסק בין השאר גם כחובב נלהב שהמציא לאחרונה, איך לא, מנוע מונע בקיטור. המנוע של ביילי אינו מנוע קיטור טהור, אלא מנוע היברידי (בן כלאיים) המשלב בין מנוע דיזל קטן ומנוע קיטור. "תא לחץ" מאלומיניום מחמם מים לטמפרטורה של כ-500 מעלות, ואז משחרר אותם בלחץ גבוה לטורבינה המניעה את הגלגלים.

לדברי ביילי, דגם ראשוני של המנוע עם מיכל בנפח 100 ליטרים של מים, מייצר כוח המספיק לנסיעה של 40 דקות מדי פעם - עד לטעינה מחודשת של הלחץ.

דברים שרואים מפה

אבל בזה לא מסתכמים הרעיונות מצד האימפריה הבריטית. מה דעתם לצאת לנסיעה ברכב עם מנוע בנפח 2.0 ליטר, שיהפוך במהלך הפקקים למנוע קטן וחסכוני יותר? חברת מהנדסים בשם מייפלאואר הציגה לאחרונה מנוע שריפה פנימית בעל יכולת לשנות את נפחו תוך כדי נסיעה.

מדובר ברעיון למנוע סטנדרטי שעבר שני שינויים מרעננים. הראשון הוא שינוי בצורתו של גל הארכובה, שיוצר תנועה אליפטית במקום תנועה מעגלית. לדברי מהנדסי החברה, התנועה האליפטית יוצרת פעולה יעילה יותר של הבוכנה, ובכך חוסכת בדלק ומקטינה את זיהום האוויר.

השינוי השני, והמהותי יותר, מתבטא בידית המחוברת לגל הארכובה ומאפשרת לשנות את מיקומה של הבוכנה. בכך ניתן למעשה לשנות את מהלך הבוכנה, או את גודל תא השריפה (הצילינדר) ושוב - להשיג צריכת דלק נמוכה יותר ולהקטין את זיהום האוויר.

במייפלאואר מבטיחים כי בשילוב הזרקת דלק חכמה, ניתן יהיה לחסוך עד 40% בצריכת הדלק ולהקטין ב-50% את זיהום האוויר.

דרך ארוכה

בעולם הרכב יש כיום רעיונות רבים הנוגעים למכונית העתיד ובעיקר לדלק העתיד. אם תרצו, תוכלו למצוא ברחבי העולם מכוניות המונעות בגז, בלחץ אוויר ואפילו כאלה שיסתפקו בזבל אורגני. אולם כל אותם רעיונות, כולל אלה שהזכרנו כעת, נמצאים בתחילת דרכם ויעברו עוד מספר שנים עד שאלה יגיעו אל הכביש, בהנחה שזה אכן יקרה בכלל.

אחת הסיבות המרכזיות לחוסר הצלחתם של הרעיונות השונים היא חוסר יכולתם לחדור לשוק הרכב המסורתי, שממעט לקפוץ על רעיונות חדשים - בעיקר בשל העלות היקרה של "פיתוח לקראת ייצור" והטמעה בייצור סדרתי. סיבה נוספת היא הצורך במציאת בסיס משותף לדלק העתיד - כזה שיאפשר בניית תשתית ראויה לתדלוק.

אחד הפתרונות היחידים שעברו את אותם המחסומים הוא השימוש במימן. מכוניות הנעזרות בתא הדלק על-מנת לייצר אנרגיה ממימן הופכות למוצג שכיח אצל רוב היצרנים הגדולים, וכסף רב מושקע בתחום.

עד אז, יוכלו חובבי איכות הסביבה להיעזר במכוניות ההיברדיות שעושות שימוש במנועים חשמליים ולחלום על היום שבו השאריות של ארוחת הבוקר יוכלו להסיע אותנו לעבודה.