ידיד ישראל, אבל

מזכיר המדינה האמריקני קולין פאוול מינה לאחרונה את ידידו, הגנרל זיני, ליועץ מיוחד לענייני מלחמה. זיני מתנגד למלחמה בעירק, רואה בטרור בעיה דיפלומטית ומשפטית יותר מאשר צבאית, ונמנע מקשר עם ישראל ועם ידידיה בארה"ב.

פאוול הוא גנרל מעוטר וידיד ישראל, אבל ב-1990/1 תמך בהטלת סנקציות כלכליות כתחליף למלחמת המפרץ, לחץ לסיום המלחמה בטרם עת, ודחס את ישראל לחדר האטום. ב-2001 הוא מתנגד לשימוש מסיבי בנשק הצבא נגד הטרור, מבכר את הנשק הפיננסי והמשפטי ופועל להבלגתה של ישראל. הוא שולל פעולות מנע ותגמול חד-צדדיות, ומעדיף את מטריית האו"ם וקואליציה רחבה, המדללות את המכנה האסטרטגי המשותף ומכהות (מחלישות) את הפגיעה בטרור.

לפאוול תפקיד מרכזי בממשל בוש, אבל בניגוד למזכירי המדינה קיסינג'ר, שולץ ובייקר, אין הוא מעצב-על אלא מבצע-על של המדיניות. אין לו כימיה מיוחדת עם הנשיא, כימיה שהעניקה עוצמה רבה לשלושת קודמיו. בעוד שקיסינג'ר ובייקר כיהנו לצד סגן נשיא ויועץ לביטחון לאומי בעלי פרופיל נמוך, מכהן פאוול לצידם של סגן הנשיא החזק בתולדות ארה"ב (דיק צ'ייני) שהוא הצאר של מדיניות החוץ והביטחון, ולצד היועצת קונדוליזה רייס, שמקורבת מאוד לנשיא ולמזכיר ההגנה הסמכותי רמספלד.

פאוול הוא ידיד ישראל. אבל הוא מעניק גיבוי לממסד שאותו הוא מייצג, ולתפיסת עולמה של מחלקת המדינה (מחמ"ד) האמריקנית: הבנה כלפי משטרים רדיקליים, התנגדות לתקצוב מסיבי של הגנה נגד טילים בליסטיים, ריכוך המדיניות כלפי סין, צפון-קוריאה, אירן ועירק, תמיכה בתהליך אוסלו. פאוול אף אימץ מונחי יסוד של מחמ"ד, כגון "סימטריה מוסרית" בין ישאל לאש"ף, "אין פתרון צבאי", "מדיניות מאוזנת", ו"לא להרגיז את הערבים".

פאוול ידיד ישראל. אבל הוא מינה את ריצ'רד האס לתפקיד העוזר לתכנון מדיני. האס ליבה את עוינות בוש האב כלפי שמיר, הוא תומך בנסיגת ישראל לקווי 1967, חלוקת ירושלים והקמת מדינה אש"פית. הוא מתנגד למתקפה נגד סדאם חוסיין ושולל כל סיוע לאופוזיציה העירקית. פאוול אף מינה את וויליאם ברנס, הנודע בקשריו עם רדיקלים ערבים, לעוזרו לענייני המזרח התיכון. לשגריר בישראל הוא מינה את דן קרצר, יהודי חם ולבבי, שדבק בעמדות "שלום עכשיו". פאוול התנגד למינוי רמספלד כמזכיר ההגנה בשל עמדותיו הניציות, גם כלפי ישראל.

המזכיר פאוול הוא ידיד ישראל. מהוקצע ואף דובר קצות יידיש, אך מן הראוי להכיר את השקפת עולמו ואת משקלו האמיתי בממשל בוש, כדי להימנע מאופוריה או מדיכאון בתגובה להתבטאויותיו ומעשיו.