תפסתם ת'תמונה?

"לכידת מסך" (Screen Capture) או "צילום מסך" (Screenshot), כשמה, היא "צילום" של תוכן המסך או של חלק ממנו. היא נוצרת באמצעות לכידה של מקטע זיכרון, הכולל נתוני תצוגה, לקובץ, עם או ללא תיווך של ה-Clipboard ו/או של תוכנה גרפית כלשהי. במילים פשוטות יותר: זו יצירת העתק מדוייק של משהו שראינו על המסך.

פעם לכידת מסכים הייתה שימוש איזוטרי שלא עניין במיוחד אף אחד כמעט. היום, לרבים מאיתנו יש סיבות טובות לעשות את זה. תמונות של מסכים גודשות את אתרי החדשות והתוכן, מופיעות באתרי תוכנה ואתרי משחקים, בעיתונים ומגזינים. הן מופיעות בספרי מחשבים ומדריכי משתמש, בעבודות אקדמיות ובספרי פרוייקט של בוגרי מדעי המחשב. כולנו שולחים ומקבלים אותן בדואר אלקטרוני - כדי להציג לחברינו הודעות שגיאה מגוחכות, לסייע לאנשי תמיכה שרוצים לעזור לנו, או לשתף עמיתים נבחרים בתוכן תיקיות ה-MP3 שלנו.

במה משתמשים

איך בעצם עושים את זה? יש מספר דרכים, והפשוטה ביותר היא זו של Windows, שמספקת שתי צורות לצילום מסך:

* הקשה קצרה על מקש Print Scrn, מצלמת את כל תוכן המסך.

* הקשת הצירוף Alt + Print Scrn מצלמת את תוכן החלון הפעיל.

בשני המקרים, תמונת המסך נגזרת ל-Clipboard וניתן להדביק אותה (Ctrl+V) לכל תוכנה גרפית, לכל תוכנות Office ולהרבה תוכנות אחרות. אחרי שעשינו את זה, אפשר לערוך את התמונה בתוכנה או במסמך היעד בהם הדבקנו אותה, לשנות את גודלה, לגזור קטעים מתוכה וכיוצא בזה. ביישומי Office, אפשר לשלוט במימדי התמונה ולהשתמש בסרגל הכלים "תמונה", כדי לשלוט בצבעים, בזרימת הטקסט סביב לתמונה, וכן הלאה.

כך ניתן ליצור מסמכים משולבים עם טקסט וצילומי מסך - לעבודות אקדמיות או מדריכי משתמש, למשל (למעשה, זו הדרך שבה ההוצאות של ספרי המחשבים בישראל מעמדות את הספרים שלהן). זו הדרך הפשוטה והקלה ביותר לצלם תמונות מסך ולהשתמש בהן, והיא מתאימה לרוב המכריע של המקרים והשימושים.

אבל זו לא הדרך היחידה. אפשר למצוא פונקציות של צילום מסך גם בתוכנות ייעודיות, או בחבילות גרפיות שונות. מטבע הדברים, האפשרויות שהן מציעות מתוחכמות קצת יותר. דוגמאות אופייניות:

* אפשרות לצילום קטע ממסך או חלון (שמכונה Area או Protion או Region), שטח העבודה של החלון הפעיל (Active Windows או Client Area), או צילום של אובייקט בודד (Object), כמו סרגל כלים, כפתור או תפריט.

* אפשרות לבחירת מקש קיצור לצילום המסך ו/או הוספת השהיה (Delay), לתזמון מדוייק של הצילום.

* אופציה של ריבוי תמונות מסך (Multiple Screenshot), שמאפשרת לצלם ברצף מספר מסכים.

בין התוכנות הידועות והמוצלחות יותר בתחום הזה אפשר לציין את HyperSnap ,ScreenSmart EasyScreen ,SnagIt ואחרות (את כולן אפשר למצוא באתר התוכנה TUCOWS). חלקן מציעות אפשרויות ייחודיות נוספות.

SnagIt

את שילוב התכונות המרשים ביותר פגשנו בתוכנה SnagIt. מלבד התכונות שפורטו, אפשר למצוא בה, בין השאר:

* אפשרות ללכידת חלקי מסך בכל צורה - כולל צורות גיאומטריות, צורות חופשיות, לכידת תפריטים.

* לכידה של חלונות DOS, טפטים, ותמונות מקבצים - כולל אייקונים וסמנים מתוך קבצי תוכניות. אפשרות ללכידת קטע וידאו או לכידת טקסט (שלמרבה הצער לא עובדת בעברית).

* אפשרות לשלוח את הקובץ אוטומטית בדואר אלקטרוני או לאתר אינטרנט, מלבד האפשרויות הרגילות.

* כלי עריכה ועיבוד תמונה בסיסיים - כולל חיתוך, סיבוב, שינוי גודל, תיקון צבעים, תיקוני Gamma ועוד.

את לכידות המסך אפשר לשלוח למדפסת, לשמור לקובץ או לנהל בקטלוג מיוחד. התוכנית SnagIt Studio שכלולה בחבילה, מרחיבה את כלי העריכה ומוסיפה כלי איור, צורות מוכנות, סמלים ועוד. את התמונות אפשר לשמור בשבעה פורמטי תמונה נפוצים.

Paint Shop Pro

למרות התכונות המרתקות, תוכנה ייעודית ללכידות מסך, דוגמת SnagIt, היא כמעט תמיד מיותרת כאשר עומדת לרשותך תוכנת עיבוד תמונה טובה. רוב התוכנות הללו מציעות שילוב נוח בין כלי לכידה בסיסיים לכלי עריכה ותומכות במגוון גדול של כלים אחרים.

דוגמא טובה היא התוכנה השיתופית Paint Shop Pro. היא מציעה את כל האפשרויות הבסיסיות שהוזכרו, כולל שליטה גמישה במקשי הקיצור ובתהליך הלכידה עצמו (לחפש בתפריט File Import Screen Capture). כלי העריכה ועיבוד התמונה של התוכנה הזו מספקים תחליף הולם לשלל אפשרויות הלכידה של התוכנות הייעודיות. בסיום ניתן לשמור לאחד מ-33 פורמטים גרפיים. יתרון נוסף של התוכנה: היא כוללת Optimizer לקבצי JPEG/GIF, שמאפשר לדחוס אותם טוב יותר, תוך פגיעה מינימלית באיכות (מתאים כאשר המטרה היא שימוש באתר אינטרנט).

דברים שכדאי לזכור

אחרי שעקרונות השימוש הבסיסיים בתוכנה נלמדו, חשוב לתת את הדעת לא רק על תהליך הלכידה אלא על כל מה שמסביב. למשל: חשוב לבחור נכון מה ללכוד, לדעת לטפל בתמונה כראוי, ולהכין אותה נכון להמשך השימוש. אחרי הלכידה יש לסלק מהתמונה חלקים מיותרים (אם יש כאלו), להתאים את גודלה, ולשמור אותה לפורמט הקובץ המתאים (ראו בהמשך - באיזה פורמט לשמור).

הכללים הבסיסיים ללכידה תקינה הם שניים: חשוב לבצע את הלכידה ברזולוציה גבוהה ובמצב שבו יש מספיק זיכרון פנוי. את המשמעות המעשית של שני הכללים האלה אפשר להדגים באמצעות הבעיות שקשורות בהם והפתרונות שלהן.

לכידה ברזולוציה נמוכה מדי גורמת לאחת הבעיות המוכרות יותר למי שעוסק בגרפיקה: פיקסלציה: כשתמונה מוגדלת יתר על המידה בשלב העימוד, מתקבלות "קוביות" פיקסלים, מהסוג שרואים כשמבצעים פעולת Zoom. הפתרון המקובל הוא שימוש באינטרפולציה (אלגוריתם שמשלים את הפרטים בתמונה באמצעות "ניחוש" של הפיקסלים החסרים. זה נעשה בתוכנות הגרפיות, באמצעות פעולות בעלות שמות כמו Smart Resize או Resample). החיסרון העיקרי של שיטה זו הוא שמתקבלת לעיתים תמונה מטושטשת.

עדיף למנוע את הבעיה מראש וללכוד ברזולוציה מתאימה. כשתמונה מיועדת להצגה באתר אינטרנט, ממילא היא תוקטן. ההבדל בתוצאה הסופית, בין תמונה שנלכדה ברזולוציה 640x480 לבין תמונת 1280x1024, יהיה קלוש.

כדי לא לפגוע בהדפסת התמונה, עליה להיות ברזולוציה של 300dpi. כלומר, צילום מסך בגודל של 1024x768, ניתן לעמד ולהדפיס בגודל 8.5x6.5 ס"מ בלי ירידה באיכות. במציאות המספרים קצת יותר גמישים, אבל זה הכיוון הכללי. הדפסות לייזר והזרקת דיו עובדות קצת אחרת ונמצאות איפשהו באמצע בין המסך למכבש הדפוס. באופן כללי, תמונות מסך בגודל של 800x600 ומעלה מתאימות לרוב השימושים.

התוצאות האופייניות של תקלת זיכרון בזמן הלכידה הן תמונות בעלות אפקטים של שינויים ושגיאות בצבעי התמונה. הסיבה העיקרית להיווצרות תופעות כאלו היא המרה לא תקינה של טבלאות הצבעים (Pallets), בהן התמונות משתמשות בזמן העברת צילום המסך לתוכנת היעד. בחלק מהמקרים מדובר בבעיות סבוכות יותר (שאליהן לא נוכל להיכנס הפעם), אבל ברוב המקרים התופעות הללו נגרמות כתוצאה ממחסור בזיכרון פנוי, או "משאבים נמוכים". כשזה קורה, כדאי לנסות ללכוד שוב, אחרי אתחול והרצה של היישומים ההכרחיים בלבד. אם זה לא עובד, כדאי לנסות ללכוד באמצעות תוכנה אחרת - לפעמים זה פותר את הבעיה.

באיזה פורמט לשמור

לאיזה פורמט קובץ כדאי לשמור? זה תלוי בסוג השימושים כמובן. הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לשאול את זה שהולך לקבל את צילומי המסך באיזה פורמט הוא מעדיף לקבל אותם. בכל אופן, הרשימה להלן יכולה לעזור. אלו הם פורמטי הקבצים הגרפיים שכדאי להכיר:

BMP. מאפשר לשמור את נתוני התמונה כמטריצה לא דחוסה ("מפת סיביות"), ב-24 ביט צבע. זה אומר שהוא ההימור הבטוח ביותר, וכדאי להשתמש בו כשמכינים תמונת מסך בשביל מישהו שלא ברור מהם בדיוק האמצעים שעומדים לרשותו. מצד שני, זהו פורמט בזבזני למדי, שמייצר קבצים נפוחים. כדי לחסוך נפח איחסון על מדיה, או לקצר את זמן ההעברה בדואר אלקטרוני, אפשר לדחוס קבצי BMP לפורמט ZIP (ובדרך כלל הם נדחסים היטב).

GIF. זהו אחד משני הפורמטים הפופולריים באינטרנט, והוא נתמך ב-HTML. היתרונות העיקריים שלו: דחיסה טובה שמקטינה את נפח הקובץ ושמירה על איכות תמונה מרובת פרטים - כמו צילום מסך שכולל טקסט (כמו בתפריטים, למשל). החיסרון: הוא שומר תמונות ב-256 צבעים בלבד, כך שאינו מתאים לשימוש עם קבצים גרפיים באיכות גבוהה.

JPEG. הפורמט הגרפי השני של אינטרנט. הוא מבצע דחיסה יעילה מאד. הוא יעיל במיוחד בתמונות עם מעברי גוונים (Continuous Tone), כמו תצלומים סרוקים, או תמונות שכוללות גרפיקת תלת ממד באיכות גבוהה. לכן הוא מתאים מאד ללכידות של מסכי משחקים, למשל.

TIFF. חסכוני יותר מ-BMP, אבל כזה שאינו פוגע באיכות התמונה כמו ש-GIF או JPEG עלולים לעשות. לעיתים קרובות יעדיפו אותו הגרפיקאים.

EPS. מבוסס על שפת פוסטקריפט, ולכן חביב מאד על תוכנות עימוד שונות. חלק גדול מהתוכנות הגרפיות לא יודעות לטפל בו כראוי, או שאינן תומכות בו כלל.

PSD. פורמט קנייני, שבו משתמשת PhotoShop. במקרה של לכידות מסך, הוא עשוי להיות שימושי רק כשעובדים עם גרפיקאי שאיננו עילוי. רוב הגרפיקאים לא מטומטמים, ולכן יסתדרו עם שאר הפורמטים.