שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "רק לחם" - שפה של רעבים

    על ידי התכחשות לתיאורים ולמטאפורות, יוצר מוחמד שוכרי פרוזה מזעזעת, אלימה וספוגת רגש

    חבר שחזר ממרוקו לפני כשנתיים הביא איתו קלטת עם שיר הפופ המצליח ביותר שם באותה תקופה. השיר סיפר על תופעה רווחת: צעירים שנואשו מחיי הדלות במרוקו, עולים במר ייאושם על ספינות דיג ישנות ומנסים להגיע אל חופי צרפת. רוב הספינות הרעועות אינן מחזיקות מעמד זמן רב על פני המים וטובעות יחד עם נוסעיהם, עוד בטרם הספיקו להתעמת עם שלטונות צרפת. "רק לחם" של מוחמד שוכרי, שראה אור בהוצאת "אנדלוס", מגולל את את חייה של תקופה שקדמה לזו הנוכחית. תקופה שבה עדיין הייתה מרוקו תחת שלטון החסות שכפו עליה הצרפתים. וכמו הלהיט המרוקאי הוא מוסר את סיפורה של התקופה דרך סיפור חייו של אדם אחד.

    חי מדקה לדקה

    לא קל לקרוא את הספר. הוא יוצר מועקה מצטברת. גם אם נכתב על תקופה שרחוקה עשור אחד בלבד מ"קזבלנקה", הוא חף לחלוטין מן הזוהר המזויף שנלווה לחיים במזרח בשנים אלה. כילד, חי שוכרי תחת שלטון האימים של אביו, שהכה אותו ואת אימו ורצח את בנו, אחיו הצעיר של שוכרי. שוכרי היה עד לרצח כילד. הוא ומשפחתו עוקרים לטנג'יר ולאחר מכן לתטוואן בחיפוש אחר פרנסה. המסע בעקבות הלחם שלהם פורש עולם של עוני מנוון, של רעב שאינו חדל, של אכילה מאשפתות, של ילדים הנולדים כדי לגווע במחלות. כמתבגר, שוכרי מגלה את הנאות החיים, את המין, את היין ואת החשיש שכסף מזדמן יכול לקנות. הוא מוטל אל עולם של יצרים, נעשה גנב ומבריח לעת מצוא וחי בין הזונות והשיכורים, חי מדקה לדקה, כשהמטרה היחידה היא סיפוק התאוות שלו. שום דאגות לעתיד, שום חרטות על הזדמנויות שהוחמצו בעבר או על נזקים טראומתיים שהפכו אותו למי שהוא. רק ההווה, עירום, חזק ונוכח.

    אין חיפוש אחר משמעות

    כדי לעמוד על ייחודו ועל גודל ההישג של "רק לחם" צריך להשוות אותו למסורת כתיבת הזיכרונות המערבית מחד ולמסורת כתיבת הפרוזה הערבית מאידך. כתיבת זיכרונות היא ברובה מסע לחשיפת זהות, ניסיון למצוא את האני הכותב דרך בחינת ההיסטוריה שלו, דרך מציאת ההשלכות של חיים בתוך זמן אבוד. לכן, חלק גדול מכתיבת הזיכרונות נוטה להיות באופן בלתי נמנע מטפורי, להעניק משמעויות נסתרות לתיאור המציאות והחוויה. בכתיבה של שוכרי אין דבר מטפורי. כתיבת הזיכרונות שלו היא תיעוד ישיר, חסר יומרות. עם זאת היא איננה נעדרת עוצמה. יש לכך שתי סיבות עיקריות: הראשונה היא הבחירה המודעת בדיווח כמעט עובדתי, בלשון נקיה שמקנה למשפטים שלה ערך כמעט שירי. השניה היא המציאות שהפרוזה מתארת. במציאות הזו אין שום דבר מעבר, אין חיפוש אחר משמעות, רק אחרי לחם, משהו שיאפשר לחיים להימשך עוד יום. אם יש תהיות מטפיסיות, הן רגעיות ומסתכמות בפליאה. מוחמד הצעיר חושב לעצמו: "כמה מוזר! מה המשמעות שהאדם חי ואחר כך מת? קברים שהם כתובות של אנשים ואני מעליהם. היש לזה משמעות? איבר המין שלי נמכר בחמישים פזטות. מה המשמעות של זה? השאלות רבות. אבל אני לא מבין את המשמעות שלהן בצורה ברורה. כל מה שאני יודע הוא, שאת החיים אני צריך לחיות. עישנתי את שארית הסיגריה בהנאה, כיביתי אותה ונרדמתי."

    למד קרוא וכתוב בגיל 21

    הדיוק והפשטות של הפרוזה של שוכרי משורטטים בחדות רבה יותר כשהם מושווים למסורת המפותחת של הספרות הערבית, לסלסול, לעושר ולפייטנות שמאפיינים אותה. שוכרי לא מגיע מתוכה, הוא בא מן החיים. קרוא וכתוב הוא למד רק בגיל 21, החוויות שלו לא סוננו דרך שפה מעובדת ומשוכללת וכך גם הפרוזה שלו. שוכרי כותב בשפה של רעבים, בלשון כחושה, שכל מילה בה היא מילוי של צורך בסיסי. על ידי התכחשות כמעט טוטלית לתיאורים והצטמצמות למשפטי חיווי הבנויים משורות של פעלים, מצליח שוכרי ליצור פרוזה מזעזעת, אלימה וספוגת רגש.

    "רק לחם", מוחמד שוכרי; תרגום: נוואף עת'אמנה; הוצאת אנדלוס

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עטיפת הספר. הווה חזק ונוכח
    לאתר ההטבות
    מומלצים