מצא מין את מינו

גשם באוגוסט. לא תופעה נדירה מאוד בלונדון, אבל מעצבנת ומטרידה כאשר דווקא באותו יום המטרייה נשכחה במלון, הבוץ מכסה את המדרכות, הנעליים מטונפות, והבגדים נרטבים. עוד יזרקו אותנו מהלובי של ה"מיילסטון", מלון קטן וסנובי בקנזינגטון היי סטריט, מרחק יריקה מארמון קנזינגטון, בו סבלה הנסיכה הקסומה דיאנה, ומשגרירות ישראל. ב"מיילסטון" בחרה חברת התקליטים של קיילי מינו לקיים יום ראיונות עם העיתונות הבינלאומית. בזה אחר זה העיתונאים נלקחים מחדר הספרייה האלגנטי לסוויטה ששכרו עבור קיילי. אנחנו האחרונים. פקיד הקבלה, מלצרים וסבלים, כולם בהבעה מתנשאת, כאילו הם עובדים בשביל המלכה (אליזבת), ניגשים מדי פעם ושואלים בנימוס קר אם אנו ממתינים למישהו. ילד מרוקני קטן משגע את המלצרים, מפיל עוגיות מהמגש, מתרוצץ בצהלה ונהנה מכל רגע. אנחנו מקנאים בו.

הגברת החמוצה מחברת התקליטים, תשושה מחצי יום של טיפול בכוכבת פופ ובאנשי תקשורת נודניקים, מבקשת שנתלווה אליה. אנו עולים במעלית לסוויטה של קיילי. בחורה רזה, לא גבוהה במיוחד, לא מאופרת, מסיימת שיחה בטלפון ומתפנה אלינו. "הלוואי שהייתי יכולה להישאר בסוויטה הזאת לנצח, היא נהדרת", קיילי צוחקת, לוחצת יד, מציעה לשתות משהו, לאכול משהו מהשולחן העמוס בסנדוויצ'ים, ממתקים, משקאות קלים, מים מינרליים. תודה. אנחנו בסדר. נתחיל.

- בטח שמעת את השאלה הזאת פעם או פעמיים היום ובכלל: איך ההרגשה לחזור אחרי עשר שנים למקום הראשון במצעד הבריטי, עם "ספינינג אראונד"?

קיילי נינוחה, כפי שניתן לצפות מכוכבת פופ מנוסה. "לא, אין לי שום בעיה לענות עליה שוב. אני חושבת על הדברים שרשומים אצלי ביומן, מה שצריך לעשות היום ומחר, הכל כרגיל, ואז אתם, העיתונאים, מזכירים לי: היי, קיילי, היה לך להיט במקום הראשון במצעד! זה מרגש אותי. אני נורא שמחה. לא הרגשתי ככה לפני עשר שנים, כי הייתי רגילה שכל להיט שלי נכנס לחמשת הראשונים במצעד. עכשיו אני יותר מודעת ומעורבת, ותחושת הסיפוק הרבה יותר גדולה. אני חייבת לומר שזו היתה הפתעה גדולה מאוד בשבילי לחזור למקום הראשון במצעד הבריטי. חשבתי שהסינגל טוב, תיארתי לעצמי שיאהבו אותו. אבל כניסה ישירה למקום הראשון? מה אני יכולה לומר? זה טוב. ממש ממש טוב!"

- אמרת הפתעה, אמרת סיפוק. את מרשה לעצמך גם תחושה של נקמה קטנה בכל המבקרים, שקברו את הקריירה שלך לאחר הכישלון של האלבום הקודם, "נסיכה בלתי אפשרית"?

"אני לא טיפוס נקמני. הדבר המצחיק הוא שעכשיו 'נסיכה בלתי אפשרית' זוכה לתשומת לב גדולה יותר מכפי שקיבל כשיצא. עכשיו מגלים אותו מחדש, ואני שומעת וקוראת דברים מאוד נחמדים שאומרים עליו. הבעיה איתו שהוא לא היה מספיק ברור ומגובש. לא היה קל לעשות אותו, וזה ניכר בו. שלא תבינו אותי לא נכון: אני אוהבת אותו. יש בו הרבה דברים טובים, ואין לי ספק שעוד יחזרו אליו בעתיד. הוא היה ניסיון מאוד חשוב בקריירה שלי. גם הכישלון היה התנסות חיובית, כי עד אז הייתי רגילה שאוהבים כל מה שאני עושה. עכשיו אומרים לי: באמת, קיילי, היינו צריכים להיות יותר פתוחים כלפי האלבום הזה. נו, טוב".

- והאלבום החדש?

"שונה לחלוטין. איך אומרים? שמיים בהירים, הפלגה חלקה... כמו בילוי בחופשת קיץ מהנה. בכלל לא הרגשתי שאני עובדת".

אגב, חברת התקליטים הקודמת של קיילי, שבה יצאו "נסיכה בלתי אפשרית" ועוד, החליטה לתפוס טרמפ על העניין המתחדש בזמרת, והוציאה, ממש ביום שבו שוחרר הסינגל החדש, אוסף סינגלים וכמה שירים שלא התפרסמו קודם. האלבום החדש של קיילי נקרא "שנות אור". רובי וויליאמס ושותפו לכתיבה, גאי צ'יימברז, כתבו את "ספינת האהבה" ואת "הדיסקו שלך זקוק לך". שיר נוסף, "ילדים", המופיע גם באלבום של רובי, יהיה כנראה הסינגל השלישי של קיילי, אחרי "בלילה שכזה". הקליפ ל"בלילה שכזה" צולם בשתי גירסאות, כיוון שהמקורית היתה נועזת מדי. לא חשיפה פרונטלית, מיהר להרגיע דובר חברת התקליטים, אבל מספיק חשוף בשביל לצלם גירסה נוספת. בקליפ עונדת קיילי יהלומים בשווי של יותר משני מיליון פאונד, שהתקבלו בהשאלה מסינדיקט היהלומים "דה בירס". הסינדיקט לא לקח סיכונים והצמיד לה ארבעה שומרי ראש.

- את שרה עם רובי וויליאמס את "ילדים", שיר שעורר רעש בגלל המלה "מעשה סדום". מה הסיפור?

"הרעיון המקורי היה שרובי יכתוב שירים לאלבום שלי, ו'ילדים' היה אחד מהם. באמצע הדרך הרגשנו שזה הופך להיות שיר של רובי יותר משלי, ולכן החלטנו שזה יהיה דואט ויופיע בשני האלבומים, שלו ושלי. השיר באמת עשה קצת בלגן, והתקשורת התלבשה עליו, אבל זה בסדר. רובי הוא ילד שובב ופרוע, שאוהב לעשות פרובוקציות ולבדוק כל הזמן את גבול הסובלנות. אני אוהבת את רובי 'כוכב הפופ', שלדעתי הוא מדהים, אמן בידור ענק, וזכיתי להכיר גם את רובי האדם, שהוא בחור נחמד ואני מאוד מחבבת אותו".

קיילי, 32, נולדה במלבורן, אוסטרליה, והתחילה את הקריירה בסידרות ילדים בטלוויזיה. הפריצה הבינלאומית שלה התרחשה בזכות הסידרה "שכנים", שבה שיחק גם ג'ייסון דונובן, בעלה בטלוויזיה וחבר קרוב במציאות, והיא שיחקה גם בכמה סרטים ("מרד האוהבים", "סטריט פייטר"). הקריירה המוזיקלית שלה החלה ביוזמת שלישיית הכותבים והמפיקים הבריטית סטוק-אייטקן-ווטרמן. להיטה הראשון היה "הלוואי שהיה לי מזל", והיא הזמרת שמכרה הכי הרבה סינגלים בשנות ה-80. חמש פעמים היא הגיעה למקום החמישי במצעד הבריטי. "ספינינג אראונד", להיט הקאמבק שלה מתוך האלבום החדש, הוא השישי.

- תגידי, מה היתה השאלה הכי מעצבנת ששמעת היום?

היא מהרהרת רגע. "עיתונאית אחת, שכנראה קראה את הכתבות הלא ממש מדוייקות עלי, שאלה אותי איפה הקעקוע שלי עם השם של ג'יימס (גודינג, החבר שלה). קעקוע? על מה את מדברת? אין לי קעקוע. והיתה שאלה נוספת על ג'יימס, אם הוא מקנא בידידות שלי עם רובי וויליאמס. נו, באמת".

- אז תספרי על ג'יימס?

"האמת, אני לא רוצה לדבר עליו. הוא חי לו את חייו, מחוץ לשואו-ביזנס. הוא לא סלבריטי. אף אחד לא מכיר אותו".

- את מעדיפה לצאת עם מי שאינו סלבריטי?

"כשהחבר שלך סלבריטי, שניכם מודעים למה שנכתב עליכם ומשחקים את המשחק. כשהבחור שלך אינו סלבריטי, זה פחות מעורר עניין בצהובונים. מצד שני, זה קשה לו, כי הוא רוצה לשבת איתך במסעדה ולאכול ארוחת צהריים בשקט, או לנסוע לחופשה פרטית בלי שיפריעו לו ולך".

- אז מה, שניכם מחפשים כל הזמן הבזקי פלאשים של צלמי פפראצי?

"לפעמים. לפעמים אני ניגשת לצלמים ואומרת להם: או. קיי, צילמתם מספיק? עכשיו תעזבו אותנו בשקט ותניחו לנו לבלות בלעדיכם. לרוב הם נדהמים שבכלל קלטתי אותם. אני אומרת להם: אני לא צריכה לראות אתכם, הריח שלכם מסגיר... היתה תקופה שהרגשתי ממש פראנואידית. כשראיתי הבזקים, חשבתי שצלמים מסתתרים בין השיחים. ואני לא מגזימה, נתקלתי גם בצלמים בין השיחים או על עצים. נשבעת לכם! היום המצב הרבה יותר טוב. כותבים עלי, מצלמים אותי, אבל זה פחות מטורף".

- אז איך בכל זאת ג'יימס ואת מבלים?

"מדי פעם יש לנו חשק להתפנק במסעדה טובה, ולא להסתפק בסלייס של פיצה במסעדה השכונתית, למרות שגם את זה אני אוהבת. כיף לנו לשבת במסעדה משובחת, לאכול על שולחן ערוך כמו שצריך, עם נרות ויין טוב. במקום לצאת לסוף שבוע, עדיף להישאר בעיר ולחגוג על ארוחה, שהזיכרון שלה נשאר איתנו לזמן רב".

- את נכנסת לאתרי המעריצים שלך באינטרנט?

"גלשתי לכמה אתרים. יש אחד, LIMBO, שמתפרסם בו מידע כל כך מעודכן שזה ממש מפחיד, ואני שואלת את עצמי: מאיפה יש להם את זה? מצד אחד, זה מדאיג אותי. מצד שני, אני אוהבת את ההתלהבות והאנרגיה שלהם".

- בואי נדבר על ניפוץ תדמית. איך בת השכנים הפכה לאשה סקסית, שעושה קליפים נועזים ("ספינינג אראונד")?

"באמת הייתי 'בת השכנים' כזאת, ילדה טובה. אבל זה היה בתחילת הקריירה שלי. זו לא היתה הצגה. לא תדמית שיחצנים תפרו לי. אתם יודעים מה? אולי בסופו של דבר אני עדיין כזאת עמוק בתוכי. אני אוהבת דברים פשוטים. לא צריך להטיס אותי במטוס פרטי כדי להרשים אותי. ללכת לסרט עם החבר שלי, לקבל ממנו זר פרחים, דברים כאלה אני אוהבת".

- ובכל זאת, את מצטלמת באופן נועז למדי.

"זה חלק מתהליך ההתבגרות בפומבי שעברתי. באמת הקליפ של 'ספינינג אראונד' הוא סקסי, אבל סקסי טבעי, כי אני כזו. זה לא ניסיון ליצור תדמית סקסית מופרכת ומלאכותית. אני כמו שאני".

- אגב תדמית סקסית, נזכרנו באחותך השחקנית, דני. תעשו משהו ביחד?

"אולי, בעתיד. מצד שני, אנחנו אומרות זאת כבר עשר שנים. לא נראה לי שיש לה זמן. היא עסוקה עם ארוסה (נהג המירוצים הצרפתי ז'אק וילאנב), ויש לה חיים מאוד זוהרים".

- גם "Where the Wild Roses Grow", השיר שהקלטת עם ניק קייב, שובר תדמית. מה פתאום? איך זה קרה?

"אנשים רבים היו בהלם כששמעו לראשונה את השיר, אבל כל הביקורות היו טובות. מבחינה מוזיקלית ניק ואני שונים באופן מוחלט, שני קצות הקשת המוזיקלית. כל כך שונים, שנראה הגיוני לחלוטין שנשיר יחד, כי אומרים שניגודים נמשכים, לא? זה שיר נהדר, קליפ מדהים, והכי חשוב, עבודה משותפת עם אדם שכל מוזיקאי מכבד ומעריץ. לשיר היתה השפעה גדולה לא רק על הקריירה שלי, אלא גם עלי כאדם".

- היו דיבורים על שיתוף פעולה עם ה"פט שופ בויז"?

"דיבורים היו, וגם הקלטתי שיר לאלבום האחרון שלהם. קיוויתי לקבל מהם שיר או שניים לאלבום שלי, אבל זה לא הסתדר. עד כמה שאני יודעת, השיר שהקלטתי נועד להיות חלק ממחזמר שהם עובדים עליו, אבל אין לי מושג מה קורה עם זה. אשמח לשחק במחזמר, לאו דווקא של ה'פט שופ בויז'. לשיר, לשחק, לרקוד. זה נורא מעניין אותי".

- מה עם קולנוע? שיחקת עד כה בשמונה סרטים, לא?

"אני ממש לא יודעת. תאמינו לי, אני משתדלת לשכוח את רובם. לא מזמן הייתי בסרט עם מולי רינגוולד. תפקיד כל כך קטן, שאם תמצמצו, פיספסתם אותי".

- מה, התייאשת מקולנוע?

"לא, לחלוטין לא. אבל אני צריכה להתמקד עכשיו במוזיקה שלי. אחרי שייצא האלבום ואצא לסיבוב הופעות, אולי אתחיל לחפש תפקיד טוב באמת. אני לא גאה באף אחד מהסרטים שעשיתי עד כה. היה נהדר אם מישהו, הניק קייב של הקולנוע, ירצה לעבוד איתי. במאי שכמו ניק, יראה בי משהו שאחרים לא טרחו או לא היו יכולים לראות. זה החלום שלי. ששפילברג יתקשר".

- ניק קייב ביקר כמה פעמים בישראל. מה איתך?

"באמת? לא ידעתי את זה. נו, מתי סוף סוף אבוא לישראל? מתי כדאי לי? אני רוצה לשכב על החוף, להשתזף, לשחות. אני בטוחה שכשאבוא לישראל, אזכה לקבלת פנים יפה ויטפלו בי היטב".

הגברת מחברת התקליטים עושה סימנים נואשים בידיים. זהו. נגמר. לחיצת יד אחרונה לפרידה. רגע אחר כך קיילי שוכחת שהיינו שם וממהרת ליציאה האחורית, למכונית ממתינה, בדרך לארוחת צהריים. לובשי המדים בלובי של ה"מיילסטון" מתעלמים מאיתנו באלגנטיות. הלכנו. הגשם פסק. לונדון נהדרת כתמיד. החיים יפים.

התפרסם ב"פנאי פלוס", 21.09.00