צד"ל: יומן משפחה

העיר נהריה היתה מוכרת למשפחת עתנא - שנפשה בה לעיתים קרובות. אבל עכשיו - הכל אחר. השבוע, משפחת עתנא, משפחתו של קצין בכיר בצד"ל, שוהה במלון קרלטון בנהריה בתחושה של חוסר אונים - "כמו פליטים". הבן, בשיר, בן ה-18, סיפר לנו כי הגיעו לישראל ביום שלישי ושהו יחד עם עוד 4000 פליטים לבנונים בטבריה. משפחת עתנא היתה בין ברי המזל הבודדים שזכו להגיע משם למלון בנהריה. אחרי שלושה ימים בארץ אומר בשיר, "אני מאד עצוב. איבדתי את אדמתי, את חברי, את עמי ואת ארצי. למרות שכאן טוב, הייתי רוצה לחזור למולדתי. אם ממשלת לבנון תקבל אותנו בחזרה, אני אשוב". הוריו, שני אחיו ואחותו שוהים עימו במלון בטבריה.
אמו של בשיר, מרי אנטואנט, סיפרה על המעבר לחיי שגרה, "כל יום הוא אותו דבר, אין כאן שינוי. מאז יום רביעי אנחנו במלון, ומחר נעבור לגור בבית שכור בנהריה, שהשיג לנו משרד הפנים. אנחנו שמחים על כך, אך עצובים מאד עדיין על עזיבת לבנון. אני עזבתי בית, אוטו, רכוש, אדמה. אנחנו לא רוצים להישאר בישראל יותר מידי זמן. אם המצב ישתפר בלבנון אנחנו נחזור. אם לא - נישאר בישראל, אך בינתיים הוצעה לנו אלטרנטיבה ע"י הממשלה. פתחו בפנינו את האפשרות לבחור מקום מגורים, ובתוך כך הציעו לנו מקלט בארה"ב או באוסטרליה", מספרת מרי אנטואנט.
"אנחנו ישנים ואוכלים, מנסים לחפש עבודה כדי שנוכל להתפרנס כאן, למצוא בתי ספר לילדים. מאד משעמם לנו ואין לנו מה לעשות כאן, יש לנו הרגשת עצב כבדה ואנחנו מרגישים בהרבה מובנים חסרי ישע. הכאב הגדול ביותר הוא הגעגועים לאדמה".
מרי אנטואנט היא אם לארבעה ילדים, בני 18, 16, 12 ו-7. במלון קרלטון נתנו למשפחת עתנא אוכל וחדרים, את בגדיהם הם הספיקו לקחת מלבנון. הם מתפללים וחולמים לשוב יום אחד ללבנון, ויודעים שהם ברי מזל. "משפחות אחרות" סיפרה מרי אנטואנט "הופרדו. ההורים בנהריה והילדים בנתניה".
רגשי כעס יש למרי אנטואנט רק כלפי חיזבאללה וסוריה. "ממשלת ישראל הוציאה אותנו מבתינו, ומעל אדמתנו, אך היום הם דואגים לכל מחסורינו, והלוואי ויוכלו להמשיך בכך. אנו מודים להם ואוהבים את האנשים הטובים בישראל. לבנון יפה, ואנחנו מקווים שביום מן הימים גם אתם תוכלו לבקר בה ולהנות מיופיה".