למי אכפת למה התכוון המשורר?

שלושים שנה מלאו לשיר, עשרים שנה לתיאוריית הקונספירציה, וגם אתרי האינטרנט שמנסים להבהיר את התמונה כבר חוגגים ימי הולדת. תעשיית הניחושים סביב מילותיו של השיר הכי מבוקש בלוויות של רוקרים ומעריציהם מולידה מגוון עצום של השערות באשר ל"פרשנות הנכונה" של המדרגות לשמיים. למה לא כל מה שנוצץ הוא זהב, מיהי הגבירה המסתורית, מיהם האנשים הצופים מן הצללים ומה לכל הרוחות קורה שם: האם זוהי הזמנה להתנסות בסמים קשים ובסופה מוות? האם אלה בסך הכל געגועיו של רוברט פלאנט למערב אנגליה, מחוז הולדתו? האם "מלכת מאי" היא לילית בתחפושת – או שמא בסך הכל פולחן פיות עתיק שהיה נהוג בכמה אומות אירופיות? ומה מעמדו של גנדלף המכשף, דמות בספר "סילמריליון" של טולקין – בתוך השיר הזה?
התעשיה מתעלמת בחן ממה שרוברט פלאנט שב ואמר כששאלו אותו. "אני לא זוכר למה התכוונתי בשיר, אם התכוונתי למשהו בכלל", התעקש. האגדה מספרת שהיצירה נכתבה בבהילות, אחר צהריים גשום אחד, והמילים הגיעו אחרי המוזיקה. אבל כשיש תעשייה – למי אכפת למה התכוון המשורר אם אפשר לחולל פרשנויות נורא יצירתיות למה שיש, ואולי גם למה שאין.

מספרו של השטן

במשך עשור לפחות, לד זפלין היתה הסמרטוט האדום של שמרנים בארצות הברית. הם טענו שרוק מחריש לילדים את האזניים, מעודד אותם למעשי אלימות מבעיתים ומספק להם "מסרים חבויים" במילים. מטיפים נשאו דרשות חוצבות-להבות על הקשר החד-חד ערכי בין המוזיקה הזאת והשטן, והם לא נרגעו מאמצע שנות החמישים עד עצם היום הזה. התחמושת הגיעה ב-1982 בשידור רדיו של מטיף בקליפורניה. הוא הקליט את השיר ברשמקול וניגן אותו לאחור, ושמע שם אופרה שלמה של פולחן השטן. מה באמת שומעים אפשר להחליט לבד בהצצה באתר המוקדש לשיר המנוגן לאחור ולמשמעויותיו. שמעתי, לא השתכנעתי, ואתם יודעים מה שומעים כשמנגנים לאחור את "קן לציפור בין העצים"? מי צעה ניב רופאי צלנק! טוב, אני צריכה עוד לעבוד קצת על המשמעויות, אבל בטח מתחבא כאן מסר חתרני, או לפחות נבואה על קריסת מגדלי התאומים.
אבל לשטן יש טבע שכזה, שאם מזכירים אותו הוא נשאר בסביבה, מחסל את ההקשר שבו הופיע וזורח במלוא תפארתו בסיוטים הכי גרועים של שמרנים. כיוון שכבר הופיע, היו מי שהודיעו כי הכל ברור עכשיו, ובעצם איך לא חשבו על זה קודם. הלא רוברט פלאנט, כמו גם ג'ימי פייג', היו חסידים של אליסטר קרולי. הם אפילו כתבו את השיר בבית שהיה פעם מרכז העסקים של קרואלי, מין מכשף מודרני תמוה ופרנואיד במשרה מלאה, והקרואלי הזה לימד את הזפלנים לכתוב "שירים הפוכים", ואם מתאמצים מאוד, מגבירים ווליום למקסימום ומצטיידים במרחיב-תודעה או לחילופין בפחדים מוצקים, אפשר לשמוע בגרסה ההפוכה גם משהו שדומה ל"שי..שי..שי", והרי ברור מיד שהכוונה לסיקס-סיקס-סיקס, הלא הוא 666, המספר המאגי של השטן. לא? כן? אולי?

עצב מקסים של עמימות

ואפשר גם אחרת. שכן, תסלחו לי על חילול קודשי האומה, אם מנגנים את "התקווה" לאחור, שורה שנייה, באמא שלי ששומעים שם: "הים והיד והיש פן", ואם קוראים רק כל מילה שביעית במשפט הראשון בדילוג של אחת עשרה שורות ושני פליק-פלאקים לאחור בספר דברי הימים, יוצאות מה-זה בשורות ענקיות לעולם. תנסו, תנסו. למה לא.
למה לא? כי אפשר לקרוא שיר כפשוטו. אפילו רצוי. גם אם השיר לא ממש פשוט, גם אם יש בו דימויים מטרידים ועמומים, גם אם הוא מלא פחד. אני לא יודעת מיהי הליידי שחושבת שכל מה שנוצץ זהב הוא, אבל יפה בעיני שהיא רוצה לקנות לעצמה גרם-מדרגות שיוביל לשמיים, או לגן עדן. נדמה לי שכולנו היינו רוצים דבר כזה, אם אפשר. או גברת כזאת שתעשה עבורנו את המלאכה.
ובינתיים, לא בשמיים, יש עדה שלמה של אנשים המזוהים בשם הגוף הקיבוצי "אנחנו" ולא ממש טוב להם בחיים. האם הם ממתינים לחלילן ההוא שמטביע את העכברושים ומציל את העיר (pied piper) שיבוא וייקח אותם משם, או שהמשורר השתמש בביטוי שגור ל"מנטליות העדר"? או שבעצם כולם רוצים למות? אולי; זה לא מפליא, ברוק של ראשית שנות השבעים, פחות או יותר כולם רצו למות, וחלקם אף הצליחו להגשים את שאיפתם בעודם צעירים. אולי משום כך השיר מככב בלוויות הנכונות.
נסוך עליו עצב מקסים של עמימות. אם גנדלף מהסילמרלייון נוכח שם, באותה מידה אפשר להנציח את גולדה מאיר. בכל פעם שאנחנו קוראים טקסט, אנחנו מביאים למעשה הקריאה את חבילת החוויות הפרטית שלנו. מי שחווה את השטן דרך קבע, ישמע אותו בהפוך. מי שלא, יכול בהחלט להסתפק באהבה לשיר, מן היפים שנכתבו בשנות השבעים, באחר צהרים גשום אחד.

מילות השיר: Stairway To Heaven

There's a lady who's sure all that glitters is gold
And she's buying a stairway to heaven.
When she gets there she knows, if the stores are all closed
With a word she can get what she came for.
Ooh, ooh, and she's buying a stairway to heaven.
There's a sign on the wall but she wants to be sure
'Cause you know sometimes words have two meanings.
In a tree by the brook, there's a songbird who sings,
Sometimes all of our thoughts are misgiven.
Ooh, it makes me wonder,
Ooh, it makes me wonder.
There's a feeling I get when I look to the west,
And my spirit is crying for leaving.
In my thoughts I have seen rings of smoke through the trees,
And the voices of those who standing looking.
Ooh, it makes me wonder,
Ooh, it really makes me wonder.
And it's whispered that soon if we all call the tune
Then the piper will lead us to reason.
And a new day will dawn for those who stand long
And the forests will echo with laughter.
If there's a bustle in your hedgerow, don't be alarmed now,
It's just a spring clean for the May queen.
Yes, there are two paths you can go by, but in the long run
There's still time to change the road you're on.
And it makes me wonder.
Your head is humming and it won't go, in case you don't know,
The piper's calling you to join him,
Dear lady, can you hear the wind blow, and did you know
Your stairway lies on the whispering wind.
And as we wind on down the road
Our shadows taller than our soul.
There walks a lady we all know
Who shines white light and wants to show
How everything still turns to gold.
And if you listen very hard
The tune will come to you at last.
When all are one and one is all
To be a rock and not to roll.
And she's buying a stairway to heaven.